אלי טננבאום
אד פרין
עמ ' 552
ספרה המתועד והצפוף של אלי טננבאום (פרטיזנים וצנטוריונים. Une Histoire de la guerre irréguliere au XX° siecle, פרין), חוקר במכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים (IFRI), מתחקה אחר ההיסטוריה, "האודיסאה של ההיסטוריה", אם לצטט את המחבר, של סכסוכים לא סדירים, לאורך נתיב כרונולוגי ותמטי המתפרש על פני כל המאה ה-XX ומגיע עד למעלה עד עצם היום הזה.
טננבאום מגדיר את צורת הלחימה הזו כמנוגדת לגרעין ה"מודרניות המערבית": "במקום שבו לוחמה סדירה מדגישה כוח אש ותצורות ליניאריות, לוחמה לא סדירה מעדיפה ניידות, התכתשות ולוחמת גרילה, פשיטות ומארבים" (עמ' 15); מערבב לוחמים ולא לוחמים, אינו מכבד סדר בינלאומי מבוסס מדינה; והלוחמים בה מתרגשים ממניע פוליטי המבדיל אותם מחיילים. ואם מטרת הלוחמה הסדירה היא השמדת האויב, בלחימה לא סדירה המטרה היא דווקא לדכא את היריב, להחליש את "הקווים האחוריים שלו, תוך שימוש בלוחמת גרילה, חבלה, תעמולה וטרור.
המחבר מתאר בדיוק רב לא רק את התפתחותה של צורה של קונפליקט, אלא גם של חשיבה אסטרטגית, שאת ההיסטוריה שלה הוא מחלק לארבעה שלבים: הראשון, שנולד על אפר המלחמה הגדולה, מתפתח על פי המהפכני והמהפכני. חוויות קולוניאליות מתקופת בין המלחמות, ורואה בבריטניה הגדולה "החממה" של דוקטרינה ודור של מומחים בלוחמה לא קונבנציונלית; בשלב השני יש את אסיה כגיבורה, שהופכת עם סין ל"מעבדה האסטרטגית של לוחמה לא סדירה" (עמ' 21), שבה פיתחו המאואיסטים טקטיקות וטכניקות מהפכניות חדשות שהתפשטו במהירות ברחבי האזור; השלישית היא זו של "גלובליזציה של ידע אסטרטגי לא סדיר" בזמן הדה-קולוניזציה. תופעה זו נתפסת על ידי מעצמות המערב כ"חתרנות גלובלית עצומה" (עמ' 21) נגד המערב.
כתגובה לאיום החתרני, מעצמות המערב נוקטות את הטקטיקות המגיעות מאסיה, שעם זאת הוצאו מהקשרן, ונחשבות מחדש לנוכח יישומן בתיאטראות אחרים.
כך אנו עדים להולדתה של "קהילה אסטרטגית לא סדירה" המורכבת בין היתר מרוברט תומפסון הבריטי, דיוויד גאולה הצרפתי ואדוארד לנסדייל האמריקאי. חיילים אלו ממלאים לא רק את התפקיד של תיאורטיקן ו/או נסיין של טכניקות שונות של לוחמה בלתי סדירה, אלא גם תפקיד של "בלדרים אסטרטגיים". תפקיד מהותי בהפצת הפצת דוקטרינות נגד חתרנות בין מעצמות המערב השונות ברמה העולמית.
צרפת היא הראשונה שהציגה תיאוריה משלה "דוקטרינת המלחמה המהפכנית" (DGR). המייצגים העיקריים של חשיבה אסטרטגית זו הם קומץ קולונלים שחלקו את חווית המלחמה בהודו-סין, כמו צ'ארלס לצ'רוי (שמאמין שהוא ממציא אותו מושג של "מלחמת המהפכה")*, ז'אק הוגארד, רוג'ר. טרינקייר. אבל לאחר תבוסת הצרפתים באלג'יריה תהיה זו ארצות הברית, תחת נשיאותו של קנדי, שתשנה את הטקטיקה והטכניקות של לוחמה בלתי סדירה על ידי פיתוח דוקטרינה משלהם. נגד (מַטְבֵּעַ).
השלב הרביעי והאחרון, החופף לתבוסה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם, מסמן את היעלמותה ההדרגתית של האסטרטגיה הגדולה הבלתי סדירה המערבית. אבל סיבה נוספת לשקיעתה היא ההכפשה שפקדה את הדמוקרטיות המערביות לאחר השימוש בשטח הלאומי בפרקטיקות לא סדירות, הסותרות את שלטון החוק, כדי לדכא את "האויב שבפנים".
עם זאת, לוחמה בלתי סדירה שרדה באופן מחזורי עד סוף המאה הקודמת בפרקטיקות של פעולה חשאית וטרור בינלאומי. ואז להתעורר מחדש עם פרוץ הסכסוכים בתחילת המאה ה-XNUMX. קונפליקטים שלפי המחבר תופסים את הקהילה האסטרטגית המערבית לא מוכנה, שלא הצליחה להבין או להסתגל לתמורות שחלו בתיאטרוני ההתערבות החדשים. תחשוב על הצבא האמריקני שקוע בעיראק ובאפגניסטן.
אבל דווקא הקשיים של ארצות הברית בתיאטראות אלה יעוררו עניין מחודש בלוחמה לא סדירה בחוגי צבא ארה"ב ובצוותי חשיבה אסטרטגיים, כמו תאגיד RAND. השתקפות אסטרטגית זו, והשלכותיה על פרקטיקות צבאיות, תרמו תרומה מהותית לפיתוח "דוקטרינת פטראוס" על התנגדות להתקוממות, אשר תתוקן בפרסום הדוקטריני של צבא ארה"ב. מדריך שדה 3-24 (פעולות נגד המרד) מדצמבר 2006.
עם זאת, התחדשות זו של אסטרטגיה לא סדירה ללא הרהורים פוליטיים על הנושאים העומדים בבסיס הסכסוכים, אולי הובילה את המערב, לאחר נסיגת כוחות ארה"ב מעיראק ב-2011 וסיום משימת נאט"ו במדינה ב-2014, לשקול כעת כבלתי קונבנציונלי. לוחמה מחוץ לאופק האסטרטגי.
אבל, מזהיר המחבר, ההתפרצות בזירה הבינלאומית של "המהפכות הערביות" או פרוץ המשבר האוקראיני ב-2014, עם פנייתה של רוסיה לכוחות מיוחדים ושכירי חרב, פעולות חשאיות ומסע אכזרי של דיסאינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית, להוכיח כי לוחמה בלתי סדירה לא נעלמה.
באפילוג מזהיר טננבוים מפני הטעות החמורה בהתייחסות ל"אי-סדירות כסוגיה אסטרטגית זמנית": "היא חלק בלתי נפרד מספקטרום הסכסוך בדומה להרתעה גרעינית או ללוחמה קונבנציונלית" (עמ' 413).
עבודה מדויקת הבנויה על כמות מרשימה של מחקר בארכיון הצרפתי, האמריקני והבריטי, זו של אלי טננבאום, שיכולה להפוך לעבודת עיון עבור כל מי שמתעניין בצורת לוחמה מסוימת, היום רלוונטית מתמיד.
ניקולה פסטה
* לגבי צ'רלס לצ'רוי, הרשה לי לדחות את נ. פסטה, לצ'רוי, תיאורטיקן של "מלחמת העצמאות", היסטוריה ברשת, 1 בפברואר 2016, http://www:storiain.net/storia/2016/02.
