אנטואן דה סנט אכזופרי-
אד בומפיאני
עמ. 205
מבין יצירותיו של אנטואן ז'אן בפטיסט מארי רוג'ר דה סנט-אכזופרי (שם בדוי: טוניו), ספר זה הוא אולי בין הפחות ידועים אך מייצג טקסט בעל עניין רב לפחות משתי סיבות.
קודם כל, הוא כתוב בצורה מקסימה, עם סגנון מאוד מודרני וקצב אידיאלי; הוא מחולק לפרקים קצרים רבים, מה שלא רק מקל על הקריאה, אלא גם יוצר זאת מֶתַח ומעין "התמקדות אנכית" בכל עובדה או נושא ספציפי, תוך הישארות מאוד מאוד קרובה למציאות העובדתית. והנה מגיעה נקודת הכשרון השנייה של הגדול הזה חשבון אוטוביוגרפי ואינטימי, קשור קשר הדוק למלחמה, מלחמת העולם השנייה: למעשה, הקורא יכול לעקוב אחר התגלגלות האירועים שאפיינו את חייו של הטייס הצבאי (במטוסי סיור וסקר, של אותם זמנים) ויחד עם ה"דברים" שקרו, לעתים קרובות בצורה סוערת או בלתי צפויה, הקורא יכול לעקוב אחר הנרטיב הפנימי של המחבר, השתקפויותיו, ההתבוננות הפנימית שלו, נדודי מחשבותיו - או ה ריקנות הנפש, במיוחד ברגעים מכריעים שבהם נשימה של רוח מספיקה כדי לקבוע את ההבדל בין חיים למות.
הטקסט, שיצא לאור ב-1942, משלב את דו"ח המלחמה והכרוניקה הקלאסיים עם הרהורים מעמיקים על שאלות החיים הגדולות כמו בדידות, גורל, מקרה, ערך חיי אדם ושייכות לצוות, מתאר ובו בזמן חווה את אותם מצבים קיצוניים שבהם החי הטייס בכנפי החובה והשליחות שחייבה אותו, על המשימה שחייבה אותו.
הספר נפתח בהרהור על הבידוד המאפיין את חייו של טייס.
טיסה, מעשה שבהגדרה מרחיק את הטייס מהאדמה, הופכת למטאפורה לבדידות הקיומית של הפרט. סנט-אכזופרי, דרך ניסיונו בטיסה, חוקר את הגבול הדק שבין חיים למוות, ומציע שהטייס, בכל אחת ממשימותיו, מוצא את עצמו במצב של אי ודאות מתמדת, שבו כל החלטה יכולה להיות האחרונה. נושא זה של ה סוליטודין היא לא רק קשורה למלחמה, אלא היא גם שיקוף של האתגרים הפנימיים איתם מתמודד הפרט במסע הקיומי שלו. למרות נוכחותם של טייסים אחרים וחברת גברים אחרים במשימה, בדידות היא מצבו הטבעי של הטייס, שתמיד תלוי בין שמים וארץ, בין חיים למוות.
סנט-אכזופרי מבטאת את הבדידות הזו באמצעות תיאור של נופים שוממים, כמו המדבר, שבו הטייס מוקף כולו בחלל שכמו משקף את החלל הרגשי והרוחני שאנשים רבים חשים היום בחיי היום-יום שלהם. זֶה ריקנות המדבר זהו גם סמל לניתוק מהעולם אותו חווה הטייס, כאשר כל טיסה נראית כחיפוש אחר משמעות בעולם שחווה את הרס המלחמה. נושא שהמחבר חוקר גם דרך הדיאלוג שהוא מנהל עם חייל עמית, קפטן דה פאברי, עמו הוא מתמודד, ומביא את המודעות לאחריות התפקיד, את ההכרח במאבק למען מטרה שהיא גם אתית, חברתית, אנושית, נגד הברבריות של הנאציזם. ניתן לומר שמודעות ואומץ מתעוררים ללא הרף בדפים אלו על רקע תחושת החובה, אך גם על רקע אותה תחושה עדינה שמובילה אדם לשים את הביטחון שלו בצד, במטרה להשיג את המשימה שהוטלה על האדם.
רחוק מלהלל את המלחמה, סנט-אכזופרי בוחנת בקפידה את התהליכים המנטליים והקיומיים המובילים את האדם להפוך ללוחם, מוקף כבר לא במציאות הרגילה של דברים ארציים אלא ברשת של ערני ואותות שמהם ניתן לצייר אינדיקציות על התקדמות המשימה: מצב אופייני למי שצריך להשפיל מבט מתא הטייס במהלך משימת הסיור והאיתור שלו
כדאי לזכור טקסט נוסף של אנטואן דה סנט-אכזופרי, שאפשר לקרוא איתו ברצף "טייס מלחמה. מכתב לאדם זר": זה ”טיסת לילה“, "טיסת לילה", נכתב לאחר שחוויתי את החוויה של להיות טייס עבור החברה הכללית של מפעלי אווירונאוטיקה Latécoère (המכונה לאחר מכן Aéropostale) ולאחר שהתקבל לעבודה כמנהל קו דואר האוויר ארגנטינה-צרפת. טקסט שבפנורמה של טיסות לילה אזרחיות, חוקר את הקשר בין בני אדם וטכנולוגיות אווירונאוטיקה - נושא בעל רלוונטיות דחופה בהתחשב באוטומציה הגבוהה ביותר של תא הטייס של ימינו!
אנדריאה קסטילו ד'אנטוניו
