אחרונים ואלפא זוכרים את נסיריה: הוקעתם

(של מרקו ולריו ורני)
15/11/21

ביום שישי האחרון צוין יום הזיכרון לחללי הצבא והאזרחים במשימות בינלאומיות למען השלום, שנקבעו בחוק מס. 16 ב-12 בנובמבר 2009, לזכר היום הגורלי שבו, לפני שמונה עשרה שנה, התרחש הטבח בנסיריה בעיראק.

הצבא שלנו היה אז עסוק במבצע "בבל העתיקה" שהחל לאחר זה שנקרא "חופש עיראקי", איתו הביאה הקואליציה בראשות ארה"ב, בהקשר של מאבק בטרור הבינלאומי, לנפילת משטרו של סדאם חוסיין, דווקא בעיראק, נועד לכך "לתרום, עם שאר מדינות הקואליציה, להבטיח את אותה מסגרת ביטחונית חיונית לסיוע יעיל ורציני לעם העיראקי ולתרום במיומנויות ספציפיות לפעילויות ההתערבות הדחופה ביותר בשיקום תשתיות ושירותים חיוניים"1.

ובכן, ב-12 בנובמבר 2003, בשעה 10:40 שעון מקומי, משאית טנק מלאה בחומרי נפץ התפוצצה מול הכניסה לבסיס ה-MSU (היחידה הרב-לאומית) האיטלקית של ה-"Maestrale" Carabinieri, מה שגרם לאחר מכן לפיצוץ התחמושת. מחסן של הבסיס.

המתקפה גרמה לעשרים ושמונה הרוגים (19 איטלקים - כולל 12 קרביניירי, 5 חיילי צבא, 2 אזרחים - ו-9 אזרחים עיראקים) ועשרים ואחת פצועים, וזעזע מאוד את דעת הקהל שלנו, כמעט כאילו הרעידות של אותו רועם וכל כך קטלני הגיע הפיצוץ, מכסה את אלפי הקילומטרים של המרחק שהפריד ביניהם מתחת לאדמה, מאותו צריף חבוט במדבר העיראקי לארצנו.

מאז, מעבר לכוונות הטובות, החקירות השיפוטיות שבאו לאחר מכן, אותו חוק שהוזכר לעיל, שהעלה את התאריך הזה לסמל לזכור, כאמור, את קורבנות כל המבצעים הבינלאומיים החשובים של שמירת שלום, מה שלמרבה הצער נראה כעד, באקלים - יש לומר - של דקדנציה תרבותית וערכית כללית, הוא יחס לזכור יותר ויותר סטריאוטיפי ופחות ופחות נפוץ: למעשה, ההנצחות בעיריות, בבתי הספר, באוניברסיטאות, כמו גם במקומות של פוליטיקה.

אולם באווירה חדורה בתחושת לעג מזעזעת, אם רק מתחשבים באירועים הבינלאומיים הנוכחיים והאחרונים (ראו, בין הכל, את הנטישה - כי על זה היה הכול - אפגניסטן, אשר בהמשך. , ייאמר) שנראה כאילו הפכו לחסרי תועלת את מקרי המוות שסבלו ואת ההקרבות, מכל נקודות המבט, שבוצעו במשך שנים על גבי שנים של עבודה קשה על ידי הקהילה הבינלאומית ועל ידי ארצנו שלנו. שלא לדבר על - עוד צד דרמטי של הסיפור - את התקוות הנבגדות של מי שתלו בהם (הקהילה הבינלאומית וארצנו).

מצד שני, באותו 12 בנובמבר האחרון, נטו של הלם כללי כעת עקב קמפיין תקשורתי חד משמעי, מתמיד ולעתים קרובות סותר (ולא רק) המוקדש רק ורק לנושא "קוביד 19 והירוק פאס", הסנסציה הנתפסת הייתה זו שתוארה עד כה, אולי גם הודות למחויבות הנלווית של נבחרת הכדורגל הלאומית, מעורבת, באותו ערב, מול היריבה השוויצרית, בהתנגשות המשחק האפית התקינה, בהיותה המתנגדים הישירים הנ"ל לגישה ל- אליפות העולם הבאה של קטאר.

למעט ההנצחה שנערכה ב-Tenuta della Mistica, ברומא, שם נמצא בית המשפחה המנוהל על ידי "מתנדבי הקפטן האחרון", שמו של קצין הקרבינירי, סרג'יו דה קפריו (היום קולונל בדימוס) אשר , ב-15 בינואר 1993, במהלך מבצע "בלווה", שנערך באיטליה על ידי ROS- קבוצת מבצעים מיוחדים של הנשק, עצר את סלבטורה ריינה, הבוס המפחיד והמסוכן של הקוזה נוסטרה.

נוכחים גם בטקס, כמובן, באותו זמן קפטן אחרון, גם מפקד אלפא, שם הקוד של המייסד השותף של GIS - קבוצת התערבות מיוחדת carabinieri, כמה קרובי משפחה של קורבנות התקופה, אגודות נשק והתנדבות שונות, כמו גם משתתפים רבים אחרים, כולל אזרחים פשוטים, נציגי מסדרים אבירים, carabinieri בחופשה2.

פה אחד, בהרהורים של כולם, המרירות בדיוק על מה שקרה לאחרונה באפגניסטן, עם הנסיגה ההרסנית, שהוזכרה קודם לכן, של כוחות נאט"ו, אשר תוך זמן קצר גרמה לאותה מדינה ליפול חזרה לכאוס מוחלט, וביטל , ב כמה שבועות, העבודה בת עשרים שנה שבוצעה שם, ומעל לכל, החיים שהוקרבו כדי לנסות לבנות מחדש חברה, שנוסה על ידי משטר הטליבאן בזמנו ועכשיו צללה אחורה, כאילו כלום, באותו מצב שבו ניסו לשנות.

נטו, כמובן, של שיח אחרים כמו ניצול האנרגיה והמשאבים של אותו אזור, שלדברי אחדים היו, מההתחלה, הסיבה האמיתית למערכה הצבאית שנערכה שם (לא במקרה, בעקבות הנטישה המרושעת של אותו אזור על ידי כוחות מערביים, מיד הופיעו שם מעצמות אחרות, כמו רוסיה וסין) והחלו בעקבות מתקפה חמורה נוספת, כלומר זו על מגדלי התאומים, בניו יורק, ב-2001 , שבעקבותיו, נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' וו. בוש, פינה את מקומו ל"מלחמה עולמית וקבועה בטרור".

"אנחנו כאן באחד הפרברים הנטושים ביותר של רומא - נאמר לאחרונה - היכן שיש את הגבול בין השפלה לכבוד, וכאן נכון להילחם. היום אנו נמצאים בנוכחות הרשויות הגבוהות ביותר, האמהות, הנשים, ילדי הנופלים שלנו, המעידים על אומץ ליבם של יקיריהם מבלי לשאול דבר. בפניהם, אנו מתנצלים על אדישותם של רבים כל כך. יחד איתם אספנו את מדי הנופלים שלנו ומתחדשים ונמשיך באותו קרב"..

"היום - המשיך קולונל דה קפריו - של עולם המוסדות, יש רק נשיא של עירייה, של העירייה השישית, ניקולה פרנקו, ואף אחד אחר. נזכור את זה. והנה איתנו לוחם נוסף, מפקד האלפא, שנאלץ להגן על עצמו לאחר ששירת את המדינה ברחבי העולם".

הזיכרון של ה מפקד אלפא: "בשבילי, היום הוא יום עצוב, גם בגלל שהכרתי רבים מהנופלים. אבל, יחד עם זאת, אני שמח, כי אני רואה כל כך הרבה אנשים, כאן, עכשיו, זוכרים את הגיבורים שתמיד צריך לכבד אותם, כל הימים, ולא רק בנסיבות האלה. אנחנו, שם, הבאנו שלום ואנושיות, כמו באפגניסטן, שבה לא כשלנו את הצבא, אלא את הפוליטיקה. השלינו את העמים האלה".

הגיבורים של נסיריה

למטה, שמות המקהלות שנפלו בהתקפה הפחדנית ההיא: הקראביניירי מסימיליאנו ברונו, ג'ובאני קוואלארו, ג'וזפה קולטה, אנדראה פיליפה, אנצו פרגוסי, דניאלה ג'יון, הוראסיו מיורנה, איבן ג'יטי, דומניקו אינטראוויה, פיליפו מרלינו, אלפיו רגאצי, אלפונסו טרנזי, אלפונסו; חיילי הצבא מאסימו פיקוצ'ילו, סילביו אולה, אלסנדרו קאריסי, עמנואל פרארו, פייטרו פטרוצ'י; האזרחים מרקו בסי, משתף פעולה, וסטפנו רולה, מנהל.

להם זכרוננו החובה, מלווה כאן, כפי שקרה אתמול בלילה, בקול "דממה", ששונה מאוד מזה, מחריש אוזניים, של אלה שלא היו שם, של אלה שלא זכרו, של אלה שהוא. העדיפו איטליה אחרת.

ולמען הפרוטוקול, החל ממאי בשנה הבאה, איטליה, היורשת את דנמרק, תיקרא להוביל את "משימת נאט"ו בעיראק".

1 כך קובעת האומנות. 1 לחוק מיום 1 באוגוסט 2003, הקובע את הנציגות הנדונה.

2 הסרטון המלא של הנאומים זמין בקישור: https://fb.watch/9h2LnuLJlN/.