קרלו פאלרמו: מסיציליה ועד אל עלמיין

קרלו פלרמו
רגעים אד
עמ. 100

ריביירה, עיירה קטנה במחוז אגריג'נטו שילדה את פרנצ'סקו קריספי, ואת אל עלמיין, עיירה קטנה לאורך חופי מצרים, אירועים אנושיים משותפים אולי כבר לא נזכרו על ידי כולם.

עמנואלה מקאלוסו הוא אחת מ"נקודות החיבור "בין שתי הנקודות הגיאוגרפיות כה רחוקות. קרלו פלרמו הוא עוד אחד מאותם נקודות צומת אידיאליות.

קרלו פלרמו, חוקר נלהב בהיסטוריה צבאית, עם ספרו "מסיציליה לאל עלמיין", מספר לנו את סיפור מחקריו האישיים על עקבותיו של חייל מריבה, אחד החיילים הרבים במלחמת העולם השנייה, אחד הנופלים הרבים בארץ אפריקה אמנואלה מקאלוסו.
מקרה אחד, אולי, רצה לגרום להם להיפגש באופן אידיאלי ומהמפגש הזה נולד ספר יפה, שהיה לי העונג לקרוא, בנשימה אחת.

בספר אנו פוגשים את רוחות הרפאים של המלחמה, שמות מפורסמים כמו רומל וצ'רצ'יל ומוסוליני מתחלפים באלה, אולי פחות מפורסמים אך לא פחות חשובים, של עמנואלה מקאלוסו, גאטאנו סריו, לצ'יס, צ'ודיני, פאולו קאצ'יה דומיוני ... שמות ש הם עדיין יכולים למצוא חרוט בלוח לזכר קרב בארצות מצרים השזופות.

ספר זה מגולל את הסיפור, זה של מלחמת העולם השנייה, עם כיעורו, מותה ואבלותיו, אך גם המלחמה שראתה נערים צעירים מכל העולם מבצעים מעשי גבורה הרואיים משני הצדדים.

עמנואלה מקאלוסו נולד בריבה במארס 1920 ונפטר במרחק של אבן אלסנדריה, לאחר שהשתתף עם מחלקתו, גדוד ברסגליירי המפואר 8 שמוסגר בחטיבה. טלהשימש במבצעים באפריקה בפיקודו של הגנרל הגרמני רומל, ה- שועל מדברי.

עמנואלה נוחת בטריפולי בשנת 1941. אנו כמעט יכולים לדמיין, לקרוא את הספר, את המקומות, את רגשות הצבא, את פחדיהם, את כאב מותם של חיילים אחים, את סבל הפצעים, אבל גם את תחושת השייכות, את הרוח פעולות גופניות, הרואיות, המאמץ שעושה המחלקות לא תמיד חמוש היטב, אכן, לפעמים לא מוכן לחלוטין למלחמת מלחמה בשטח מדברי. דרך מכתבים להורים וזיכרונות של אלה שהכירו אותו ובזכות עטו החכם של קרלו פאלרמו, עמנואלה מקאלוסו כמעט חוזר לחיים.

הוא זה שמספר לנו איך הדברים ירדו לשם, הוא זה שמכיר לנו את חבריו לנשק, הוא תמיד זה שמעורר בנו אומץ, הוא זה שמספר לנו על המוות בהפצצה של מטוסים בריטים, יחד עם החיילים ששרדו של הגדוד השמיני, ב- 8 ביולי 6, באזור וויסקה, כמה קילומטרים מאל-עלמיין, "שני הדגלים", שמברכים אותו באופן אידיאלי.

רומל אמר: "החייל הגרמני הדהים את העולם, הברזליאר האיטלקי הדהים את החייל הגרמני", מקריאת דפי היסטוריה כאלו אנו יכולים להבין את משמעותו העמוקה יותר.

תודה עמנואלה, על מה שעשית.

תודה קרלו, מכיוון שהספר שלך מזכיר לנו מי אנחנו.

אלסנדרו רוגלו