אנה סנדרי, סילביה זנרדי: המינוי - ונציה, 19 במרץ 1914

אנה סנדרי - סילביה זנרדי
Ed. Linea, Padua 2022
עמוד 141

19 במרץ 1914 "ונציה חיה, מבלי לדעת זאת, את החודשים האחרונים של שלווה. מלחמה עלתה עלינו, ועוד לפני שאיטליה נכנסה לסכסוך, העיר הייתה משלמת את המחיר של המצב הבינלאומי יותר מאחרות". יתרה מזאת, המאה החדשה הוסיפה יופי נוסף לאלה שכבר ידועים בעולם: הלידו שעם השנים התפרסם עד כדי כך שהפך, עבור אלה שנסעו לוונציה, "הדבר הראשון, או הכרחי, לראות.[...] זו הייתה מודרניות בתקופה שבה הכל היה מהיר מאוד והיום כבר היה העתיד; זה היה התענוג הקל של הפנאי והאלגנטיות של עונה שעתידה להפוך בקרוב לאבל של מלחמה. ”

אז המחברים, עיתונאים שניהם, מציגים לנו את הסיפור הזה של פגישה עם הגורל, הגורל ש "מערבב את הקלפים, ואז מניח אותם על השולחן: ברגע שהמשחק התחיל, אי אפשר לחזור אחורה. […] ב-19 במרץ 1914, בוונציה, הניח הגורל את הקלפים על השולחן בשעה 17.10:7, כאשר הוופורטו מספר XNUMX של חברת הניווט הפנימית העירונית שחרר את המעגנים שלו מרציף סנטה מריה אליזבטה על הלידו והעמיד אותו. להשתחוות לעבר הגנים." על הסיפון יש כשישים אנשים. "באותו רגע בו הוופורטו מתחיל במעבר, מתעלת אורפנו שמאלה, מתקדמת סירת טורפדו גוררת דוברה. מטוס ימי המריא זה עתה מארסנל". למעשה, טייסת המטוסים הימיים הראשונה של המרינה רג'יה הייתה מבוססת בארסנל. כמה דקות לאחר מכן סירת הטורפדו צונחת על הוואפורטו וקורעת את הצד השמאלי עם השלוחה שלה, מה שגורם לו לשקוע תוך כמה שניות.

"דקה הספיקה כדי שהכל יקרה: סירת הטורפדו משמיעה אזעקה עם הסירנה, הוואפורטו מנסה קודם להאט ואז מנסה לתת ל"מכוניות מהירות מלאה קדימה" כדי להימנע מהפגיעה. אין מה לעשות: ההתרסקות הרסנית". מכונת החילוץ יוצאת מיד לדרך. חלקם יינצלו, חלקם לא. בין אלה שלא יגיעו הוא סגן ואצלו לואיג'י בוסי, שבדיוק כשהוא עומד להינצל על סירת הטורפדו, מחליט ללכת לעבר אישה שטבעה: "הוא מת בניסיון עקר להציל חיים". חיכתה לו כשהוואפורטו הגיע הייתה אשתו עדה, שחיכתה לו לשווא. ישנם סיפורים רבים המדווחים בסיפור הזה, כמו זה של אלנה פורטונטה מינגארדי, שעבדה במכבסת קורבלה. "לא יהיו חברים שיבכו על הארון של פורטונטה, אבל יהיה עולם קטן של חיבה יומיומית".

אנג'לו סאמסה, יזם, פיטר מרצ'ינסקיג', סגן קונסול רוסי ופרופסור אגוסטינו דה מרצ'י אשר "הוא מעולם לא התחתן כדי שיוכל להתמסר לבית הספר"ובכך הקריב את חייו הפרטיים כדי למלא את שליחותו כמורה. יש גם ניצולים בטרגדיה הזו. "לא קל לשרוד. אתה מבלה את שארית חייך בתהייה איך, למה; אתה מרגיש חייב לקרובים אליך שלא הצליחו". ויש את הייאוש של בני המשפחה.

בשעה 16:15 למחרת מושכים את הוופורטו למעלה, ומחזירים גופות אחרות: ביניהן זו של היזם ג'וזפה גריסוסטולו. "הגורל העלה אותו על אותו וופורטו כמו אנג'לו סאמסה, שהיה מתחרה שלו אבל הקולגה והחבר הראשון שלו".

בבזיליקת הקדושים יוחנן ופול, "יום שני 23 במרץ 1914, תחת שמים עופרת, ונציה אבלה את מתיה, במה שהעיתונים המקומיים יגדירו טקס שלא נראה כמותו, לחגיגיות ולהשתתפות." מתוך שישים ושלושה האנשים שהגורל קבע לפגוש אותם בוואפורטו מספר 7 באותו יום, היו שישה עשר הרוגים וארבעה עשר פצועים.

המשפט, שיראה את הגאי הוואפורטו ומפקד סירת הטורפדו כנאשמים, יסתיים בעונש של כל אחד לשנתיים מאסר וקנס של 1.500 לירות.

בזיכרון עתידי של הטרגדיה הזו לא ידוע לרוב, כפי שזה קרה מתי "כבר היו היריות מסרייבו באוויר", שלט מוצב בבית הקברות של סן מישל באיסולה - לזכרם של שרה מקלין דרייק וג'נט דרייק, אם ובתה, גם הן קורבנות האסון הזה - מה שגרם למחברים לשחזר את מה שקרה, בלגונה, באותו יום.

"שרה וג'נט ביקשו שיזכרו אותנו, והקשבנו להן: לאבנים, בדממה, יש קול".

Gianlorenzo Capano