באיטליה, מבחינה ביטחונית, אבל לא רק, נראה שהפוליטיקה נוטה לא לטפל בבעיות שמתגברות עם הזמן עד שמשבר מוציא אותן בעיתונים. קצת כמו עובדת בית עצלנית, שחושבת שהיא חכמה, שממשיכה להסתיר את האבק מתחת לשטיחים, עד שהם מכסים דיונות סהרה אמיתיות.
בשלב זה לפעמים הופך להיות בלתי אפשרי לפתור את הבעיות שלא רצית להתמודד איתם קודם, או בכל מקרה הפתרון שלהן עשוי לדרוש יותר זמן, יותר כסף ולפעמים אובדן אמינות.
ביחס למשימת יוניפי"ל בדרום לבנון (נוכחת מאז 1978, בה השתתפה איטליה מאז 1982 ושהיא כמעט ללא הרף תורמת הכוחות הגדולה ביותר מאז 2006) אנשים רבים מבקשים היום ליישם את החלטת מועצת הביטחון 1701 משנת 2006.
החלטה זו בסעיף 81 נדרש, בין היתר:
◄ הקמת אזור בין נהר הליטאני ל- קו כחול (שיהיה למעשה הגבול בין ישראל ללבנון, מדינות עדיין במלחמה רשמית מכיוון שלא הושג הסכם שלום) של אזור שבו המערכים החמושים היחידים היו UNIFIL וה-FA הלבנוני הרגיל. לפיכך זה חזה את הנסיגה של הישראלים (שהתרחשה באופן מיידי בתיאום עם פריסת ה-UNFIL II) והן של חיזבאללה (שלמעשה מעולם לא התרחשה)
◄ שלא היו כוחות צבא בכל לבנון ללא אישור ממשלת ביירות. ברור שזה זה מעולם לא קרה ובלבנון ממשיכות לפעול קבוצות שמקבלות פקודות מטהראן ודמשק (אם כי בהסכמה שבשתיקה של המפלגה השיעית החזקה).
בסעיף 112 נקבע כי UNIFIL "מחוזקת" בהשוואה לתקופה 1978-2006 צריכה לפקח על יישום מה שנקבע בהחלטה ובעיקר בסעיף 123 מאשרת ליוניפי"ל לנקוט בכל הפעולות הנדרשות וביכולותיה למנוע שימוש בשטח שבין נהר הליטני לקו הכחול לפעילות עוינת.
מבלי לרצות להביע שיפוט ערכי, ברור שלאחר 18 שנים, החלטה 1701 לא יושמה במלואה. לא רק זאת, בניגוד לצה"ל, חיזבאללה וגופים צבאיים אחרים שאינם מגיבים (לפחות באופן רשמי) לממשלת ביירות ממשיכים לפעול בחופש פעולה מדאיג ולצאת לתקיפות נגד ישראל משטח לבנון. תקיפות שצה"ל מגיב עליהן כמובן. יתרה מכך, ב-18 השנים הללו, ללא ספק הגדיל חיזבאללה את יכולותיו הצבאיות, כולל בדרום לבנון, ורכש כמויות מדאיגות של טילים בליסטיים לטווח קצר ובינוני וכן רקטות מסוגים וטווחים שונים..
נראה ברור שהחלטה 1701 מעולם לא יושמה וכי אין לאומות המאוחדות את היכולת לנהל כוח צבאי המסוגל ליישם החלטה שאפתנית שכזו. זה נראה ברור לכולם היום, אבל היו לנו 18 שנים להבין את זה. המחשבה על נקיטת מעשה עכשיו, כשנדמה שישראל איבדה (בצדק) את הסבלנות, נראית מאוחרת בהחלט.
אנחנו גם לא יכולים לצפות שבהקשר הגיאופוליטי הנוכחי, מועצת הביטחון של האו"ם תוכל לגרום לארה"ב להתכנס לעמדה חדשה ונחרצת יותר לגבי תפקידה של יוניפי"ל (במשבר מנהיגות ברור, עם ביידן נכה, האריס בבחירות קמפיין מתוך חשש לאבד תמיכה מצד ציבור הבוחרים הפרו-ערבי או הפרו-ישראלי ומהסיוט של טראמפ הממשמש ובא), רוסיה (שבאזור קשורה קשר הדוק לטהראן ודמשק ולפיכך לא תקבל שום דבר שלא מוצא חן בעיני חיזבאללה), סין (שמכישלונו של האו"ם יהיו כל היתרונות להגדיל את תפקידה כמשא ומתן חדש למזרח התיכון, כפי שכבר הוכח בהסכמים בין איראן וסעודיה) וצרפת (שמדיניות החוץ שלה היא היום יותר מתמיד כבת ערובה להשפעתה ההולכת ופוחתת במושבות האסלאמיות לשעבר).
בזמנים חסרי חשד, גם כתורם הכוחות הגדול ביותר (מבחינה כמותית וגם מנקודת מבט איכותית), יכולנו (ואולי היינו צריכים) לאיים בנסיגת המחלקה שלנו מיוניפי"ל אם התנאים לא היו משתנים. כיום השערה כזו תהיה לא מכובדת וממילא לא תשיג עוד את התוצאות הרצויות.
סביר מאוד שישראל, אם לא תשיג הבטחות מסוימות ברמה מדינית, תפתח במבצע צבאי, גם אם מצומצם, בלבנון בחציית אזור הפעילות של יוניפי"ל.
מה היו עושות "הקסדות הכחולות" במקרה הזה? האם ימלאו אחר הוראות סעיפים 11 ו-12 של החלטה 1701 המוזכרת לעתים קרובות ויחסמו את התקדמות המרכבה בגופם? לא, בהחלט, שכן הם למעשה לא הצליחו למנוע מחיזבאללה מדרום לבנון לירות רקטות לעבר כפרים ישראלים בצפון המדינה.
תן להם לנעול את עצמם בבסיסים שלהם בבטחה (מה כבר נראה עם נציגות האו"ם בבוסניה ב-1995) או אם יוחלט על נסיגת חירום בלתי סבירה וכמעט בלתי מעשית (מה שעלול לגרום לנסיגת נאט"ו מקאבול להיראות כעבודה בעלת שליטה לוגיסטית רבה) עם זאת, האמינות של האו"ם ושל יוניפי"ל במזרח התיכון תתנפץ (מה שכנראה לרבים מחברי הקבע במועצת הביטחון לא אכפת בכלל).
1 פסקה 1701 של UNSCR 8. "קורא לישראל ולבנון לתמוך בהפסקת אש קבועה ובפתרון ארוך טווח המבוסס על העקרונות והמרכיבים הבאים: - כיבוד מלא של שני הצדדים לקו הכחול; – סידורי אבטחה למניעת חידוש פעולות האיבה, לרבות הקמת בין הקו הכחול לנהר הליטני של אזור נקי מכל אנשי צבא חמושים, נכסים וכלי נשק שאינם של ה-S/RES/1701 (2006) 06-46503 3 ממשלת לבנון ושל UNIFIL כפי שהוסרה בסעיף 11, הפרוסות באזור זה; – יישום מלא של ההוראות הרלוונטיות של הסכמי טאיף ושל החלטות 1559 (2004) ו-1680 (2006), המחייבות את פירוק כל הקבוצות החמושות בלבנון, כך שעל פי החלטת הקבינט הלבנוני מיום 27 ביולי 2006, לא יהיו נשק או סמכות בלבנון מלבד זה של מדינת לבנון; - אין כוחות זרים בלבנון ללא הסכמת ממשלתה; - אין מכירה או אספקה של נשק וחומרים קשורים ללבנון אלא לפי אישור ממשלתה; – אספקה לאומות המאוחדות של כל המפות שנותרו של מוקשים בלבנון שברשות ישראל;
2 פסקה 1701 של UNSCR 11. "מחליטה, על מנת להשלים ולהגביר את הכוח במספר, בציוד, במנדט ובהיקף הפעילות, לאשר הגדלת עוצמת הכוח של יוניפי"ל ל-15,000 חיילים לכל היותר, וכי הכוח יצטרך, בנוסף לביצועו. מנדט לפי החלטות 425 ו-426 (1978): (א) לפקח על הפסקת פעולות האיבה; (ב) ללוות ולתמוך בכוחות המזוינים הלבנוניים בעת פריסתם ברחבי הדרום, לרבות לאורך הקו הכחול, כאשר ישראל מוציאה את כוחותיה המזוינים מלבנון כמפורט בפסקה 2; (ג) לתאם את פעילותה הקשורה בפסקה 11 (ב) עם ממשלת לבנון וממשלת ישראל; (ד) להרחיב את סיועה כדי לסייע בהבטחת גישה הומניטארית לאוכלוסיות אזרחיות והחזרה מרצון ובטוחה של עקורים; (ה) לסייע לכוחות המזוינים של לבנון בנקיטת צעדים לקראת הקמת האזור כאמור בסעיף 8; (ו) לסייע לממשלת לבנון, לפי בקשתה, ליישם את סעיף 14;
3 UNSCR 1701 עבור 12 אינץ'פועלת לתמיכה בבקשת ממשלת לבנון לפרוס כוח בינלאומי שיסייע לה להפעיל את סמכותה בכל השטח, מאשרת ליוניפי"ל לנקוט בכל הפעולות הנדרשות באזורי פריסת כוחותיה וכפי שהיא רואה ביכולותיה, להבטיח שאזור הפעילות שלו S/RES/1701 (2006) 4 06-46503 לא ינוצל לפעילות עוינת מכל סוג שהוא, להתנגד לניסיונות באמצעים כוחניים למנוע ממנה למלא את חובותיה לפי המנדט של מועצת הביטחון , ולהגן על אנשי האומות המאוחדות, מתקנים, מתקנים וציוד, להבטיח את הביטחון וחופש התנועה של אנשי האו"ם, עובדים הומניטריים, ובלי לפגוע באחריות ממשלת לבנון, להגן על אזרחים תחת איום מיידי של אלימות פיזית; "