קרלו מריה לומטייר
אד מונדאדורי
pagg: 366
בדיוק סיימתי לקרוא את הביוגרפיה של מתי, אשר למען האמת לא ידעתי כמעט דבר, בדיוק כפי שלא ידעתי ולא ידעתי דבר על רבים מהפוליטיקאים שלנו בחמישים השנים האחרונות.
אני מבין שבבית הספר נושאים מסוימים מעולם לא סוקרו, אבל זה לא הצדקה, הייתי צריך לברר לבד.
הביוגרפיה של מתטי, שנכתבה על ידי קרלו מריה לומטייר, היא ספר מעניין באמת, שעוזר להבין את איטליה כיום על ידי עקוב אחר סיפורו של אדם עקשן בשם אנריקו מתטי.
מתאי נולד באקוואלאנה, במצעדים, ב- 29 באפריל 1906. אביו הוא מרשל של הקרביניירי ונהנה מתהילה מסוימת שכן הוא זיהה ועצר את אחד השודדים המפורסמים ביותר של סוף המאה התשע עשרה, המוסולינו הקלאברי.
בספר Lomartire הוא גם מספר לנו את סיפורה של השודד הזה, אולי רק עני אומלל, שנפטר במקלט בשנת 1956, בגיל שמונים.
מתאי נולד עני ובוודאי אינו מלומד גדול. בשנת 1919 עברה המשפחה למטיליקה, שם עברה דרך טומאסו דה לוקה, כיום דרך מרצ'לו בולדריני.
כמה שנים אחר כך אנריקו מצא עבודה במפעל למיטות ברזל, שם דאג לצייר אותם, וכך החל את תולדות העבודה של האיש החזק ביותר בתקופה שלאחר המלחמה האיטלקית.
זו תקופה מסוימת, מתאי הוא צעיר ונועז, אבל תוך כמה שנים הוא יוכיח שהוא עובד נהדר ויש לו כשרון נהדר לעסקים.
בשנת 1927 אנריקו מתטי יוצא לשירות הצבאי אותו יבצע במנייני סרדיניה, באורוויאטו כחייל, אך רק למשך שישה חודשים. הוא משוחרר ויכול לחזור לעבוד במשרה מלאה במזמור המטיליקה ממנו כבר היה מנהל טכני. הוא הועלה למנהל המפעל בגיל עשרים ואחת בלבד. בשנת 29 התמוטטות הבורסות באמריקה גרמה להשלכות השלכות בכל רחבי העולם ואפילו בעבודות מטליקה הושפעו, בית הגורם נסגר ומתי נאלץ, כמו רבים אחרים, לחפש עבודה.
הוא מחליט לעזוב למילאנו. מכר מוצא אותם, מרצ'לו בולדריני, שאף שהוא מבוגר ממתיי בגיל שש עשרה ומשכבה חברתית שונה, הופך לחבר שלו ותמיד יישאר כך. בולדריני עצמו הוא זה שיחנך אותו פוליטית. בשנות השלושים של המאה העשרים המשיך מתאי לעבוד והפך במהרה לשחקן מרכזי במכירת מוצרי שיזוף, תחום שהכיר היטב. ואז בשנת 30 'החליט להקים עסק משלו ופתח חברה המתמחה בייצור ומכירה של צבעים, שמנים, שומנים וסבונים לתעשיית השיזוף. ושוב, זה משיג הצלחה. בעוד כמה שנים הוא יוכל לשים בצד הון עתק, שהוא גם מעמיד לרשות המשפחה.
מלחמה מתקרבת. מתאי לא מתאפק מול שום דבר ומשתמש בכסף שהפריש ואת כל כוח הרצון שלו כדי לעזור לפרטיזנים, והפך לאחד מהם בעצמו.
בתום המלחמה הוא יוכל לקבוע את מחויבותו בקרב הפרטיזנים הקתולים ... הוא בין מייסדי הדמוקרטים הנוצרים וזמן קצר אחר כך יקבל משימה שתשנה אותו מאיש מצליח לאדם רב עוצמה.
מיד לאחר המלחמה עלה הצורך לארגן מחדש את מה שנותר מאיטליה וחברות גדולות בבעלות המדינה, שאחת מהן נקראת אגיפ.
מטתי מקבל את המשימה לסגור אותו, החלטה שהתקבלה בעיקר לרצות אמריקאים שלא אוהבים את האינטרס של המדינה בעסקים, במיוחד כשמדובר בנפט.
מאותו הרגע סיפורו של מתאי הופך להיות הסיפור של אגיפ תחילה ואז ENI.
ההיסטוריה של מתאי שזורה כעת בהיסטוריה של שבע אחיותהחברות העיקריות המפיקות נפט, עם החיים הפוליטיים באיטליה, עם סגנים, סנאטורים, נשיאים ומלכים, הופכות להיסטוריה של איטליה, עד אוקטובר 1962.
אנריקו מתאי משתמש באגיפ וב- ENI כדי להשפיע על חייהם הפוליטיים של אומה, איטליה ואחר כך של העולם. בהחלט אין שום זלזול בשימוש בזמינות הכלכלית העצומה שתעניק להם אגיפ ואז ENI, תוך השפעה אדישה על כל המפלגות הפוליטיות באיטליה. עם זאת, תמיד יש משהו ראוי להערכה באופן בסיסי בפעולה שלו.
ב -20 באוגוסט 1962, ב"קוריירה דלה סרה "וב"ניו יורק טיימס", נאמר במאמר כדלקמן: "איטליה היא מדינה מלאת פרדוקסים. הביורוקרטיה שלה כוללת עדיין פקידים קולוניאליים, מושבות שאבדו מזמן. בביורוקרטיה שלו יש קומוניסטים לוחמניים ושני מתיימרים לכס הקדום של ביזנטיון, אחד מהם מתפרנס כליצן. אבל מכל החריגות הגלויות הסקרנית והמשמעותית ביותר היא עמדתו של אנריקו מתי, ראש האמון. דלק לאומי, פקיד מדינה השולט למעשה במדינה.
מתאי הוא אדם מקסים, עשיר בכישרון ארגוני, נלהב מדייג עם מצב נהדר של שירות פרטיזני בזמן מלחמה. גאה ומבריק הוא מכה על ידי תסביך נחיתות ושנאה לחברות נפט מערביות, מה שגרם לסלידה מסוימת מצד ארצות הברית והברית האטלנטית.
זה נראה לי תיאור מצוין של מטעי, שניתן להשלים עם מה שכתב מונטנלי: הדוגמה של מתטי מראה לנו את המופע הזה: ממשלה חסרת אונים, פרלמנט ובירוקרטיה מול פקיד שיכול לבטל כל שלוש שנים, במקום זאת ממנה את השר שצריך לשלוט בו, כופה את המונופול שלו על אלה מי צריך להילחם, מתמודד ישירות עם ממשלות זרות ומכתיב את מדיניות החוץ שלו לעיתים קרובות בניגוד למדיניותה של המדינה [..] מטעי הוא יזם בעל פרופיל גבוה מאוד. יש לו לא רק את כל התכונות, אלא אפילו את הפגמים של הבנאי הגדול: מופנמות, היעדר חום אנושי, מלנכוליה פוריטנית, הנטייה המונומנית לרכז את כל הפקולטות שלה בוודאות המהותית, המיסטית כמעט של משימה ל להשיג, את היכולת לשקר על ידי האמונה בשקרים ואפילו להתרגש [..] אבל בכמות הכסף הענקית שהועברה על ידי ENI, לא לירה מסתיימת בכיסיה. בעניין זה - ממשיך מונטנלי - זה יתווסף "לצערי!" מכיוון שאם זה היה המצב, הכל היה מפשט: היה לנו רק גנב אחד נוסף, בקרב רבים שנמצאים שם. אבל מתאי כן. הוא אפילו לא מושך את משכורתו מכיוון שהוא תורם אותו לצדקה.
זמן קצר לפני מותו, עקב התרסקות מטוס שנויה במחלוקת, אמור היה מתאי לפגוש את קנדי.
ספר באמת כתוב ובמובנים רבים מאיר עיניים, שצריך להיות חלק מכל ספרייה איטלקית, כדי להזכיר לנו תמיד מי אנחנו ואיפה אנחנו מגיעים.
אני מודה לסופר, קרלו מריה לומטייר, על הספר המפואר הזה.
אלסנדרו רוגלו
