גארי מקארתי
Ed.Pen & Sword, בארנסלי, דרום יורקשייר, 2021
עמ. IX + 414
מבחינת ניהול משאבי אנוש, ישנם שני מצבים בסיסיים אליהם יש לתת את מירב תשומת הלב: בחירה-הערכה של אנשים והכשרתם-הכשרתם. פעילויות אלו מבוצעות על ידי גורמים ארגוניים שונים וברמות שונות, כמו גם בשלבי קריירה שונים, ושתיהן חיוניות אם ברצונך להשיג תוצאה אמינה, כלומר אנשים המסוגלים לבצע את המשימות שהוטלו עליהם בצורה נאותה ככל האפשר.
ספרו של גארי מקארתי מוקם בהקשר זה, טקסט ייחודי מסוגו המשקף במישרין ובעקיפין כמעט את כל הבעיות של אימון-אימון, החל מיעילותו: למעשה, השאלה המרכזית של כל פעילות של השכלה, בסיסי או מיוחד, הוא מה שנקרא עֲבִירוּתכלומר, אם, איך, כמה ומתי מה שנלמד (במובן הרחב, לא רק ברמה הקוגניטיבית אלא גם שינויים מטבעם בהתנהגות) הוא באמת הועבר ובמיוחד הוחל בהקשר החי של המבצעים.
כפי שכותב אנדי מקנאב בכתביו הקדמה בדפדוף בין דפי ספר זה ניתן לצפות בתהליך של בניית מנהיגות, צעד אחר צעד, ישירות (עם זאת, להפריך את המיתוס שאומר מנהיג נולד), באמצעות הצעת רשת מורכבת של הוראות, אתגרים ומבחנים. הגיבורים הם עשרים ואחד גברים שנכנסים ל האקדמיה הצבאית המלכותית (בריטניה) בשנות התשעים ולהשתתף בתוכנית הכשרה שנולדה ב-1977 בעקבות הניסיון שנצבר ב-Highland Fieldcraft Center Training. חוויה שמעמיסה הן על מבנה הגוף והן על אופיים של הצוערים הצעירים ושתגבש אותם למה שהיו ההתחייבויות זמן קצר לאחר מכן, בעיראק ובאפגניסטן.
ארבעה עשר פרקי הכרך עוקבים אחר השתלשלות האירועים החל מהפרק הראשון המוקדש ליום הראשון של קורס ההכשרה, יום קבלת הפנים. מכאן ואילך מתפתח חשבון החיים שחיו Sandhurst, הכישלונות וההצלחות של מפקדי העתיד, רוח התחרות והתחרות העצמית, לימוד היסודות הבסיסיים של קבלת החלטות והפעלת מנהיגות יעילה, ומה שאנחנו יכולים היום לכנות בנייה של רמה נאותה של חוסן פסיכופיזי. אפשר אולי לסכם את חומרת חווית האימון בתפיסה שהפרס הנחשק ביותר היה... אי קבלת עונש.
הפרק האחרון של הטקסט מסתכל על האחורי: עם הכותרת איפה הם עכשיו? המחבר מסכם את רגעי החיים והקריירה הבולטים של כל אחד מהמשתתפים, ומציע תמונה של אנשים שבסוף הקורס נפרדו, כל אחד מהם הולך לכסות תפקידים חשובים בתחומים מבצעיים שונים.
הקריאה של טקסט זה זמינה סוף סוף לקוראים לאחר פרסומו חסום במשך כשלושים שנה, היא בהחלט מאתגרת, וזאת מסיבות רבות. מצד אחד, ניתן לקרוא את הספר כרומן, סיפור אמיתי בו מלווים את הקורא במצבים ובשלבים השונים של קורס ההכשרה: מנקודת מבט זו זהו ספר נעים מאוד ודי זורם. מצד שני, הצורות הלשוניות בהן נעשה שימוש מלאות לרוב בביטויי סלנג, ניבים, משפטים דיבוריים המשולבים בביטויים טכניים ומיוחדים, ובתוך כך עוקבים אחר האופן האמיתי בו התקיימו שלבי ההכשרה והאופן שבו התגובות של משתתפים. כמעט בכל עמוד מתקיימות חילופי דברים מילוליים בין הגיבורים השונים של המצבים השונים המתוארים, מה שהופך את הטקסט בהחלט לחי ועדכני, וכמעט מאפשר לך לטבול בעבר ולהזדהות בסיטואציות המסופרות; מצד שני, עצם המעקב אחר האירועים המסופרים בצורה חיה זו מאלצת להמשיך לקרוא ברצף, מבלי להשאיר חללים ריקים שעלולים לגרום להבנה מוגבלת או שגויה של הדברים הבאים.
זהו טקסט שזכה להערכה אך גם לביקורת מסוימת, בעיקר בהתבסס על התבוננות בשינוי מוגזם באירועים האמיתיים - דבר הכרחי, למשל לגבי שמות, תאריכים ומצבים ספציפיים, כדי לא לחשוף מידע - בעוד מבקרים אחרים שדיברו על זה, כביכול, מבפנים, על ההשתתפות Sandhurst בפגישות ו/או שנים שונות, הם לא הכירו לחלוטין זה את זה בדוח. אבל גם התבוננות זו יכולה להיות מובנת על בסיס השונות, למשל, של הדינמיקה הקבוצתית ושל עצם ההרכב של הקבוצה המתהווה.
בין ההערות הנלהבות ביותר ניתן לציין את הקטע הבא שנכתב על ידי קורא שהתנסה במישרין חברת רוואלן וזה מאשר שחווית החיים "הייתה בו זמנית הדבר הטוב והגרוע ביותר שאי פעם קרה לי כפרט והייתה לו השפעה בל יימחה על חיי. זה נשאר עד היום הקורס יוצא הדופן, המעניש והלא שגרתי ביותר שהצבא הבריטי ברח אי פעם לצד הכוחות המיוחדים".
בסך הכל מדובר בעבודה מאוד מסויימת ובהחלט משכנעת, ובהחלט יועיל לקבל דיווחים רבים, שנכתבו מבפנים, על חוויות הכשרה מעצבות שחיו בבתי הספר והאקדמיות הצבאיות השונות.
אנדריאה קסטילו ד'אנטוניו
