מאורו Biglino
אד מונדאדורי
עמ. 348
אדוני, אלוהים, יהוה, אלה הם רק חלק מהשמות המשמשים במקרא לייצוג היישות העליונה של כמה מהדתות המונותאיסטיות הידועות ביותר.
אך האם אנו בטוחים שהתנ"ך באמת מדבר על אלוהים?
לדברי מאורו ביגלינו, כותב הספר שרק סיימתי לקרוא אינו כך.
אבל, מיהו מאורו ביגלינו?
הוא היה במשך שנים מתרגם מעברית קדומה מטעם מהדורות פאולוס הקדוש, ממנו תורגמו ספרי 17 של הברית הישנה. מלומד תולדות הדתות, החל לכתוב את מה שבשנים של תרגום העלה אור ועוסק כעת בהפצת התיאוריה שלו.
הספר שזה עתה סיימתי לקרוא, "התנ"ך לא מדבר על אלוהים", הוא לא הראשון בסדרה ומדי פעם מתייחס ליצירות קודמות, אך הוא בכל זאת עקבי לעצמו וניתן לקרוא אותם ללא בעיות ספציפיות על ידי אלו הנפשיים. פתוח מספיק.
ביגלינו מתחיל מהשערה, שהופכת למתודולוגיית מחקר: להעמיד פנים ש ...
ד"ר ביגלינו, אתה יכול להסביר מה "להעמיד פנים ככה?"
פירושו להתחיל מסדרה של עובדות בלתי ניתנות להפלה: איננו יודעים דבר על המקרא, או שעדיף לומר על תנ"כים.
אנחנו לא יודעים מי כתב אותם, מתי הוא כתב אותם (אין לנו וודאויות אפילו בשורה אחת), איך הם נכתבו במקור, איך הם נקראו (כיוון שנדודים אינם קיימים) ... אנחנו רק יודעים שאלו שקראנו היום הם בהחלט שונה מאלה שנכתבו במשך מאות שנים מאז שהם השתנו ללא הרף. בהנחה הנחת יסוד זו, השיטה עליה הצהרתי רשמית על ידי 2010 היא "להעמיד פנים" שהדברים שאנו קוראים הם אלה אשר (איננו יודעים מי) נכתב במקור וכי כאשר הם כתבו משהו הם רצו לומר את זה, כי אם, בסך הכל בורות בה אנו מסתובבים אנו גם מאשרים "לדעת" שכאשר הם כתבו דבר אחד הם רצו לומר דבר אחר, איננו עושים דבר אחר אלא מוסיפים אי וודאות לאי ודאות, דבר שלא יהווה בעיה אם מאותם אי וודאות לא מתיימר להשיג אמיתות מוחלטות עוררין.
"העמדת פנים ", לדעתי, היא אפוא הגישה היחידה הכנה האינטלקטואלית שניתן לשמור עם מערכת הכתבים ההיא.
לפיכך אני "מעמיד פנים" ורואה מה יוצא מזה, בלי שום יומרה של אמת.
העמד פנים כאילו ... התנ"ך וגם טקסטים קדומים אחרים נכתבו בצורה של כרוניקה, ולכן יש להבין את מה שכתוב שם ולהשאיר בצד פירושים דתיים מאוחרים יותר.
בדרך זו התנ"ך הופך למקור של מידע חשוב ומזעזע במיוחד.
כמובן שהתנ"ך הוא רק אחד הטקסטים בהם משתמש המחבר. כתבים הומריים ומחקרים שונים בגנטיקה משלימים את העבודה.
אך מדוע התנ"ך אינו מדבר על אלוהים? מה הפירוש של כותרת זו?
הכותרת נובעת מהעובדה שבעברית המקראית אין אפילו מונח שיש לו משמעות ומשמעות של אלוהים כפי שהוא מובן בדת המערבית, שנבנה על ידי שאילת מושג זה מהפילוסופיה היוונית, ובמיוחד ניאופטונית.
המונח אינו קיים מכיוון שבמחשבה העברית הקדומה לא היה אפילו הרעיון ובכל כל התוכן המקראי מתעד כיצד טקסטים אלה מדברים על קבוצת פרטים (אלוהים) שביניהם יהוה היה רק אחד מיני רבים: זה שאליו הוטל על ידי כפי שמאמינים בטעות, מפקד משפחתו של יעקב ולא כל העם היהודי.
ואז, על איזה תנ"ך אנחנו מדברים?
אנו מתחילים להבהיר כי אין תנ"ך, אלא אינספור.
הדתות השונות שמשתמשות בו כטקסט מקודש (קתולי, קופטי, יהודי ...) פירטו כל אחת תנ"כיות שונות. בחלקם, ספרים מסוימים מוכרים כאותנטיים, ואחרים לא.
הווריאציות ראויות לציון, מהקאנון העברי לקתולי, מהפרוטסטנטי לאורתודוקסי ועד הקופטי או השומרוני. הספרים שיש לראות בהם נכונים ואילו להאמין בהם תלויים בעיקרם במיקום הגאוגרפי בו אנו נולדים.
יש לקחת בחשבון שהתנ"ך, אכן, התנ"כים, מתורגמים ומתורגמים מחדש טקסטים, ששונו לאורך זמן כדי לענות על צרכים חדשים או מכיוון שמושגים מסוימים כבר לא התאימו לחברה של אותה תקופה.
יתרה מזאת, נראה שהתנ"ך פותח על בסיס טקסטים קודמים ושומריים-אכדים ופיניקים.
לפני זמן מה נתקלתי באחד מהספרים האלה שלא מופיע בתנ"ך הקתולי וכתבתי: "ספר חנוך". אחד הטקסטים המוזרים ביותר שקראתי בחיים, אחרי האפוקליפסה!
המחבר מחזיר אותנו לתקופת הטקסטים העתיקים ביותר ומספר לנו, מתרגם מהם, את מה שהוא קרא במהלך השנים.
וכך אנו מגלים שכאשר אנו קוראים את אלוהים, לורד או יהוה בתנ"ך של ימינו, אנו לא קוראים את מה שנכתב במקור, אלא את מה שהדתות השונות רצו שנקרא לאורך זמן.
השיקול הראשון לגבי שמות האל הוא על ריבוי, במקרא השמות שתורגמו למונח אלוהים הם: עליון, אלוהים, אל, אלוהה, יהוה.
המונח הראשון, עליון, מתורגם בדרך כלל כ"הגבוה ביותר ".
על סמך ידיעת העברית הקדומה והשימוש במונח, מחבר הכותב את התרגום וקובע כי עם עליון יש להתייחס לממונה היררכי ולא ל"נעלה ביותר "במובן הדתי.
עליון יהיה אפוא צ'יף, מנהיג האלוהים, שביניהם חילק את השטחים תחת השפעתו, והקצה טריטוריה ומשפחה לשלוט בכל אחד מאלוהים הנאמנים ביותר שלו. בין האלוהים היה אחד בשם יהוה ...
יהוה, כמו גם עמיתיו האחרים אלוהים, היה מנהיג צבאי, מפקד שהוביל משפחה של בני אדם, יעקב וצאצאיו, כדי להגשים את משאלותיו שכמעט תמיד היו מורכבים במלחמה על השכנים והכחדתם!
ד"ר ביגלינו, אתה אומר שאלון והאלוהים היו מנהיגים צבאיים. האם אנו יכולים לקרוא להם כובשים? ואם כן, מאיפה הם הגיעו?
הם היו ובכל המובנים התנהגו כמו כובשים / מתיישבים רגילים: הם חילקו את השטחים ואז נלחמו בינם לבין עצמם להגדלת השלטון והעושר. התנ"ך מדבר אלינו בפרט, כמעט בלעדי, על אחד מהם ויריביו הישירים שמכנים גם במפורש: נגד יהוה, למשל, חבריו המנוגדים קמוש, מילקום ... ששלטו על משפחות הקשורות מקרוב לישראל: הם היו בני הדודים הראשונים.
כאמור לעיתים קרובות, הוראת יהוה הייתה לעיתים קרובות אחר שיחסל את אותם "קרובי משפחה" (מדיינים, עמלקים ...) לקחת את סחורתם ואת אדמותיהם.
הברית הישנה הוא ספר מלחמה אמיתי, ובמבט לאחור, אחד הספרים הלא מוסריים ביותר שנכתבו אי פעם בתולדות האנושות: השמדה, רצח עם, גניבה, רצח, נשיות, רצח חרדים סלקטיבי ... מייצגים את הנורמליות של ההתנהגות של האל האמור הזה שלמרבה המזל אינו אלוהים.
אינני יכול לומר מאיפה הם הגיעו, הטקסטים המקראיים שירדו אלינו אינם מספרים לנו זאת אף שבמזמור ה- 24 מתייחסים לשני סוגים של דלתות, שהשני מהם, על פי המשמעות המילולית של המונחים, נפתח על מקום "לא ידוע" ושימש את יהוה עם הקוווד שלו (מונח שהקדשתי לו מקום גדול מאוד בספרי).
למעשה, מי שקרא את התנ"ך לא יכול להיכשל באכזריותו של אלוהים ובני עמו. אני עצמי זוכר שכילד לא יכולתי להבין איך אפשר להטיף לשלום אוניברסלי על סמך מה שקראתי במקרא. לא הבנתי אז ואני לא מבין את זה עכשיו, למרות הכל.
כמו יהוה, היו אלוהים אחרים שהציבו הגדול ביותר, עליון, בראש משפחות אחרות. האלוהים היו יצורים מסוימים, שחיו זמן רב מאוד, וממנו התרגום של "נצחי", המתייחס לאלוהים. עם זאת, במקרא, האלוהים מת ...
התנ"ך ברור גם בזה: האלוהים חיו זמן רב מאוד אך מתו כמו כל בני האדם (תהילים 82). אמירה זו היא בעיה עבור אקסיות מונותאיסטיות, שעל מנת לנסות ולמנוע את אי התאמה ברורה ופסולה זו, באותו קטע הם נותנים למונח "אלוהים" את המשמעות של "שופטים", בעוד שביתר הם טוענים שזה אומר אלוהים, גם אם הוא ברבים.
ד"ר ביגלינו, קריאת ספרך הייתה חוויה מעניינת. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בהקבלות מוזרות בין הידע של לפני אלפיים שנה לבין הנוכחי. ידיעה זו מדווחת לא רק במקרא אלא גם בטקסטים אחרים, כמו הטקסטים ההומריים או אפילו "סוגיות הטבע" של סנכה. אחד הדברים שהכו אותי לפני שנים רבות, קריאת "סוגיות טבעיות" היה היצירה הזו [ספר III-29,3]:
כמו בזרע מובן העיקרון האינפורמטיבי של האדם העתידי כולו והילד שטרם נולד מכיל כשלעצמו את הקוד השולט על התפתחות הזקן והשיער הלבן (למעשה יש מיניאטורות ומוסתרות את קווי היסוד של הגוף בכללותו וכל התפתחות שלאחר מכן) ...
אני לא שואל אותה מה היא חושבת על זה כי בספרה היא קובעת שהאדם "נבנה" בשולחן, דרך שינויים ב- DNA. אני שואל במקום זאת, מדוע התעלם מהידע הזה עד כה? האם ניתן להסביר את הכל בצרכי הכנסייה או שיש משהו אחר?
הצעת המחיר שאתה מדווח עליה מעניינת ומשמעותית מאוד לגבי הידע העומד לרשותך. אצל היהודים זה נורמלי לומר שהתנ"ך מדבר על הנדסה גנטית, שיבוט ..., הם גם אומרים לי באופן אישי, אבל אני יודע שהם נושאים שאסור לדבר עליהם בהקשר נוצרי וזו הסיבה שעבודתי מעלה, באופן לא מפתיע, כל כך הרבה תגובות, לעיתים קרובות כבדות ומילוליות מאוד אלימות. מהידע הזה והטכנולוגיה המתקבלת ציינתי בהרחבה בספר השני שפרסם עם מונדדוריי, "Il falso testamento" (2016).
מצד שני, אני חייב לומר כי הכלי הראשון לשלוט הוא להבטיח את ניהול הידע ובכך לשמור על הכנוע בבורות, לפרט עבורם תכנים ומידע אשר מטרתם היחידה להצדיק את השליטה המופעלת.
אם המאמינים היו מודעים לתוכנו האמיתי של התנ"ך, הבנייה המלאכותית שנבנתה עליו תיפול מייד, אך אין די בכך. למעשה, צריך לשאול את עצמכם אם הכנסייה או, נכון לומר, הכנסיות שולטות רק בעצמם או הם נציגי הכוחות הגבוהים והמרוחקים הרבה יותר.
יכולתי להמשיך ככה לספר לך את כל הספר וכמה, לדעת המחבר, כתוב למעשה בתנ"ך, אבל אני חושב שיותר נכון להזמין את כל מי שחושב שהם מסוגלים להשקפות בשפע להתמודד עם ספר שבמובנים מסוימים זה מזעזע ומבחינתי זה לא עושה דבר מלבד הרבה דברים שתמיד חשבתי: שהאדם הוא יצור שונה מבעלי חיים אחרים, שכן הוא מיוצר על ידי יצורים בעלי אופי חוץ-שטח. כמובן שכעת אני לא יכול לחכות לקרוא את הספרים האחרים של המחבר.
דוקטור, אני מניח שהלימודים שלך נמשכים. האם אתה יכול לתת לקוראים תצוגה מקדימה של העבודה הבאה שלך?
בהתאם לשיטה המוצהרת אני עובד עם חברים בתחומי מדע שונים והכרך שיוצא ליריד הספרים בטורינו (מאי 2017), שנכתב עם העיתונאית ד"ר. אנריקו בקריני, שעבד במזרח, רואה את תרומתם של שמונה מהנדסים (שישה איטלקים ושני הינדים), נוירוכירורג, היסטוריון ובוגר מדעי הפילוסופיה.
ביצירה חדשה ומאוד מהותית זו ("נפילת האלים", עורכי דין) נבחנים הטקסטים הקדושים של המערב והמזרח (מהתנ"ך ועד הוודות) לאור רכישות מדעיות שמובנות את אותם תכנים שהמסורת נוטה להתיישב בקטגוריות הפרשניות של אלגוריה ומטפורה להסתרת המשמעות האמיתית ההרסנית לתורות המסורתיות אך מרתקת למוחות פתוחים.
יש לשחזר את הקונקרטיות של אותם טקסטים קדומים בשם אותו צורך בידע שיכול להשתחרר מהתניות במשך מאות שנים.
מה לומר יותר?
תודה לך, ד"ר ביגלינו, ולכולנו ... תהנה מהקריאה שלך!
אלסנדרו רוגלו
