הזמנתו של ינס סטולטנברג למדינות נאט"ו עוררה דיונים רבים בימים האחרונים להסיר את ההגבלות שהוטלו עד כה על אוקראינה בנוגע לאפשרות להשתמש במערכות הנשק שנתרמו לה כדי לפגוע גם במטרות צבאיות בשטח רוסי. הזמנה שנעשתה באמצעות ראיון שניתן לכלכלן. שיטת תקשורת שהכותב רואה בה בלתי שגרתי בעליל לנושא מסוג זה.
דיברו מיד (לשווא, לפי הכותב) על התלהמות מלחמתית מצד הברית ועל כוונת נאט"ו להעלות את מפלס הסכסוך עם רוסיה.
באופן אישי, הייתי אומר במקום זאת שהמשפט של סטולטנברג הוא סימפטומטי לחוסר הרלוונטיות המוחלט של הברית האטלנטית ביחס לסכסוך באוקראינה.
מלבד "נביחת נאט"ו" המצוטטת הרבה שאליו מתייחס האפיפיור! לברית למעשה אין תפקיד בסכסוך וההצהרות החוזרות ונשנות לכאורה של המזכיר הכללי המכהן מעידות כנראה רק על שלו תסכול אישי במציאת התפקיד השולי הזה.
בואו נסכם כמה עובדות...
תפקידה של נאט"ו בסכסוך
מעבר לגיבורו לכאורה של המזכ"ל, ההתערבות ה"אמיתית" היחידה של נאט"ו ביחס למשבר האוקראיני הייתה עד כה החיזוק המקודש של הגבול המזרחי של הברית, שיושם באופן בלעדי בתוך שטח המדינות החברות, ללא כל הסגת גבול. פריסת נכסים (אוויר, יבשה וימי) במטרה להניא ואולי להתמודד עם פלישה אפשרית של כוחות רוסים/בלארוסיים למדינות נאט"ו ולהפגין את הלכידות הצבאית של הברית במקרה של תוקפנות. פעילות בהתאמה מלאה עם משימות ה"הגנה וההרתעה" המייצגות את "עסקי הליבה" של הברית מאז 1949.
כל השאר (סנקציות כלכליות נגד רוסיה, תמיכה כלכלית באוקראינה, העברת מערכות נשק ותחמושת לכוחות המזוינים האוקראינים) הוחלט במקום אחר (בוושינגטון, בתוך האיחוד האירופי או בבירות אירופיות בודדות). בפרט, העברת כלי טיס, ארטילריה, כלי רכב משוריינים, מערכות נ"מ, תחמושת וכו' הוחלט למעשה על ידי העמים הבודדים שהעמידו אותם לרשותם. פעילות שמתואמת באופן נומינלי ברמשטיין (במסגרתקבוצת הקשר להגנה אוקראינית), איפה מדינות 50 (רב לא נאט"ו) נפגשים, בהנחיית ארה"ב ולא בהנחיית נאט"ו, כדי לתאם את הסיוע הצבאי שלהם לאוקראינה. הפגישה האחרונה של קבוצת הקשר הזו (ה-22) נערכה ב-20 במאי, באינטרנט, בראשות שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין. בתהליך זה, לנאט"ו יש לכל היותר תפקיד של ניטור ואולי לתאם את זרימת מה שהועמד לרשות המדינות הגובלות באוקראינה. עם זאת, הכל מבוסס על מה שהוחלט במעלה הזרם בנפרד ממדינות תורמות בודדות, מדינות שאינן רק חברות נאט"ו.
הזדמנות לראיון כזה ביחס לתפקיד שמילאו
חוץ מהתפקיד חברה בת של נאט"ו בעניין הספציפי, שהוזכר, ההזמנה לאומות לעשות יותר למען אוקראינה שנוסחה בעיתונות הייתה גם לא מתאים מסיבות אחרות. המזכיר הכללי אינו ראש ממשלה לאומית ואינו דומה בשום צורה לנשיא נציבות האיחוד האירופי. כלפי התקשורת המזכיר הכללי של נאט"ו הוא בעצם רק דובר המועצה האטלנטית! מבחינה טקסטואלית, מדיניות נאט"ו בנושא קובעת כי: "המזכיר הכללי הוא הדובר הראשי של הברית, המייצג את הברית בציבור מטעם המדינות החברות, להביע את עמדותיהם המשותפות בנושאים פוליטיים"1.
נאט"ו הוא פורום פוליטי ולא צבאי, שבו החלטות מתקבלות אך ורק פה אחד. לכן, כאשר פנה לעיתונות, ביחס לנושאים כל כך רגישים עבור כמה מדינות, במיוחד בסמיכות לבחירות האירופיות, היה על המזכ"ל להגביל את עצמו לדיווח על העמדות המשותפות לכל 32 בעלות הברית. הערות לא בדיוק נלהב שנוסח על ידי קנצלריות אירופיות שונות ביחס לראיון שלו, עולה כי עמדות אלו, עם זאת, לא היו משותפות לחלוטין (או אפילו אם היו, העדיף שלא יובאו לידיעת הבוחרים ערב הבחירות באירופה) .
שיהיה ברור, למזכ"ל יש משימה לא פשוטה ומאגד 32 בירות, כל אחד עם האג'נדה הביתית האנוכית שלו, היא משימה כמעט בלתי אפשרית (גם מסיבה זו, כשג'ורג' וו. בוש רצה לתקוף תחילה את אפגניסטן ואת עיראק, אז, הוא העדיף להיעזר ב"קואליציות של הרצון" הרבה יותר ניתנות לגיבוש).
השימוש במערכות נשק של מדינות נאט"ו כדי לפגוע במטרות ברוסיה
אין ספק שהזמנתו של סטולטנברג לבעלות הברית להסיר כמה אילוצים מפוקפקים שהוטלו על השימוש במערכות הנשק שנשלחו לקייב הגיונית מנקודת מבט צבאית. יתרה מכך, לדעת הכותב, המזכ"ל היה צריך להגביל את עצמו להמלצתו לשרים ושגרירים של מדינות נאט"ו, מבלי להתמכר להצהרות לעיתונות שלא היו שותפות לבעלות הברית!
מנקודת מבט צבאית, בהחלט אין זה הגיוני לתרום נשק לאוקראינה ובמקביל לאסור את השימוש בהם נגד אותם שטחים רוסים שמהם נובעים רבים מהתקיפות שסובלים האוקראינים מדי יום..
יתרה מזאת, אם בשל פחדים סמויים, אומה שמחליטה לתרום נשק למדינה שהיא מחשיבה דה פקטו כ"בעלת ברית" (מכיוון שאם היא לא הייתה נחשבת ל"בעלת ברית", הנשק יימכר לו ולא יימסר) בהחלט יש לו את הזכות לאסור עליו להשתמש במערכות נשק כאלה במלוא הפוטנציאל שלהן. יש לו זכות כמובן אבל זה לא אומר שהבחירה הזו הגיונית.
ללא קשר למה שאומרים כמה פוליטיקאים (אני מניח בעין לסקרים האלקטורליים), בהתחשב במדיניות הפרו-אוקראינית הגלויה שלנו, אימוץ סנקציות כלכליות נגד הפדרציה הרוסית (לעתים קרובות עם יעילות מעשית מפוקפקת אך תהודה תקשורתית גדולה), התפיסה / הקפאת נכסים ממלכתיים או אפילו פרטיים רוסיים, מתן סיוע צבאי של חימוש (אפילו מתוחכמים כגון SAMP-T), ניתן בקלות להניח שאיטליה, כמו כמעט כל מדינות האיחוד האירופי, נמצאת למעשה "במלחמה" נגד רוסיה למעלה משנתיים.
מנקודת מבט היסטורית אולי הגיוני לדון אם העמדה שנקטה על ידי האיחוד האירופי בראשות פון דר ליין ונתמכת על ידי ממשלת דראגי ב-2022 ולאחר מכן על ידי ממשלת מלוני הייתה באמת לטובת האיחוד האירופי ואיטליה. אבל זה ההיסטוריונים של מחר יעריכו את זה.
בשלב זה, הגבלת עצמנו למתן תמיכה "כלואה" לאוקראינה לא תשפר עוד את יחסינו עם מוסקבה, אלא עלולה לסכן את היחסים העתידיים עם קייב. אלא אם כן ניקח כמובן מאליו את הקריסה המוחלטת הקרובה (האפשרית) של ההגנות האוקראיניות המותשות כעת.
עם זאת, עבור איטליה, כל זה הוא דיסקוויזיציה אקדמית למדי. כדי להרגיע את הדיון המקומי, למעשה, די יהיה לזכור שלרגע היצירה היקרה ביותר מבין אלה שנשלחה רשמית על ידי איטליה לאוקראינה היא ה-SAMP-T (מערכת הגנה אווירית הגנתית גרידא) ושהוא לא נראה שהמדינה שלנו סיפקה מערכות טילים ארוכות טווח שיוכלו לשמש את צבא קייב כדי לפגוע בתוך שטח רוסיה. אז, עבורנו בעיה שקרית, אבל שימושית באותה מידה עבור לעטות את עצמם בדגל השלום במהלך עצרות בחירות סוערות.
אם נניח בצד את ה"פרטי" האיטלקי, ברמה הכללית, כפי שכבר נכתב, לכל אומה יש את הזכות להציב את כל המגבלות שהיא רואה לנכון (בין אם הן הגיוניות ובין אם לאו) לסיוע שהיא מספקת מרצונה ל"חצי- בעל ברית" כזה שיכול להיחשב לאוקראינה. עם זאת, הבה נזכור שהמערב הוא שהתייחס לקייב כאל "בעלת ברית" מתחילת הפלישה הרוסית והבטיח לאוקראינים סיוע צבאי להתנגד למתקפה הרוסית גם בשם "הערכים שלנו", או לפחות זה. מה שאמרנו הם. כמו הרבים שהמערב בראשות ארה"ב השלה ב-80 השנים האחרונות, והבטיח להישאר לצידם "עד הניצחון" (קובנים אנטי קסטרו, דרום וייטנאמים, אפגנים, עיראקים, כורדים וכו') גם לאוקראינים, דיווידס החדש, המערב הבטיח עזרה עד "תבוסת הגוליית הרוסי". בהקשר זה, אם מצד אחד לא נדרשנו להעניק סיוע צבאי לקייב, מצד שני, אם הוא יינתן אין זה הגיוני לספק אותו אם הוא קשור להגבלות שהופכות את השימוש בו ללא יעיל בעליל..
סטולטנברג ומקרון: קווי דמיון והבדלים
חלקם נוטים היום לשלב את ההצהרות האחרונות של סטולטנברג עם אלו של מקרון במרץ האחרון, כאשר הנשיא הצרפתי שיער את הצורך העתידי האפשרי לשלוח חיילים מצרפת וממדינות נאט"ו אחרות להילחם באוקראינה. בהתחשב בהתקדמות הרחוקה מלהיות חיובית של המבצעים בשטח עבור קייב, מקרון שיגר אזעקה רצינית, שהיה כנה להעניק לה את תשומת הלב הנכונה גם אם, בסמוך לבחירות, מדובר באזעקה ש הוא בלתי ניתן לעיכול עבור חלק ניכר מהמצביעים שלא הבינו או שהעמידו פנים שלא שמו לב "בלי ידיעתם" הם כבר במלחמה נגד רוסיה.
למקרון, בעצם, הייתה הכנות האינטלקטואלית לומר לנו שבעתיד קרוב כעת אולי כבר לא יהיה מספיק רק לספק תמיכה לאוקראינים על ידי כתיבת צ'קים אלא על ידי ישיבה בסלון מול הטלוויזיה עם משקה. יד. בשלב זה או שנחליט לפרוס את חיילינו על הקרקע או שנאלץ למעשה את קייב לנהל משא ומתן ולקבל שלום. שלום שלא יכול להיות "צודק" או "לא צודק", כפי שאומרים כמה "שוחרי דיוק שואו", אלא, כמו תמיד, יוכתב רק על ידי עמדות בשטח. בפועל, מקרון, בגסות, שאל את האירופים: "האם אתה מוכן להילחם על האידיאלים שלך?". באופן אישי, אני חושב שהתשובה שלילית, אבל אז יהיה יותר כנה להכריז על כך מיד לאוקראינים.
אז מקרון אוהב סטולטנברג? בהחלט לא! מקרון הוא א נָשִׂיא אשר כל עוד הוא נשאר בתפקיד, יש לו הזכות והחובה להתבטא באשר למדיניות החוץ וההגנה של ארצו. יש לו משלחת ריקה מציבור הבוחרים והוא יענה עליה לטוב ולרע בבחירות הארציות הבאות. סטולטנברג הוא א קָצִין שבעלי המניות (הממשלות של 32 מדינות נאט"ו) מעולם לא העניקו לה שום משלחת ריקה.
הצהרותיו של סטולטנברג בנוגע לסין
גם ההאשמות האחרונות של סטולטנברג נגד סין ביחס לתמיכה הצבאית שניתנה לרוסיה נראות מפוקפקות למדי (תמיכה צבאית שמעולם לא הוכרזה רשמית על ידי בייג'ין, בניגוד לתמיכה הפוליטית במוסקבה שבה טענה ההנהגה הסינית שוב ושוב).
המזכ"ל הצטער על סיוע כזה כמרכיב של ערעור היציבות של הסכסוך המתמשך באוקראינה. אמירה שבהחלט ניתן היה לצפות ממנה האפיפיור העליון, פחות מכך על ידי המזכיר הכללי של ברית שכמעט כל חבריה (כלומר כולם מלבד טורקיה, איסלנד והונגריה) תומכים רשמית בלוחמים האחרים מבחינה צבאית, בתמיכה מודיעינית, באימונים ובשליחת טנקים, טילים, מטוסים, תחמושת וכו'.
העתיד של סטולטנברג
בהצהרה חוזרת על כך שהניסיון להכתיב, באמצעות העיתונות, הנחיות בעניין זה הוא מעבר לסמכותו של מזכ"ל נאט"ו, אפשר גם לחשוב שינס סטולטנברג כלל לא התמכר להצהרות לא שקולה. כמה אנשים זדוניים עשויים אפילו לחשוב על אחד משלהם מחפש עבודה לאחר סיום המנדט בן עשר השנים שלו (עד כה חודש מעבר לכל תקדים ותוקפו יפוג ב-1 באוקטובר). מצד שני, קודמו, הדני אנדרס פוג רסמוסן, לאחר שעזב את תפקיד מזכ"ל נאט"ו ב-2014, הפך ב-2016 ליועץ של נשיא אוקראינה פורושנקו (כן, קודמו של זלנסקי). אבל לא... הם רק זדון!
1 "Manuel de l'OTAN", Division de Diplomatie Publique de l'OTAN, Ed 2006, Page 80
צילום: נאט"ו
