האם טראמפ ופוטין יחלקו את אוקראינה כמו שהיטלר וסטלין חילקו את פולין?

ההצהרות האחרונות של טראמפ בנוגע לאוקראינה מאשרות כמה מציאויות שלעתים קרובות סירבנו בעקשנות לקבל.

◄ לא משנה מה יחשבו האוקראינים והאירופאים, ארה"ב ורוסיה רואות שהמלחמה באוקראינה היא ביניהן, כאשר ארה"ב נלחמת באמצעות הכוחות המזוינים האוקראינים (שהם תמכו מאז 1994 לפחות). זה לא רק החזון של ממשל טראמפ, זה היה גם של ממשל ביידן, אבל הוא לא אמר את זה כל כך ברור. יתרה מכך, אפילו עם ממשל ביידן, האינדיקציות האסטרטגיות לגבי הסכסוך הגיעו מוושינגטון ואוקראינה ובעלות הברית. הם הסתגלו.

◄ ארה"ב רואה בעצמה מעצמה שאינה צריכה להסכים על החלטותיה עם אלה שהיא מחשיבה כ"נתינים בעלות הברית". כפיפים שעם זאת מחויבת להתחרות מבחינה כלכלית וכאשר נתבקש, מבחינה צבאית לפעולות הצבאיות שלהם (ראה אפגניסטן). יתרה מכך, לאחר 18 שנים של התערבות נאט"ו באפגניסטן (2003¹-2021) לא לבעלות הברית של נאט"ו ולא לממשלת קאבול הייתה כל אמירה על הנסיגה מהתיאטרון, שהוסכם בדוחא על ידי ארה"ב לבדה עם הטליבאן. למרות שיטות ההתנהגות השונות של נשיאי ארה"ב, חלקם קשובים יותר לצורה מאחרים, באופן מהותי זה תמיד קרה כך לפחות מאז נשיאותו של GW Bush (בן בוש שיהיה ברור) והלאה.

◄ נאמנותה של ארה"ב להתחייבויות שנטלו על עצמם עם העמים "לעזרתם" הם מתערבים צבאית תלויה אך ורק במגמה של סקרי בחירות פנימיים (הבה נזכור שבין הבחירות לנשיאות למדינה אמצע טווח הבוחר בארה"ב נקרא להצביע כל שנתיים). דרום וייטנאמים, עיראקים, כורדים, אפגנים חוו זאת לפני האוקראינים.

◄ עבור מדינות אירופה, "כשכשוך בזנב" בכל פעם ששיחות וושינגטון לא תמיד יניבו את התוצאות הרצויות. גם בגלל המחויבות למטרה שנחשבת בראש סדר העדיפויות על ידי ממשל אמריקאי אחד עלולה להיחשב חסרת תועלת אם לא מזיקה על ידי הממשל הבא. לדוגמה, בעוד שתמיכתנו באוקראינה הייתה אולי בעלת ערך רב ליחסים שלנו עם וושינגטון בעידן ביידן, אני לא חושב שה-POTUS הנוכחי יכול לתת לנו קרדיט על התמיכה הזו.

כפי שהיה צפוי למרבה הצער, ארה"ב רוצה להתנתק מעימות צבאי שדעת הקהל שלה כבר לא תומכת בו. זאת כדי להתמקד בעימות עם מה שהם מאמינים שמייצג את הסכנה האמיתית להגמוניה שלהם: סין.

אגב, ארה"ב כבר השיגה את התוצאה הנהדרת של ניתוק היחסים בין רוסיה (יצואנית אנרגיה) לאיחוד האירופי רעב לאנרגיה שיכול היה לייצג מתחרה מסחרי. זה, כידוע, הביא מכה קשה מאוד לכלכלת כמה מדינות באירופה ובאיחוד האירופי בכלל. אנחנו לא יכולים לומר אם זה היה מתוכנן או לא, אבל כמו שאמר ג'וליו אנדראוטי, "חושב רע...".

בשלב זה, מנהיגי האיחוד האירופי ומדינות אירופה שבמשך שלוש שנים (מתוך שכנוע פנימי או מתוך תקווה לזכות בממשל ביידן) נוסעים בין בירותיהם לקייב, במקום להתלונן על כך שלא נלקחו בחשבון על ידי טראמפ ופוטין, צריכים להחליט אם לקחת על עצמם את האחריות ואת העלויות האנושיות והכלכליות של קיום הבטחותיהם כלפי אוקראינה.² או לפנות, כפי שהמערב כבר עשה פעמים רבות.

עם זאת היה צפוי שעמדה זו של ארה"ב תושג, מכיוון שבמשך שנים טראמפ ציין מה תהיה עמדתו אם יחזור לבית הלבן וזה מפתיע שנמצאו בעלות הברית האירופיות גם הפעם כל כך לא מוכן.

_{¹ ההתערבות של נאט"ו כברית באפגניסטן, שם היא השתלטה מתורכיה לכיוון ISAF, החלה רק בשנת 2003, למרות שארה"ב וכמה בעלות ברית (כולל איטליה) היו מעורבות במדינה מאז דצמבר 2021, אך זה התרחש במסגרת הקואליציה בראשות ארה"ב של מבצע חופש מתמשך.}

_{² לדוגמה, לגבי איטליה, הסכם הסיוע הדו-צדדי בין ארצנו לאוקראינה שנחתם ב-24 בפברואר 2024, סעיף 1, סעיף 3, קובע כי "המשתתפים (כלומר איטליה ואוקראינה) יעבדו יחד, ועם שותפות אחרות של אוקראינה, כדי להבטיח שכוחות הביטחון וההגנה של אוקראינה יהיו מסוגלים להחזיר באופן מלא את השלמות הטריטוריאלית של אוקראינה לגבולותיה ולהגביר את יכולתה של אוקראינה באופן בינלאומי, כך שתגביר את יכולתה של אוקראינה התקפות וכפייה עתידיות".}

_{צילום: Bundesarchiv}