דויד בנאטו, מנולו פארצ'י, ג'ובאני פיורנטינו
Guerini Scientifica, 2023.
עמ. 211
ספר זה נולד מסדרה של סמינרים - ליתר דיוק, שני מפגשים, שנערכו באינטרנט בשנת 2022 - ועוסק בכותרתו קורס תקשורת כללי מאת Régis Debray (1991): שלושת האוצרים, יחד עם ג'ובאני רגונה, החותמים על נחת יסוד ו מבוא, רוצה לציין שזה לא א ספר מיידי וזו המילה מדיולוגיה, ולא מדיה, נבחרה בדיוק כדי לייחס משמעות מדויקת לתוכן של עמודים אלו.
מה המשמעות של זה? כאן אנו יכולים להיזכר ברעיון שהתקשורת אינה רק אמצעי תקשורת אלא היא עצמה תקשורת ומפיקה הגיון: הם תורמים לבניית חזונות העולם ולתרבות או התפיסה של האוכלוסייה, הם מאפשרים לרעיונות להיות בעלי כוח ולעצב את החברה במובן מסוים. אז, מדיולוגיה - למרות זאת Treccani מתאר את זה כ"מחקר של תקשורת ההמונים" ו"זהה למדיולוגיה ההמונים" - זה לא עולה בקנה אחד עם המחקר של תקשורת המונים וזה לא ניתוח המיכלים שבתוכם מועבר התכולה, תוך התחשבות בראשית של הודעות ה הדרך שבו הם נקלטים ונחווה על ידי אנשים. הנה התזכורות ל תהליכים במקום לחפצים, ל סימנים ולא לאמצעים, וגם ל מוסדות שבכל זה פועלים כמפיקים וכמנהלי משמעות.
לפיכך, עשרים ותשע המילים המרכיבות את הטקסט מתייחסות לממדים שונים שסובבים כולם סביב כורח, המתבטא היטב בביטוי הבא: "בזמן שמתרחש מחזה המלחמה, אי אפשר להפסיק לחשוב" (עמ' 19). .
הקורא בוודאי ימשך לפרק שכותרתו Armi (חתום על ידי Tiziana Migliore) שבו מתמקדת תשומת הלב סיפור נבנה סביב כלי ההגנה וההתקפה בהקשר של מלחמה "שהפכה מיד לנרטיב ארכיטיפי המתייחס להתנגשות הטוב מול הרע" (עמ' 45), כפי שקראנו בפרק עלאוֹתֶנְטִיוּת מאת מנולו פארצי. אבל גם הדפים שעוסקים ב מלחמה דיגיטלית, את מלחמת סייבר, השימוש בכלים מתוחכמים וגישות תעמולה משוכללות מרתקים בהתחשב בכך שמדובר בנושאים שנקראו ונדונו על ידי פסגה מקורית ומעט משתתפים. אולי היה ראוי להקדיש לו פרק ספציפי לוחמה פסיכולוגית (לעיתים קרובות מכונה היום באופן רדוקטיבי מלחמה קוגניטיבית), אבל נכון גם שסימנים מפורשים ולעיתים יותר מרומזים ללוחמה פסיכולוגית כלולים בפרקים המוקדשים לנרטיבים, שחזורים, ניהול מידע - אולם לא נראה לי שהנושא של infodemic מצא את המקום הנכון.
מול מלחמה שחצי נלחמנו כאילו חזרנו לתעלות מלחמת העולם הראשונה והחצי השני מוקרן לעתיד עם מל"טים, לוחמה אלקטרונית ורובוטים רוצחים, בפרק שכותרתו אומנית, מזכיר את עבודתה של סוזן סונטג מול כאבם של אחרים, אנטוניו רפלה שואל את עצמו האם "מילה זו עדיין רלוונטית כאשר היא מתמודדת עם דימויים של מלחמה" (עמ' 183): שאלה מרכזית המפגישה את הקורא עם שני הפרקים האחרונים העוסקים בשני הנושאים הבאים: Z (חתום על ידי ג'ובאני בוצ'יה ארטיירי) ה זלנסקי (Vincenzo Susca).
בתרחיש הזה, גם תפקיד העיתונות השתנה מאוד וקרלו סורנטינו שואל את עצמו בפרק עיתונאות, "מהן הספציפיות של עיתונאות מלחמה בעידן התקשורת הדיגיטלית, שטשטשה את הגבולות בין מקורות, עיתונאים והציבור" (עמ' 103).
הפרקים מעניינים Nemico (אמיליאנה דה בלאזיו), תִנוּי (פדריקו מונטנארי) וכמובן, תעמולה (פאוסטו קולומבו), המתייחס לספרו של פיליפ מ. טיילור, על למעלה משלוש מאות וחמישים עמודיו, שכותרתו תחמושת השכל: היסטוריה של תעמולה מהעולם העתיק ועד לעידן הנוכחי (הוצאת אוניברסיטת מנצ'סטר. מהדורה שלישית, 2003).
אבל "איפה המלחמה? עבורנו הצופים, המלחמה היא בעיקר בטלוויזיה. בטלוויזיה הגנרלית הטובה, היקרה והישנה. מה שאנו רואים הם השירותים שנוצרו על ידי כתבי הרשתות הגנרליסטיות" (עמ' 166) וכך הפרצופים והמקומות הקשורים לדיווחים נשארים טבועים: זה ה- telewar (פרק מאת סטפנו כריסטנטה) קשור בדרך כלשהי להופעתו של טיק טוק, שעליו כותבת אילניה קולונה, ומזכירה שפלטפורמה זו לא רק גרמה לחיילים צעירים גלויים, אלא יישמה את מה שנקרא קוד פתוח אינטליגנציה (OSINT), "כלומר איסוף מידע מודיעיני באמצעות מקורות פתוחים ונגישים לכל אחד" (עמ' 174). בעקבות זה ראוי להזכיר גם את תשומת הלב שניתנה לה לוחמה מזכירה (פרק מאת אמיליאנו צ'ירצ'יאנו): "הממים שמאז תחילת הסכסוך מזינים את הערוצים של לוחמה מזכירה ניתן לחלק את אוקראינה לשלושה תחומים: הדגשת גבורתם של חיילים ואזרחים אוקראינים הנלחמים בקו החזית כדי להעלות את המורל במדינה; לועגים לחיילים הרוסים על חוסר הכשירות שלהם ומכפישים את הנשיא שלהם, ולדימיר פוטין; לבקר את חוסר המעש המערבי, במיוחד את זה של האו"ם ונאט"ו" (עמ' 118).
אפשר לסיים בכך שספר זה עוסק בדרך חשובה של בנייה ופירוק של מציאויות (מרובות).. תופעה שמלחמת התוקפנות של רוסיה נגד אוקראינה הבליטה היטב מאז הרמזים הראשונים לתעמולה שקודם לכן הציגכביכול, המלחמה בפועל.
אנדריאה קסטילו ד'אנטוניו
