הקוראים מלמדים אותנו שההבדלים בין שני העידנים, התרחישים והטכנולוגיות הזמינות בין Ustica 1980 ל-Tehran 2020 הם כה גדולים עד שההשוואה אינה זהירה לכל הפחות. הם צודקים, אבל ככה הם... גילו מים חמים! השווינו את התוצאה, לא את השחקנים והאירועים: לאף אחד זה לא משנה אחרי שאיטליה הפסידה אתמול בבית לגרמניה אם ניצחה היום בדוחק מול סן מרינו. ואז, הסיפור של טיסת איטאביה 870 משתלב היטב בין אלה של טיסה 902 של קוריאן אייר ליינס וטיסה 007, שהופלו על ידי הסובייטים ב-1978 וב-1983 בהתאמה ומעולם לא הוסתרו.
האם אנחנו באמת חושבים שבאותה תקופה היה כל כך קשה לשתי המעצמות להודות שפגעו במטרה הלא נכונה? מה אנחנו יכולים לומר על המתקפה על משרדי חברת התעופה הלאומית הלובית, אפילו לא חמישה עשר ימים לאחר ההפלה של DC9 האיטלקית? אפילו שורה של תקריות מצערות סייעו במלאכת ההסתרה. למשל, מי זוכר שבשמונה השנים הקודמות התאונות האוויריות המשמעותיות היחידות שאירעו בשטח איטליה, טיסות אליטליה 112 ו-4128 בשנים 1972 ו-1978, כללו מטוסים שנסעו לפאלרמו או יצאו מפלרמו?
אותו קיץ של 1980, סוף סוף, יישאר לנצח בסימן הטבח בתחנת בולוניה ב-2 באוגוסט. שתי תעלומות לא פתורות ושני מעשי טבח בפחות מחמישה שבועות הם משהו שמדינה מתורבתת לעולם לא צריכה לסבול... האם לא הגיע הזמן לפתוח את כל המגירות, גם במחיר של לתת למי שיודע יותר מדי דברים כבר ארבעים שנה למות ללא כבוד?
הקורא מישל קררה, שאינו רוצה בעילום שם, כותב כדי להזכיר לנו את השתיקות אך גם את "החצנות" של השלטונות של אז...
להגביל את הסיפור "אוסטיקה" ל-350 מילים הוא הישג הגובל בבלתי אפשרי....
אני מאמין שמה שקרה לפני 40 שנה ברור כעת לכולם, לחישות, חצאי אמיתות והשערות סבירות ברורות לכל מי שרוצה לראות אותן. אבל זה הפך את האמת לרשמית במובן מסוים ל"חסר תועלת". בקיצור, אנחנו יודעים מה באמת קרה באותו יום ארור וזה, אפשר לחשוב, הרגיע אנשים ו"הפך לחסר תועלת" איזו צורה רשמית של אמת, כאילו לומר: תהיה מרוצה, לעולם לא יכול להיות טוב מזה.. .
באותה תקופה אני מאמין שסיבות מדינה אילצו אותנו לכסות ולהסתתר, בחירה צינית אך כזו שהייתה שומרת על המצבים האיטלקיים המסכנים הרבים. כיצד הייתה נאלצת איטליה להגיב נגד אותה מדינה שנראה שהמטוס שלה שיגר את טיל האוויר-אוויר? כיצד נוכל להצדיק את היחסים, לפחות אקסצנטריים, עם לוב?
זו הייתה בחירה פחדנית, אם כי הכרחית ואולי היה צריך גיבור ואולי היו; אבל לגיבורים באיטליה יש הרגל רע להישאר לבד...
זה מוזר שאדם מהמערכת כמו פרנצ'סקו קוסיגה שבר את השתיקה עם הצהרותיו על מקורות הטבח הצרפתיים, אבל אני מאמין שהשועל הזקן הזה גילה את האמת שלו כדי לתת את ההזדמנות לפתוח מחדש את הפרשה ההיא שרבים מדי היום עדיין יש לה. אינטרס לשמור סגור היטב, ולו רק כדי לשמור על המוניטין של האדם. בקיצור, הוא עשה את מה שלא עשה כי הוא לא יכול היה לדחוף את עצמו יותר אלא כדי להוות דוגמה ולגרום לאחרים לדבר.
הכוונה שלו, אני מאמין, הייתה להיות קצת כמו הסדק הראשון בסכר שמתרחב לאט לאט עד שהכל יפנה ומכריע אפילו את קיר הגומי הזה בקיר מים בלתי ניתן לעצירה. אבל, אני חושש, לא הענקנו לו את החיוך צר השפתיים שהוא חלם עליו בגלל ה"מתיחה" האחרונה שלו.
הקורא של MC מזכיר לנו את יותר מדי מקרי המוות הבלתי מוסברים שהיו תולדה של פרשת אוסטיקה...
Ustica Vs Tehran ...כדי להדגיש שני הקשרים היסטוריים שונים מאוד, גם אמצעי התקשורת ההמונים של הזמן והיום שונים מאוד. למשל, טלפונים סלולריים, שמצד אחד מהווים סיכון ממשי לדמיון וליכולת של צעירים להתרועע, מצד שני הם עלולים להפוך לקוץ בעיני מי שרוצה להסתיר את האמת. גם המנטליות של הכוחות במשחק שונה. בזמן המלחמה הקרה המנטרה הייתה: "הכל בסתר", לא משנה באילו תנאים. רק תחשוב על שובל מקרי המוות ה"סקרנים" בעקבות מקרה Ustica בשנים הבאות (אחרונים ברשימה היו הטייסים של טריקולורי Frecce). אולם כיום, גם ברמה המוסדית, שולט המירוץ אחר ה"חרפה" התקשורתית.
אנחנו מוסיפים גם את הגורם הגיאוגרפי. המטוס שיצא מטהראן, ברגע שהמריא, היה בהכרח תחת מבטם של מצלמות וטלפונים סלולריים חטטניים. ברור שהאייתוללות לא טובים כמו הסינים בצנזורה. איטאביה, לעומת זאת, הופלה (עכשיו אפשר לומר נכון?!!?) על הים, שם לכל היותר רק כמה דייגים היו עדים למקום. מי יודע, אולי הדייג היה שם, אבל גם הוא, בניגוד לרצונו, נכנס לסטטיסטיקה של בתי המתים האנונימיים, כמו איזה חייל שנמצא "מתאבד" בחדר האמבטיה תלוי במגבת 1 מ' מעל הרצפה... פיזיקה קוונטית כנראה. ..
המרירות נותרה מאחד מהאירועים האיטלקיים הרבים המכוסים בלשון הרע ובכיוונים מוטעים (הרשימה תהיה ארוכה) שבהם הקורבנות אינם מוצאים צדק ארצי. אין ספק שיש גישה פוליטית אחרת, בטהרן יזהו אחראי מועד, יקראו לו אימבציל בפומבי, יאשימו את ארה"ב במתח שנוצר, ויגינו אותו לגרדום. עבורנו זה מקיאוולי מדי.
אנחנו בהחלט לא יכולים לקוות להנהלה הנוכחית, ואני אעצור כאן. התקווה היחידה נותרה פריצת מצפון של מי שהתחשמל בדרך לדמשק, לפני שהציג את עצמו בפני הבורא, מחליט לפתוח את חדר הסודות עם שמות ושמות משפחה.
FD מדבר איתנו על יותר מדי צעיפים שהוצבו על הסיפור של טיסה 870...
ההבדלים בין שני המקרים כל כך ברורים עד שלא ניתן להשוות את הסיפורים במקרה של הירי מעל טהראן יש שני סרטונים. בלעדיהם, איראן לעולם לא הייתה מודה באשמה. אני חושב. יש רק כל כך הרבה השערות לגבי אוסטיקה...
אולי, רק אולי, היה חיפוש אחר "לא נכון" באוסטיקה. מסיבות אידיאולוגיות (ואולי בשל תשומה ספציפית מהפוליטיקה האיטלקית) החקירה הייתה תחילה על כשלים מבניים ולאחר מכן על אחריות ארה"ב. רבים הניחו שארה"ב אחראית.
החזית הלובית והצרפתית מעולם לא נחקרה. סיפורו של המיג 23 הלובי שנפל על הסילה מעולם לא התברר.
הפוליטיקה ומערכת המשפט החוקרת מעולם לא רצו (או הצליחו?) לחקור ב-360 מעלות
SB מתאר במדויק את התנהגותה המאוד מסויגת בתחילה של איראן...
אני מבין שלפעמים אתה צריך להיות פרובוקטיבי כדי לעורר תגובה, אבל לומר שאיראן-איטליה 1-0 פירושו במשתמע הצהרה שמשטר טהראן התנהג בצורה שקופה יותר מהממשלות האיטלקיות הרבות שבאו זו אחר זו מאז התקופה. של "האסון" של אוסטיקה.
התנאים שונים מבחינה אובייקטיבית: עכשיו אפילו לאיש ברחוב יש מכשיר צילום זמין תמיד, יש מצלמות מעקב כמעט בכל מקום, מאתרים רגישים ועד... משתלות!
בכל מקרה, אם התקשורת דיווחה נכון על האירוע, בתחילה מישהו מטהראן דיבר על "פיצוץ מנוע" וניסה לייחס את האסון לפרויקט ה-737MAX 800 החולה (עבור Ustica DC-9 היה "כשל מבני" ההשערה היא הגורם העיקרי לאסון, אם אני זוכר נכון).
פרסום צילומי וידיאו של שיגור טילי נ"מ איראניים הפיג כל ספק בנוגע למכניקת האירוע - האחריות נותרה לברר.
לגבי "USTICA" כמובן, לא היו עדויות לעדי ראייה, ופחות מכך, צילומי תמונות/וידאו שיכולים לספק הוכחה בלתי ניתנת להפרכה (זה היה 1980, גם אם האסון לא היה בים הפתוח, ובלילה, מי יעשה הייתה לך מצלמה ראויה בהישג יד? שלא לדבר על מצלמת קולנוע!)
אין בכוונתי לכתוב היסטוריה של תחקירים עיתונאיים, משפטים, דוחות מומחים, משפטים וכו'. של המקרה הספציפי של USTICA; אני רק אומר שעכשיו הרבה יותר קל למצוא ראיות אובייקטיביות לכל אירוע שיכול לשמש לאחר מכן בחקירות או כראיה לפשע.
AB תוהה מדוע ממשלות מ-1980 ועד היום נמנעו מלבקש מידע...
עבודת החקירה המצוינת של השופט הקודם הובילה לשחזור מתקבל על הדעת של העובדות, גם אם, לצערי, ללא אשמים או מסיתים ונראה לי לא ייאמן שעדיין יש מי שנוטים ל"סיבות מקריות (קראו "פצצה על הסיפון ") כאשר תרחיש המלחמה האווירית שקרה באותו לילה ברור.
ממה שהבנתי, עדיין יש מידע שמכוסה ב"סוד צבאי" ברמת נאט"ו, שאליו פריור לא הצליח לגשת: זה בלתי מוסבר שכל הממשלות שלנו ויתרו על הפעלת לחץ כדי להשיג אותו. למה אחרי 40 שנה?
הקורא LB תוהה איזה אינטרס לאומי יכול להיות כל כך אסטרטגי ובעיקר כל כך ממושך עד שישאיר את העניין בצל גם היום...
עכשיו ארבעים שנה אחרי האירוע המדובר, בהתחשב במה מדובר קרה בלוב, אם אפשר היה, אפילו בטעות, להאשים את להאשים את קדאפי, זה כבר היה נעשה. מאחר וזה לא היה המקרה ו שהוודאות היחידה היא שהריסת אוסטיקה בוצעה של טיל, יכול להיות שזה היה רק טיל מערבי. של מי זה קשה לומר, אבל ההיסטוריה האחרונה מספרת לנו שלקדאפי היו רבים אויבים וחבר (איטליה) אשר עם זאת לא היה חופשי לחלוטין להיות ומי, כידוע, שמר ושומר את רגליו בשתי הנעליים. Pסביר להניח שמותו של המנהיג תוכנן, אם לאו אני טועה, הוא טס לוורשה בסתר וזהו הודענו על ידינו: משום מה הוחלף המטוס האזרחי "איטביה". על מה שהוא נסע או היה צריך לנסוע, קדאפי והיה נמשך מטה. ממי? ארה"ב, צרפת, בריטניה? אני חושב שזה לא משנה אבל אני מאמין שלצערי, גם איטליה השתתפה בטיוח של הראיות לשאלה הידועה של שתי רגליים בשתי נעליים וזה מספיק כדי לגנות את עצמנו על חוסר האמת.
בוודאי בזמן האירועים באוסטיקה, שתי הרגליים הללו מוגנות האינטרס הלאומי וחוסר האמת של אז הגיבו איזונים שלא ניתן היה לשנות: התנהגות בלתי מוצדקת אבל מובן.
היום, למרבה הצער, אנחנו אפילו לא מנסים להגן עליו האינטרס הלאומי ואמת לא נוחה, שאנו בהחלט מודעים לה ידע, כמו גם מחווה של נאמנות כלפי הקורבנות, יכול לגרום לנו להוציא כמה חלוקי נחל מהנעליים שלנו לקראת מי, לא אנחנו, רצינו את קץ המשטר הלובי: אנחנו, טעות חמורה אסטרטגי, הצטרפנו לאלה שהחליטו על המטרה הזו, ולמרבה הצער, אנו מגיעים למציאות של היום בה אנו מסתכנים להיות או אולי אנחנו כבר מחוץ לתמונה במדינה ההיא לרעת כולם האינטרסים שלנו לא רק בלוב אלא בכל הים התיכון מִזְרָחִי.
לסיום, אם הסתרת האמת בזמנו הגן על האינטרס האסטרטגי הלאומי שלנו, מה המטרה היום?
המסקנה מופקדת בידי הקורא הקדום סרג'יו פסיון.
אוסטיקה וטהראן. למה מוסר כפול? אני חושב שזה פשוט. אין כנות, חוש צדק או אמת, אלא רק 40 שנה של טכנולוגיה ואינטרסים של הבדל.
האם איראן הייתה כנה בהודתה באחריות? לא, בהתחלה הוא הכחיש הכל בתוקף, אבל חצי עולם נגדו, הטכנולוגיות (וידאו, לוויינים וכו') הן כאלה שאי אפשר לעצור אפילו מאחורי שיח כשהוא בורח בלי שיראו אותו, שלא לדבר על זה. פגע במטוס נוסעים עם טיל בשמים מבוקרים כמו זה העיראקי. אז בסופו של דבר, איראן העדיפה את הדרך המכובדת של קבלה "ספונטנית" כדי להציל פנים וגם לעבור כישרה.
האם מי שאחראי לטבח באוסטיקה (או מי שעודכן לגבי העובדות) לא ישר בשתיקה? כן, אבל הוא מודע לכך שיש לו לצדו אומות חזקות ועד עכשיו בלתי ניתנות למגע, טכנולוגיות מלפני 40 שנה שהן הכל מלבד ראיות ושנים רבות של שתיקה שותפה לא פחות.
האם זה היה טיל נאט"ו שפגע במטוס באוסטיקה? הוכח זאת! מי היה יוצא נגד נאט"ו אם זה היה המקרה?
אז אין אנשים ישרים ולא ישרים. יש רק קורבנות תמימים, תמיד אלה; אחר כך יש את האחראים שבמקרה אחד הם חזקים וחסרי תקלות מכדי להיתפס; ולבסוף אלה האחראים שנצפו יתר על המידה ועל ידי אויבים מאומנים מאוד שמונעים מהם כל נתיב מילוט. ובל נשכח שמי שעכשיו בן 80 בא מדור של שישים ושמונה מיושרים (בצד זה או אחר) ומי שגילם 60 הם בנים ובנות ראויים. אז בזמן Ustica, מלבד תעמולה, חוק השתיקה והגיון של המדינה היה בתוקף בקרב האנשים האלה.
המעורבים כיום, מלבד תעמולה, משתמשים במידע, שקיפות וסמנטיקה ככלי נשק ללוחמת מידע והסכמה ציבורית.
