אלסנדרו ברברו
אד. המוכר, פלרמו 2015
209 עמודים, €13,00
המחבר, פרופסור מן המניין באוניברסיטת פיימונטה המזרחית בורצ'לי, וכן חוקר היסטוריה והיסטוריה צבאית של ימי הביניים, עוקב במאמר זה, באמצעות נרטיב מרתק, את ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית מלידתה ועד להתפרקותה: אימפריה - נולדה במאה הארבע עשרה משושלת טורקית, זו של העות'מאנים (בטורקית אוסמנלי), עם מהערבות של מרכז אסיה - שנקרא על ידינו אימפריה טורקית ושעל אף שנוסדה על ידי השושלת הטורקית, יש לה היסטוריה ש "אי אפשר לצמצם את זה להיסטוריה של הטורקים, שהיו גם העם הדומיננטי".
הצורך להתמודד עם התוקפנות שלהם נגד נוצרים מזרחיים הוא אחת הסיבות לכך שמסע הצלב הוגה. אויבי הצלבנים, הידועים כסראצנים, "הם בעצם טורקים, שכעת ביססו את עצמם ברחבי העולם האסלאמי כאליטה השלטת והלוחמת".
עם הקרב של פולי קוסובו מה-28 ביוני 1389, שבו הוסרו הסרבים, "האימפריה העות'מאנית מתחילה לקבל את מה שלימים יהיה המאפיין הבולט ביותר שלה, כלומר, היא מתחילה להפוך לאימפריה המפגישה טורקים וסלאבים, אלבנים ויוונים, מוסלמים ונוצרים. הסולטן הוא מוסלמי וטורקי, אבל רוב נתיניו, ולעיתים רבים מהנאמנים ביותר שלו, אינם כאלה".
עם המצור על קונסטנטינופול ב-1453 שינה מוחמד השני את ההיסטוריה של העולם. בגיל 21 הוא, "מנהיג צבא גדול, חוצה את הבוספורוס. הוא בנה צי במיוחד בשביל זה: הטורקים עד עכשיו לא היו עם יורדי ים, אבל מוחמד מחליט לצור על קונסטנטינופול ביבשה ובים". מצור אגדי שמייצג עבור חלקם את סוף ימי הביניים. מוחמד, לעומת זאת, "הוא כבש מעטפת ריקה, מלאה בארמונות, כנסיות, מגדלים, אבל כמעט לא מיושב עוד לפני המצור, ומשימתו העיקרית לא תהיה כל כך של כיבושה, אלא זה להחזיר חיים למטרופולין." הוא מחליט להקים שם את בירתו ולדאוג שיוצגו שם מוסלמים ונוצרים, טורקים, יוונים, ארמנים, יהודים, כלומר האוכלוסיות המאכלסות את האימפריה העות'מאנית.
עם כיבוש קונסטנטינופול - הבירה העתיקה של האימפריה הרומית המזרחית - האימפריה תשלוט "הים התיכון, המזרח הקרוב, אנטוליה, הבלקן, כלומר, בדיוק אותן מדינות שבהן שלטו קיסרי רומא המזרחית". לאחר מכן, האימפריה העות'מאנית התפשטה על פני הבלקן ולאחר מכן נחתה באיטליה, באוטרנטו, בשנת 1480. בתקופת הרנסנס, אנשי המערב "מערכת יחסים כמעט סכיזופרנית עם האימפריה העות'מאנית, מצד אחד חוששת כאיום המפחיד ביותר ומצד שני מכובדת, נערצת ואף רצויה על ידי חלקם כמודל חלופי לזה שהיה קיים במערב." אולם, אותו דבר יחול גם על העות'מאנים, בשל הרצון ללמוד טכנולוגיה מערבית מעל הכל, ומצד שני מהדחייה מהמערב עצמו. בכל מקרה "הפרספקטיבה שבה העות'מאנים מסתכלים על שאר העולם היא הפרספקטיבה של הכובש, [...] אבל כדי לנצח באופן סופי יש צורך לכבוש את הימים. עכשיו, הטורקים הם לא עם של מלחים: הם עם של רועי ערבות שיצרו את כל תרבותם הרחק מהים שאיתו יש להם מערכת יחסים קשה". למרות זאת הם יעשו מאמצים עצומים לבניית צי, תוך התקדמות יוצאת דופן בטכניקת בניית המטבח ובאומנות הניווט, עד כדי כך שבמשך שנים רבות הם יהיו חזקים בים.
עם סולימאן, שמלך מ-1520 עד 1566, "האימפריה העות'מאנית לא רק הגיעה לשיא גדולתה התרבותית והאמנותית, אלא גם הגיעה להתרחבותה המרבית והפכה למעצמת העל הגדולה השנייה של אירופה והים התיכון, לצד האימפריה של קרל החמישי ופיליפ השני". תחתיו ניסו הטורקים, ב-1529, ללא הצלחה, לכבוש את וינה; במקום זאת הם כבשו את ממלכת הונגריה שכללה באותה תקופה גם את סלובקיה, סלובניה, קרואטיה, חלק מסרביה ורומניה. עם הצי שלו סולימאן מביס את אבירי סנט ג'ון (שיתפרסמו כאבירי מלטה), מסדר לוחמים צלבנים, המוצבים ברודוס, אשר עם ספינותיהם מיירטים את הספינות הטורקיות ואת ספינותיהם של עולי הרגל היוצאות למכה. . הפיראטים הברבריים, המוצבים באלג'יר, "שמשם ניהלו מלחמה נגד הספנות הנוצרית, בדיוק כפי שעשו אבירי רודוס ומלטה נגד הספנות המוסלמית, הכירו לראשונה בריבונות הסולטאן", והסכימו להפוך לפקידים, חיילים, פרטיים בשירותו. "הים התיכון מעולם לא היה קרוב כל כך להפוך לאגם אסלאמי".
עם זאת, המאופיינת בחופש דת קונקרטי, האימפריה העות'מאנית, למרות שייצגה את האיום האסלאמי על אירופה הנוצרית במשך מאות שנים, "היא נשלטה לחלוטין, וצבאותיו וצייו היו תמיד בפיקודו, על ידי אנשים שנולדו כולם נוצרים." זה בגלל שהמעמד השליט (aga הו מפקד הג'ניסרים, קפודן פאשה או מפקד הצי, וָזִיר או חברי ממשלה - שהיוו את ספה, כלומר הממשלה - ואותו הדבר הווזיר הגדול, כלומר ראש הממשלה של האימפריה כולה) נבחר מבין הטובים שגייסו קציני הג'ניסר עם מערכת הגבייה שכללה זיהוי בין ילדי משפחות נוצריות - כי החוק האסלאמי אסר על שעבוד מוסלמים - המבטיחים ביותר בגילאים בין עשר לשמונה עשרה, שיושבו, קורע אותם באופן סופי ממשפחותיהם, לשירות הסולטן ולוקח אותם לקונסטנטינופול, שם הם יתאסלמו. בין כל אלה בלבד "לווזיר הגדול הייתה זכות גישה לסולטן, איתו הוא ערך קהל יומי כדי לעדכן אותו בענייני המדינה".
אפילו חיל הרגלים המוסלמי, חיל הג'ניסרי החשש, שהוזן בתחילה על ידי עבדים, הורכב לאחר מכן מנערים נוצרים בתחילה, שהגיעו מהאוסףצורה מסוימת של מגע בין העולם העות'מאני לעולם מערב אירופה היו העריקים, כלומר אותם נוצרים שנפלו בידי הטורקים, והתאסלמו כדי להימלט מגורל של עבדות.[...] רובם היו אנשים שנתפסו בים, דייגים, מלחים, מטיילים". לעוקדים יש הזדמנויות קריירה נהדרות בחברה העות'מאנית"תפקידי פיקוד רבים בצי ניתנים לעריקים; אבל התחום שבו יש להם הכי הרבה מקום ובו הם בעצם שולטים הוא לוחמת מירוצים".
לאחר קרב לפנטו, שהתרחש ב-7 באוקטובר 1571, שם השמיד הצי הנוצרי, בפיקודו של דון ג'ון מאוסטריה והורכב ממאתיים גליות ספרדיות ו-ונציאניות, את הצי העות'מאני, הייתה תקופת קיפאון באימפריה העות'מאנית. עד המצור הכושל על וינה ב-1683, ששם קץ לחלומות האימפריה על התפשטות לאירופה וסימן את תחילת שקיעתה שתמשיך ללא הרף אל המאה השמונה-עשרה, שבה ספגו תבוסות רבות נגד האימפריות האוסטריות והרוסיות. המרד היווני ומלחמת קרים במאה התשע-עשרה הובילו לכישלון הניסיון לשמור על אימפריה רב-אתנית בחיים, והעלו את היסוד האתני עד כדי כך, "בתחילת המאה העשרים האימפריה העות'מאנית, שהמשיכה להתקיים רשמית ולשלוט בשטחים עצומים, הייתה למעשה בפירוק פנימי." עם הקבוצות האתניות השונות חמושים זו מול זו. כלפי חוץ, מלחמות הבלקן בשנים 1912-13 הובילו להולדתן של מדינות בלקניות חדשות עצמאיות מהאימפריה העות'מאנית.
מלחמת העולם הראשונה, שבה כבשה האימפריה את השדה לצד גרמניה ואוסטריה-הונגריה, ושהסתיימה עם קריסת האימפריה עצמה, תביא גם להשמדת הארמנים על ידי הממשלה. בשנת 1922 הסולטן העות'מאני האחרון עולה על ספינת קרב אנגלית ויוצא לגלות.[...] הרפובליקה מוכרזת בטורקיה. הגיע הזמן של מוסטפא כמאל, "אחד המפקדים שכיסו את עצמם בתפארת במלחמת העולם, האיש שהביס את האנגלים והצרפתים בגליפולי", שלוקח את השלטון תחת שמו של אטאטורק, אבי הטורקים.
Gianlorenzo Capano
