לפני 100 שנה מת ולדימיר איליץ' אולג'אנוב לנין. הוא אמר: "פוליטיקה היא הביטוי המרוכז של הכלכלה", מושג שנוכל לתרגם אותו "אם אתה רוצה להבין את העולם, עקוב אחר הכסף". מעולם לא נראה היה שהוא צודק.
בוושינגטון, ביום שני האחרון, אחד הריכוזים הגבוהים ביותר של כסף למ"ר של היסטוריה. בעקבות הכסף, כפי שמציע לנין, אנו מגיעים לקפיטול, שם נבחר מיליארדר לראש הדמוקרטיה הגדולה בעולם ה"חופשי" (אם כי נכון יותר להתייחס להודו). הבחירות הללו התקיימו בין מיליארדרים אחרים, גיבורי מערכת שבה כוח פוליטי וכלכלי נראה בלתי נפרד.
גלישה בין מקורות זמינים, ה טרנדים עולמיים 2030 של המועצה הלאומית למודיעין ארה"ב, המנתחת את עושרן של מדינות כדי לחזות אי יציבות עתידית במגזרי מפתח כמו אנרגיה, חומרי גלם, טכנולוגיה ודמוגרפיה. המערכת הפיננסית העולמית, המבוססת על הדולר האמריקאי, נותרה במרכז הדאגה.
רוסיה, למרות התמ"ג השווה לזה של איטליה, מפתיעה עם כמה מוזרויות: רמות נמוכות של חוב, כושר ייצור גבוה תזרים מזומנים והזדמנויות השקעה משמעותיות. יכולות אלו נובעות בעיקר ממכירת משאבי טבע כגון פחמימנים, המופקים מתת-קרקע אשר בניכוי הוצאות תפעול מציעה שולי רווח עצומים בהשוואה לכלכלות כמו היפניות או האירופיות, התלויות במידה רבה ביבוא חומרי גלם. .
כמה מקורות1,2 הם טוענים שלדימיר פוטין הוא האיש העשיר בעולם. משערים שהיא מחזיקה בעקיפין פיקדונות ענק, תעשיות ומשאבים אסטרטגיים. אם זה היה נכון, השווי הנקי שלו היה עולה בהרבה על זה של אנשים כמו אילון מאסק. עם זאת, עניין מודיעיני מתמקד פחות בנכסים חומריים ויותר ביכולת של מנהיג להשפיע על הנוף הגיאופוליטי. פוטין, עם שליטתו באלפי ראשי נפץ גרעיניים ומדיניות ריכוזית חזקה, מייצג מקרה ייחודי בהקשר העולמי.
בארצות הברית, דמויות כמו טראמפ היו מרכז תשומת הלב של המודיעין המקומי. עבור הנשיא לשעבר, נראה שכסף הוא המפתח לכל דבר, מרכיב שיכול להסביר את התרחקותו מתמיכתו של פוטין לטובת ספונסרים חדשים, כולל כמה מהאמריקאים העשירים ביותר, כמו הנוכחים לצדו בוושינגטון. מיליארדרים אלו שולטים ברשתות מחשבים ובכלי תקשורת השולטים ביעילות בעולם המערבי, ומגבשים את השפעתם הפוליטית.
סין ואירופה: נקודות מבט שונות
שי ג'ינפינג, בהגדרתו קיסר מודרני, מבין את ערך המסחר. האסטרטגיה שלו מבוססת על חזון ארוך טווח שירש מהפילוסופיה של דנג שיאופינג ("התעשר"), המבטיח לסין עמדת כוח במשא ומתן בינלאומי.
לעומת זאת, אירופה מופיעה מקוטע וחלש. ללא נתונים כלכליים הדומים לאוליגרכים אמריקאים או סיניים, הוא מציג את עצמו כ"רגולטור" ולא כשחקן כלכלי עולמי. פוליטיקאים אירופאים, שאינם מסוגלים להסתגל במהירות לשינויים, מסתכנים בדחיקה לתפקיד משני. עם זאת, אומרים שהאיטלקים הם בין הסוחרים הטובים בעולם: זו יכולה להיות הזדמנות עבור איטליה לצוץ בסביבה תחרותית קשה יותר ויותר.
פוליטיקה, כלכלה וכוח גלובלי שלובים זה בזה בדרכים מורכבות יותר ויותר. הבחירות האסטרטגיות של מנהיגי העולם, המושפעות מהשליטה במשאבים ותחרות כלכלית, קובעות את האיזון של המערכת הבינלאומית. בהקשר זה, "עקוב אחרי הכסף" נותר מפתח פרשני תקף ועדכני.
1 https://www.wired.it/attualita/politica/2021/02/11/putin-uomo-piu-ricco-...