האם על פוטין ואובמה להציל את סוריה? שיקולים ראשונים על הנאום האמריקני באסיפה הכללית

(של דניס סרנג'לו)
28/09/15

בעצרת הכללית ה -70 של האו"ם הם אפילו לא הסכימו על התוכנית שתבוא במהלך הישיבות הבילטרליות, קל וחומר על סוריה.
 דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הדגיש את המשבר הסורי כשציפה לתכני הפגישה של היום, ואילו דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט טען כי הנושא המרכזי שנדון בין פוטין לאובמה יהיה המצב במזרח אוקראינה.
פיקוח? לא כל כך.

נקודת הצירוף היחידה של צירוף מקרים נראית כצורך לשתף פעולה במשותף לטובת סוריה.
בעוד נשיא ארצות הברית - ברק אובמה - קסום את הקהל, פוטין משיק בקשה חדשה לקואליציה צבאית להילחם ב- IS.
נאום מכל הלב, של הנשיא, וכרגיל הרטוריקה שלו מכה, הזמנים הנכונים, המילים הנכונות.
דוגמאות מעוררות רמיזות עדינות מקרינות את המאזין לסרטון דמיוני בו הכל מסודר ומתוכנן.
אובמה הוא הפנים של אמריקה שאינה מתנצלת ואינה מצדיקה את עצמה, המכחישה ביקורת מכל העולם על היעדר ההתערבות בסוריה.
אבל הפעם, מילים לא מספיקות, העולם מפחד ובעיניו של ילד מתחנן.

ההרגל לנאומים טובים וכוונות טובות מתנגש בקול רם עם מציאות שונה מאוד, עם מדיניות חוץ אמריקאית פגומה, ערמומית ומהוססת.
כי תהיה מעט חריפות בחזית הבינלאומית, הודיע ​​אובמה בבחירתו המחודשת על ידי פרופיל מספר צעדים אחדים מחבית האבקה של המזרח התיכון.
העדיף לדחות את ההצעה להשמיע את קולו במדינות כמו סוריה ועיראק לפנות מקום למדינות כמו יפן ואיחוד האמירויות (יש לקוות שיום אחד בארצות הברית).
יפה, יפה, אבל לא מעשי.

"האם האו"ם עדיין כשיר להגן על העולם הזה? להבטיח לו יציבות?"
שאלת הנשיא היא לגיטימית אך התשובה היא רטורית לא פחות.

"הצו המוטל בכוח על ידי מעצמות גדולות וחזקות יותר אינו יכול לעבוד"
כאן, אותו צליל, מציאות ומילים נוקשים שמתנגשים ואינם נמצאים.
אמריקה בעירק יישמה את אחד הכישלונות הצבאיים והדיפלומטיים הגדולים בהיסטוריה, אובמה יודע זאת בצורה מושלמת ושוקע את הסכין בפצע שזה עתה נפתח.

בפיתול דרמטי, הוא מודה כי "מעיראק למדנו תבוסה קשה, איננו יכולים להגן על העולם בכוחות עצמנו. הסדר שתנאי צבאי יכול ליצור הוא סדר אקראי הוא זמני. במוקדם או במאוחר הצו המוטל הזה יתחיל לחרוק. "
הם מעולם לא היו נכונים יותר ומעל הכל מילים הגיוניות.
כשהוא רגיל למדיניות העשויה מחצים ומסתור מתמיד, אובמה מניח לראשונה את אשמת אומתו.
אולי אשם שגרם לסלול את הדרך לשיחות דו צדדיות עם רוסיה בחזית הסורית?

קשה להעדיף אפשרות זו כאשר הוא מכנה את אסד "רודן" על ידי סגירת הדיאלוג עם רוסיה עם שני מנדטים.
הדרך שעברו שתי הנשיאות אינה מכבדת אף אחת מהן, האם יבינו שאמינותן נבחנת בחומרה?

אובמה, לאחר שהודה בעירק, לא רוצה להשאיר יותר מדי מרחב תמרון לרוסיה ואוקראינה לא מאפשרת תשובות.
"אמריקה אין בה שום אינטרס ורצונה היחיד הוא לראות אוקראינה חופשית וריבונית.
אם מדינה מפרה את הריבונות של מדינה אחרת, זכור שזה יכול לקרות לכולכם.
רוסיה הייתה יכולה לעסוק בדרך דיפלומטית לצד האו"ם כדי להגן על מה שהיא מאמינה שזכויותיה. במקום זאת הוא בחר בדרך הפוגעת בכולם. "
הרחבה הגיעה ישר אבל זה לא נגמר.

"יש מישהו שאומר לנו שעלינו לתמוך ברודנים כמו אסד, כי האלטרנטיבה גרועה בהרבה."
נחת ושקע אבל הפוליטיקה של פוטין מחייכת אל העלבון המילולי, החזק מההתערבות הפרגמטית שלו, של עשייתו בלי לדבר.

העולם זקוק לזה, של עובדות.
אם המאבק בטרור עובר מהנחת האחריות כפי שנטען בנאומו של אובמה, הוא בהחלט לא עובר במדינות המערב אך אפילו לא לרוסיה.

כבר שלושה שבועות שהנשיא פוטין מגלם את הסיכון מול המצלמות, לטענתו הוא רוצה להחיות את סוריה אבל בסופו של דבר שום דבר לא נעשה. להזיז כמה טנקים ולהשמיע קול גדול מול העולם לחשוק בעובדות זה קל.
אם באמת היו לו הכוונות לעבור, היו לו האמצעים והפוטנציאל לעשות זאת, אבל הוא מתעקש וזה לא שונה ממה שהמשיך הנשיא אובמה לעשות.

הכוונה לסלול את הדרך להתערבות תקינה פוליטית בהחלט ראויה לשבח, אך ללא שיח עם הגורמים המעוניינים, איזו התערבות נרצה לבצע?
הנשיא האמריקני אינו מסביר זאת, אך חוזר בתוקף לנסות לאחד את כל תומכי אנטי אסד בקואליציה.
"רק מאוחדים נוכל לנצח ורק על ידי ממשלה כוללת תהיה לנו סוריה שתוכל להתאושש"
נראה כי הנשיא לא הבין היטב את המונח "כולל", כלומר הוא כולל את כל השחקנים שמתמודדים על סוריה, כולל אסד.
לאחר שבדיוק תיקן את עירק, חושבים שהוא לא הבין במלואן מה הטעויות.
נראה כי אנטי אסד הוא דרישה מהותית שבלעדיה לא תוכל סוריה להתקדם, בוודאי בעיה שעומדת בפני עצמה באופן משכנע משני הצדדים, אך לאן תוביל חוסר העקביות?
"עלינו להיות יותר חותכים בנוגע למדיניות המיושמת לאחר נפילת המשטרים המדכאים. עלינו לתמוך במי שתומך בתהליך שלום מתמשך."

אם אובמה ופוטין באמת היו רוצים להציל את המדינה מתהום שנראית מעבר לפינה, ההסכם היה נחתם כבר חודשים.
IS לא תחכה לגורלו של אסד שיוכרע, IS היא רעבה לשטחים ונפט, רוצה לכבוש מדינה שלמה ולהמשיך בקצב הזה, בקרוב יהיו לה שלל המלחמה שלה.

נאומו הפנטסמגורי של אובמה קסום אך אינו משכנע.
הכדור נמצא כעת בידי פוטין, אשר בתקווה מצביע על הפרגמטיזם הידוע שלו ומציע רעיונות קונקרטיים ובר ביצוע.

אם העתיד של סוריה יהיה בידי המדיניות של אובמה ופוטין, אלוהים יסייע לנו.