דוצ'יו ואני
Ed.Apice, Sesto Fiorentino (FI) 2022
pagg.128
המאמר הקצר אך האינטנסיבי הזה, בגרסה דו-לשונית (איטלקית ואנגלית), שמחברו הוא דוקיו ואני, פרופסור חבר להיסטוריה של הרפואה באוניברסיטת פירנצה, עוקב אחר חייו של ג'פינו מישלטי, דמות גיבורה, אך, למרבה הצער, מעט ידוע באיטליה, כשם שהסיפור הדרמטי בו הוא היה הגיבור אינו ידוע: טבח ורגארולה, בפולה, איסטריה, הטבח הראשון באיטליה הרפובליקנית, שהתרחש ב-18 באוגוסט 1946, שלדעתי צריך להיזכר באותו אופן כמו מעשי טבח איטלקים אחרים. אבל זה, למרבה הצער, לא קורה.
אז מי היה הגיבור של הספר הזה?
נולד בטריאסטה ב-18 ביולי 1905, הוא עבר לפולה עם משפחתו זמן קצר לאחר מכן. שם המשפחה הראשוני, מיכלשטדטר, ממוצא יהודי, קיבל שוב את הצורה האיטלקית של Micheletti הודות לצו של מפקד פולה בינואר 1933. לאחר שסיים את לימודי הרפואה והכירורגיה מאוניברסיטת טורינו בשנת 1929, החל ג'פינו לעבוד בבית החולים האזרחי סנטוריו סנטוריו בפולה. בשנת 1935 התחתן עם ג'ולנדה נרדין איתה נולדו לו שני ילדים: קרלו ורנצו. עם פרוץ המלחמה, שהוקצה, בדרגת סרן, ליחידה הכירורגית הצבאית ה-41, השתתף בפעולות צבאיות בבלקן. הוא חזר לעבוד בפולה, כנראה ב-1943 "ועם שאר חלקי העיר היא הייתה עדה אפוא לאירועים הדרמטיים של האפילוג של מלחמת העולם השנייה בוונציה ג'וליה". בית החולים סנטוריו סנטוריו, למרות שניזוק מהתקפות אוויריות של בעלות הברית, למרות שלא היה מסוגל לתפקד במלוא התפוקה, היה באותה תקופה, עם זאת, "נקודת ההתייחסות היחידה של בית החולים בפולה וסביבתה, כמו מבנה בית החולים העירוני האחר, דהיינו בית החולים הצבאי הימי, נשללה מכל הציוד על ידי הטיטוס ב-12 ביוני 1945, לפני שהותירה את האזור לשליטת הכוחות הבריטיים בפולה" . והנה, דר. מישלטי זכה להערכה על נדיבותו ומקצועיותו, והוא נקרא להחליף את ראש הניתוח בעת הצורך.
"ביום ראשון, 18 באוגוסט 1946, חוף Vergarolla היה צפוף למדי מכיוון שהתקיימו בו סדרה של תחרויות שחייה. […] מזג האוויר הטוב באותו יום, בנוסף לספורטאים הרשומים למרוצים, משך אפוא מספר רב של משפחות פולזניות עם ילדים. [...] באותו חוף, סמוך לקו החוף, נערמו גם 15-20 פצצות נגד צוללות מתוצרת איטלקית וגרמנית, 3 ראשי נפץ טורפדו, 4 מטעני הריסה TNT ו-5 מחוללי עשן, שרידי מלחמה, שנחשבו רשמית כבלתי מזיקים על ידי ה-GMA (ממשל צבאי של בעלות הברית) מכיוון שחסרים להם מפוצצים, אך לא רוקנו את חומרי הנפץ הפנימיים. קצת אחרי שתיים בצהריים התפוצצו המכשירים, מה שהוביל לקטל עצום".
ג'פינו מישלטי, שהיה בבית בזמן הפיצוץ, מיהר לבית החולים ברגע ששמע את הפיצוץ, מוכן לקבל את פניהם ולנתח את הפצועים הרבים שהגיעו. גם היום לא ידוע מספר הקורבנות המדויק, כי חלק מהאנשים נקרעו לגזרים בפיצוץ ולא נמצאו שוב. עם זאת, מספר זה יכול להיות בין 70 ל-110. גפינו מישלטי היה בחדר הניתוח כשנודע לו שבין קורבנות הטבח היו גם שני ילדיו, אחיו וגיסתו. ולמרות שמישהו, לאור השכול המשפחתי החמור, הציע לו להפסיק לעבוד בבית החולים, הוא, בסירוב נחרץ, השיב: "עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על החיים!" ההתנהגות ההרואית הזו שלו הודגשה הן על ידי הבישוף, Msgr. רדוסי, שהכריז על כך "לפני הרופא הזה, שכאב בדרך זו משתיק את ליבו למלא את תפקידו, עלינו להשתחוות", ועל ידי עיריית פולה, שהציעה לו עיטור על חיל אזרחי (שהוענק לו באוקטובר 1947), וכן העניקה לו, כהכרה מקומית, אות ומגילת הצטיינות.
בינתיים, לאחר שגם פולה נמסרה רשמית ליוגוסלביה עם הסכם פריז ב-10 בפברואר 1947, גברה יציאת האיטלקים וג'פינו מיכלטי עבר לנרני, שם נכנס לשירות בבית החולים לחולים. כאן, מביתו במרכז ההיסטורי, הוא יכול היה לראות את חלונות הקומה העליונה של בית החולים. "אם במהלך הלילה, גפינו ראה אור נדלק באחד החלונות הרבים בקומה הזו, הוא התלבש במהירות ומיהר לבית החולים במכונית". ובכיס מעילו הוא תמיד שמר גרב מאחד מבניו שמת ב-Vergarolla, שמקורות שונים ייחסו את אבהותו של הטבח לאחר קריסת חומת ברלין. "לגורמים במשטרה הפוליטית של טיטו, OZNA, הסתננו לפולה [...] יתר על כן, מישלטי עצמו היה באותה דעה כאשר ייחס את מותם הנורא של קרוביו ב-Vergarolla לפראות הסלאבית כהחלטתו הסופית, לאחר הטבח, לנטוש את פולה, לא מפחד הטיטואיסטים אלא בגלל שהוא לא ירצה יום אחד למצוא את עצמו דואג לרוצחי ילדיו". גם היום, כפי שטוען פאולו ראדיבו, במאמר המוקדש לטבח הזה, "בפולה מי שיודע משהו לא רוצה או מפחד לדבר".
ג'פינו, עקב מוגבלות בידיו, עבר ניתוח שכלל קטיעה של כמה אצבעות אך אפשר לו עדיין להחזיק את האזמל בבטיחות מספקת.
הוא נפטר בנרני ב-8 בדצמבר 1961.
היו פרסים רבים לאחר המוות, כמו מדליית הזהב שהוענקה לו ב-1973 על ידי ה-Ospedale degli Infermi של Narni; האנדרטה שהוקדשה לו, שנחנכה ב-2008 בפארק פיאצלה רוסמיני בטריאסטה: מתן שם לכיתה בבית החולים קטינארה בטריאסטה; לוח, לזכרו, הוצב, בשנת 2022, ב"גני פישטו" מתחת לבית החולים נרני; ההודעה, בשנת 2017, של שרת הבריאות דאז ביאטריס לורנצין, על הענקת מדליית זהב לזכות בבריאות הציבור, אשר עם זאת נותרה, עד היום, בגדר הודעה בלבד!!!
Gianlorenzo Capano
