בחום הלוהט של הקיץ הזה, כמה תגובות של פוליטיקאים וחלק מהעיתונות ביחס למתקפה האוקראינית במחוז קורסק מביכות. פרק פוגעני, בוודאי עם תוצאות מבצעיות לא ברורות, אשר עם זאת, לדברי הכותב, צריך לקבל תמיכה הרבה יותר חמה מדמויות מובילות של ממשלה שמעולם לא חסכה על הצהרות התמיכה שלה "אין אם או אבל" בקייב.
פעולה אוקראינית
מבלי לרצות להאדיר (כפי שעושים כלי עיתונות מסוימים) או ללעוג (כפי שאחרים עושים) את הפעולה האוקראינית, אני חושב שיש צורך לעשות לפחות כמה שיקולים קרקעיים מהירים. אין ספק שזה לא יהיה "מחליף משחק" שיכול לשנות באופן קיצוני את המגמה הכללית של הפעילות בשטח. התקדמות המבצעים שדונבאס ראה התקדמות רוסית איטית מאוד אך עדיין שיטתית במשך חודשים. פעולה זו בוודאי לא תתרום לגשר על ההבדל הגדול ב"כוח האדם" ששני הצבאות יכולים לשאוב כדי לתדלק את מאמציהם ולא תפצה על ההפסדים שקייב נאבקת לפצות עליהם.
מדובר במבצע שעלול לעלות לאוקראינה בהפסדים עצומים בקרב אנשי הצוות המיומנים ביותר שלה וכמה מהנכסים הטובים ביותר שהתקבלו עד כה מכוחות היבשה. אבל מדובר במבצע שמטרתו להשיג השפעה תקשורתית ופסיכולוגית גדולה, באוקראינה, בקרב אזרחים רוסים ובערי הבירה של המדינות התומכות בקייב.
מאזן העלות/תועלת כנראה ישאיר אותנו מבולבלים, אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה שקייב עושה בחירות הכרוכות ברמות גבוהות מאוד של הפסדים בניסיון להשיג תוצאות שניתן להעריך כבעלות חשיבות מבצעית מועטה. קייב כבר הוכיחה לנו זאת בעקשנות (או לטענת חלקם, בעקשנות) שבה ביצעה כוחות במבצעים עקובים מדם עם סיכויי הצלחה מועטים (מפעלי הפלדה מריופול או בכמות), אך עם כוח משיכה תקשורתי רב. לדברי המתנגדים הרבים שלו, שמכנים אותו שלא בצדק "הקצב של בחמות", אולכסנדר סירסקי, שהחליף את ולרי זלוז'ני בראש הכוחות האוקראינים לפני חצי שנה, לא יהסס לקבל רמות גבוהות של הפסדים כדי להשיג תוצאות מבצעיות חשובות.
במקרה זה, לאחר שבוע, נראה שהוא מקבל אותם. אני לא מתכוון לכאלף קילומטרים רבועים שנראים כרגע בשליטה אוקראינית. אדמה שעלולה להיות שוב בשליטה רוסית מחר בבוקר. לא. הוא השיג תוצאה לא צבאית הרבה יותר חשובה. הוא פגע קשה באמינות יכולת המניעה והתגובה של רוסיה.
העובדה שהרוסים לא הבינו, לפני תחילת המבצע, את ההתאספות הבלתי נמנעת של יחידות אוקראיניות ליד הגבול ובאזור מרוחק מהלחימה כבר הייתה פגם בלתי מוצדק. יתר על כן, גם אם נרצה להצדיק את ההפתעה הראשונית, בהתחשב בעליונות האוויר והאש והזמינות הגדולה יותר של כוחות בצד הרוסי, אפשר היה לצפות שתתחיל תגובה חזקה תוך 24 שעות מתחילת הפלישה האוקראינית ושהכוחות, בסופו של דבר מוגבלים למדי, שחדרו לשטח רוסיה "ינוטרלו" תוך 72-96 שעות לכל היותר.. זה לא קרה אפילו לאחר שבוע, מה שמצביע על תגובתיות לקויה של שרשרת הפיקוד, וכנראה, היעדר אפילו מינימלי של אוטונומיה של קבלת החלטות ברמות הפרט.
אפילו יותר רציני, עבור האמינות הרוסית, נאלץ להכיר בחוסר האפשרות של פתרון מהיר לבעיה ולאחר שהחל בפינוי של כמאה ושלושים אלף איש עד היום. עובדה שלא יכולה שלא לשלוח את המסר לחזית הפנימית הרוסית שלמרות ההבטחות המהדהדות של הקרמלין, לאחר שנתיים וחצי בדיוקמבצע צבאי מיוחד לא רק שעדיין לא הצליח להשתלט על אלה "ארבעה נבלות נאצים ומושחתים" שהיה צריך לגרש אותם מאוקראינה, אבל אפילו הכוחות המזוינים של קייב הצליחו, אם כי במחיר גבוה וגם אם רק לשבוע וכו' וכו', "להפר את השלמות הטריטוריאלית" של אדמת רוסיה הקדושה.
זה נכון, ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, התרבויות של כל עם שונות וכל השוואה עם מלחמת העולם השנייה לא מחזיקה מעמד. עם זאת, בהסתכלות על ההיסטוריה הלאומית שלנו, הבה נבחן את ההמונים הזועקים בפיאצה ונציה ב-10 ביוני 1940 ואז נחשוב מה היה מצב הנפש של אותם אנשים בדיוק שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר ביולי 1943 נחתו בעלות הברית בסיציליה ורומא. ספג את ההפצצה הכבדה של סן לורנצו. האמינות בפני אזרחיה של מנגנון ממשלתי שמבסס חלק ניכר מהתעמולה הפנימית שלו על פטריוטיות וחוזקה הצבאית יכולה להתערער משמעותית אפילו על ידי "מתקפה התקפית" על אדמת המולדת שנמשכת שבוע אחד בלבד, אם רוסיה לא יוכל במהירות להשיג הצלחות משמעותיות מול האוקראינים, מספיק כדי להשכיח מהם את הבושה שהוא סבל.
לסיכום, המבצע האוקראיני הוא מבצע יקר, שעלול להוביל להפסדים משמעותיים, כאשר רכישת השליטה באזורים הרוסיים עשויה להיות זמנית בלבד. למעשה, על האוקראינים זה יכול להיות מכביד מדי לשמור על השליטה לנוכח חילופי שטחים עתידיים והרוסים להשאיר שליטה כזו לאוקראינים תהיה בושה שהם לא יהיו מוכנים לסבול במחיר של ביצוע לכבוש מחדש את המטרה העיקרית שלהם.
ברמה צבאית גרידא, לכן, שום דבר מכריע. אולם ברמת התקשורת האוקראינים פגעו קשה באמינות הצבא הרוסי. חדשות טובות עבורנו שכפי שהבטיחו שוב ושוב הממשלות שלנו, נעמוד לצד קייב עד השלום (יש כאלה שהכריזו עד "ניצחון", אבל שם אנחנו בתחום של פנטזיה טהורה).
חדשות טובות הן משום שהן מייצגות איזון קטן לטובת "בעל בריתנו", והן משום שכל קושי פנימי רוסי יכול לקרב ולא "להסיר" (כפי שיש השערות) את תחילתו של גישור שמוביל להפסקת אש ועתיד אפשרי הֶסכֵּם. עם זאת, אם נטיל ספק בהנחה שרק על ידי התחמשות ועזרה ל"צד החלש" ומתן לו להתמודד טוב יותר עם הצד שאנו מחשיבים "חזק" יותר, נוכל להגיע למשא ומתן שלילי ככל האפשר עבור האוקראינים.1, אפשר לשאול את הרציונל של הפוליטיקה האיטלקית בהקשר זה במהלך 30 החודשים האחרונים, מאז "לבחור בין מיזוג אוויר לשלום" עד המשלוחים האחרונים של מערכות טילים סטורם צל.
העמדה הפוליטית שלנו כלפי הסכסוך
הכותב חושב שבשנת 2022, בהתחשב בתלות האנרגטית שלנו ברוסיה ובהשפעה הרוסית בצפון אפריקה, אולי עדיף שאיטליה תנסה לנקוט עמדה ניטרלית יותר ביחס לסכסוך, מה שאולי יאפשר לנו להציע הצעה. עצמנו כמשא ומתן בין הצדדים (כפי שעשתה טורקיה). אולי ניתן היה לנסות זאת, ללא נזק מופרז ביחס לאמינות הבלתי מעורערת שהוכרה ברמה אירופית על ידי ראש הממשלה דאז ואולי האיחוד האירופי, צרפת וגרמניה היו מצייתות במידה מתונה לממשלה זו.
עם זאת, מרגע שהתייצבנו באופן משכנע באוקראינה וזנחתנו את העמדה השלישית של המתווך, עלינו להיות תוצאתיים עם הבחירות שנעשו עד כה.
למעשה, אנחנו כבר במצב סכסוך עם רוסיה, לאחר שאימצנו סנקציות כלכליות חמורות, הכריזו על עצמנו בכל הפורומים העל-לאומיים (נאט"ו, האיחוד האירופי, G7) לצד אוקראינה, שולחים נשק וסיוע כספי כדי לתמוך במאמץ המלחמתי של קייב. אז, באופן אישי, אני חושב שכן, אנו נמצאים כעת במלחמה נגד רוסיה, כמו גם ארה"ב והאיחוד האירופי, ואם מה שנעשה עד כה לא יספיק, הצעד הבא (למעט פרצוף בלתי מכובד) יכול להיות רק זה שעורר הנשיא מקרון המצער מאוד, כלומר, שליחת אנשי צבא לחזית על ידי מדינות שמצהירות על תמיכה בקייב (אופציה שלדעתי לא נעימה להכריז עליה בפני הבוחרים).
האם הפעולה של קייב בקורסק הופכת את אוקראינה ל"תוקפן"?
חוץ מהביטוי המעופש "יש מותקף ויש תוקפן", שזה לא אומר כלום כי הוא נוטה להתגבש באירוע אחד משבר שיכול להיות לו שורשים רחוקים יותר ושזורים זה בזה, מה שקרה בקורסק היה מתקפה פשוטה בשטח שבשליטת רוסיה. ברגע ששתי אומות נמצאות במלחמה זו בזו ואחת כבשה בכוח צבאי חמישית מהשטח שהיה שייך במקור לשני, הדיבור על אי-הפרה של גבולות נראה לי אוטופי.
במלחמה, שליטה בשטח מתקבלת ואובדת בהתאם להתקדמות המבצעים. האם השטחים שהחליפו ידיים לפני 2022 היו רשמית רוסית או אוקראינית היא בסופו של דבר חסרת משמעות עד שתושג הפסקת אש. כאשר יושג הפסקת אש ומשא ומתן, ידונו הצדדים בגורל השטחים שהחליפו ידיים במהלך הסכסוך ואולי יתקיימו חילופים, השבתות ומשיכות על בסיס עקרון הוויתור על שטחים להשגת הסכם. זה תמיד היה ככה!
מנקודת מבט זו, שטחים "לשעבר רוסים" שנשלטים על ידי האוקראינים בזמן הפסקת האש יהיו קלף מיקוח שימושי להחזרת שטחים "לשעבר אוקראינים" שנשלטו על ידי הרוסים.
מנקודת מבט זו, האילוצים שאנו מתכוונים להטיל על אוקראינה בנוגע לאיסור השימוש בכלי הנשק שאנו שולחים לה בשטח הרוסי נראים קשים להבנה מנקודת מבט צבאית, אך מעל לכל הם אינם יכולים שלא להיתפס ככאלה. אינדיקטורים למדיניות חלשה, שאינה מסוגלת לנקוט עמדות ברורות ולתמוך בנימוקיה אפילו נגד התנגדותה הפנימית. והאמינות הבינלאומית שלנו לא יכולה שלא לסבול מזה.
איזון היא אומנות קשה, אי אפשר לאלתר אותה! למרבה הצער, לגבי המשבר הרוסי-אוקראיני אנו מסתכנים באיבוד אמינות מול קייב, האיחוד האירופי וארה"ב מבלי לשפר את עמדתנו כלפי מוסקבה (והלוויינים שלה בצפון אפריקה ובסאהל).
1 בואו נעזוב בצד את האגדות על "צודק שלום", משהו שההיסטוריה והפרגמטיזם אומרים לנו בבירור שקיים רק בהצהרות של פוליטיקאים
צילום: MoD Ukraine
