חנה ארנדט
עורך Mimesis, 2023
עמ. 293
גברים בזמנים אפלים – תורגם לאיטלקית עם האנושות בזמנים אפלים – ראה את האור ב-1968; זהו טקסט בעל תרגומים רבים לאיטלקית על ידי מוציאים לאור, מתרגמים ועורכים שונים. במקרה שלנו היצירה, בהוצאת הוצאת Mimesis במילאנו, מתורגמת ומוצגת על ידי ביאטריס מגני ומוצגת כאוסף של חיבורים על סופרים ופילוסופים (ביניהם: אריך לסינג, ולטר בנימין, ברטולט ברכט, הרמן ברוך ו איסק דינסן, כלומר הברונית הדנית קארן כריסטנצה דינסן, הידועה תחת השם הבדוי של קרן בליקסן).
בתקופה כזו שאנו חווים כבר כמה שנים, ואשר נראה כי היא מתרחבת מעבר לשנה הנוכחית, 2024, אוסף החיבורים הזה על הקיום האנושי והחושך שיכול לחלחל אליו מופיע בזמן במיוחד.
מעימות לעימות, ממלחמה למלחמה, נוכל להיזכר בציטוט ממאמרה של מ' קסטינג שהמחברת מציעה בפירושה על ברטולט ברכט: "קרתגו הגדולה נלחמה בשתי מלחמות: היא הייתה חזקה עוד יותר אחרי הראשונה, עדיין ראויה למגורים אחרי השנייה. אחרי השלישי אפילו לא יכולת למצוא אותה יותר." (עמ '251).
חנה ארנדט בהחלט ידועה בהרהורים הרחבים והעמוקים שלה על כוח, על משטרים טוטליטריים, על אלף הפנים של הפוליטיקה ומנגנוניה, נושאים שנדונו מנקודת מבט פילוסופית ובעלי השפעה עמוקה על היבטים קונקרטיים רבים. של המצב ושל חיי האדם: די לזכור, את ניתוח השבריריות והמורכבות של האדם, בין מדכא או מדוכא, מול ההרס והברבריות המשתחררים בזמנים הקשים ביותר, ב. זמנים אפלים, בקהילות. אחרי הכל, הרעיון של בנאליות של רוע הפך למגדלור המאיר כל מצב בו נראה כי מימד האנושיות וכבוד האדם נעלמים לחלוטין (הטקסט של חנה ארנדט, ממנו הביטוי הבנאליות של הרוע, הוא משנת 1963: אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע).
בניגוד לממצאים הקריטיים של התקופה העכשווית, או בשילוב עם הממצאים הקריטיים של העידן העכשווי, המחבר מעלה את האפשרות של האדם להשתתף באופן פעיל בחיים הקשורים לקהילה שלו: אותה השתתפות. מדיניות שמציעה לאזרחים את ההזדמנות להשמיע את קולם, אך לעתים קרובות מדי, ניתן להגביל ולחסום על ידי מנגנוני ניהול הכוח המרכזי, על ידי נבכי הביורוקרטיות ועל ידי חוסר הביטחון של דמוקרטיות, המתערערות תמיד על ידי טוטליטריות או על ידי אלה שפחות ברורים סימנים להגבלה מתקדמת של החירויות הדמוקרטיות שנראות היום כה נפוצות בעולם.
הערות, גם אלה, רלוונטיות במיוחד בתקופה שבה מתרחשים סכסוכים בין מדינות על אדמות מלחמות היברידיות שבתוכם המלחמה הפסיכולוגית (או המלחמה הקוגניטיבית) נלחמה גם על השולחנות הרב-גוניים של מידע שגוי.
כאן עולה אפוא הביקורת על המודרניות - "מה שחשוב הוא שבחברה כל אחד חייב לענות על השאלה מה הוא - בניגוד לשאלה מי הוא - מה תפקידו ותפקידו" (עמ' 177) וביחד, ניתוח הגבולות שהחיים המשותפים כופים על חירויות הדדיות אשר, לעומת זאת, עלולות להיחסם (או לפחות לאיים) על ידי מצבים הקשריים שבסופו של דבר משתיקים אותם או מגבילים את ביטוים המפורש.
בתקופות ובמצבים בהם מורכבות העולם גוברת ויכולת הפרט לפענח את המציאות פוחתת, היא לחפש משמעות ומשמעות שעלינו להתייחס לעצמנו, לשחזר, הייתי אומר, את הבסיסים הבסיסיים של החיים והחיים, בהתחשב בכך שכולנו על/בעולם הזה וש...אין לנו אחרים.
השאלה המרכזית ששאלה את עצמה המחברת החל ממשפטו של המנהיג הנאצי אדולף אייכמן, אחד מאדריכלי הפתרון הסופי, חוזרת, אם כן, על הבנאליות של הרוע, כלומר על איזה אדם, בדרכים אחרות. , נראה כאדם כמו אחרים, אדם כנראה נורמל, לבצע זוועות ופעולות לא אנושיות. וזו לא שאלה שיש להידחק להיסטוריה: רק תחשבו על הדיווחים שעולים בימים האחרונים ממי שנכלאו בבתי הכלא של הרודן הסורי, הנשיא בשאר חאפז אל-אסד.
"הזמנים האפלים... לא רק שהם אינם חדשים, אלא, אכן, הם אפילו לא חריגים בהיסטוריה" (עמ '23).
על ידי הרחבת מבטנו על המסרים שאוסף החיבורים הזה שולח לקורא, נוכל להדגיש את הדיסהרמוניות הרבות, את המורכבות ואת הפרדוקסים הרבים של ההיסטוריה לא פחות מאשר של הפרט היחיד, תמיד באיזון בין כניעה - ייעוד שלו. מצפון לאחרים - ולהתנגד על מנת להמשיך בדרכו של חשיבה ביקורתית ופעולה אחראית.
גברים בזמנים אפלים (כפי שכותרת הטקסט של ארנדט, שיצא לאור באנגלית ב-1968, תורגם על ידי מו"לים אחרים) היא אפוא יצירה שכדאי לקרוא כיום, כמו טקסטים רבים אחרים שחנה ארנדט (הנובר, 14 באוקטובר 1906 – ניו יורק, 4 בדצמבר 1975) פורסם במהלך חייו.
אנדריאה קסטילו ד'אנטוניו
