לורד לונגפורד
אד. דאל'אוליו
pagg: 356
JFK, לשעבר ג'ון פיצג'רלד קנדי (ג'ק לחברים קרובים), היה הנשיא ה -35 של ארצות הברית של אמריקה (שנבחר למפלגה הדמוקרטית) בין 20 בינואר 1961 ל 22 בנובמבר 1963, יום ההתנקשות בו.
מחבר הביוגרפיה, הלורד לונגפורד המכונה פרנק פקהנהאם, היה פוליטיקאי אנגלי (שייך למפלגת העבודה) וסופר.
הביוגרפיה של קנדי היא ספר מעניין מאוד מכמה נקודות מבט. אם מישהו היה שואל אותי מה הכי הדהים אותי במהלך הקריאה, הייתי עונה: "כמה דברים, מנקודת מבט היסטורית, המספר העצום של אירועים חשובים שקרו תחת שלטונך. זה גורם לי לחשוב על הפרשה המכונה" מפרץ החזירים, המצור של קובה, המצור והקמת חומת ברלין, המלחמה הקרה והגידול בסכסוך בלאוס ובווייטנאם. מנקודת המבט של המאבק למען זכויות אזרח, מערכת היחסים בין קנדי למרטין לותר קינג והעמדה לטובת שוויון זכויות בין שחורים ללבנים אך העובדה שקנדי היה הנשיא האמריקני הראשון של דת קתולית.
אם במקום זאת אנו מסתכלים מנקודת המבט הצבאית, אנו מיד חושבים על קנדי כגיבור מלחמה, על המפקד בדם הקרה הראשי במקרה של המצור על קובה, על היוזמות לטובת פירוק מנשק אך גם על ידי הגדלת הכספים הייעודיים. להגנה, ואולי יותר מכל, לחוסר אמון במעמד הצבאי! לפחות להאמין במה שכותב לורד לונגפורד בספרו. זה כבר התגלה בפרשת מפרץ החזירים ואז, בהמשך, לרגל המצור על קובה, ואז קנדי, לאחר ששמע את המומחים הצבאיים של חיל האוויר שנטו להתקפה אווירית, אמר: "הגדולים האלה למנהיגים צבאיים יש יתרון גדול משלהם: אם היינו מקשיבים להם ועושים את מה שהם היו רוצים שנעשה, איש מאיתנו לא היה נשאר בחיים כדי להיות מסוגל לומר להם שהם טועים. "
אבל מי היה ג'ון קנדי? אמריקאי ממדינת מסצ'וסטס, יליד העיירה הקטנה ברוקליין, ליד בוסטון, ב- 29 במאי 1917. ג'ון היה ילדם השני של ג'וזף ורוז פיצג'רלד, המשתייך לשתי משפחות בוסטוניות בולטות, ממוצא אירי, המעורבות מאוד ב פוליטיקה ועסקים. ג'וזף היה אחד האנשים העשירים והחזקים ביותר באמריקה, שגריר אמריקני בבריטניה.
אין זה תעלומה שבחירת הבן לנשיא נובעת גם מהשימוש שעשה האב במשפחתו העצומה. ג'ו קיין, בן דודו, טען שהפוליטיקה דומה למלחמה, לדבריו, דרושים שלושה דברים כדי לזכות בו, ראשית הכסף, שנית הכסף ושלישית הכסף.
המשפחה הייתה קרובה מאוד, הילדים, תשע, תמיד היו בתחרות זה בזה, מונעים על ידי ההורים לנצח תמיד. ג'ון לא היה סטודנט הרבה, אך בהחלט היו לו הזדמנויות רבות, ואחרי מות בכורו במהלך טיסת אימונים במלחמת העולם השנייה, הוא תפס את מקומו. אביו איחל שהבן הבכור יהפוך לנשיא ארצות הברית, ג'ון תפס מיד את המורשת וזרק את עצמו למיזם.
בינתיים הוא הפך לגיבור מלחמה.
בשנת 1941 ג'ון ניסה להצטרף לצבא ולצי אך הושלך בגלל בעיות בעמוד השדרה. לאחר כמה חודשים של טיפול הוא הצליח להצטרף לחיל הים באוקטובר 1941. חודשיים לאחר מכן אמריקה תצא למלחמה בעקבות ההתקפה על פרל הארבור ב- 7 בדצמבר.
במהלך השנתיים הבאות ג'ון עבד בוושינגטון שם היה אחראי על השירותים החשאיים. באותה תקופה הוא פגש את אינגה ארווארד, החשודה בקשרים עם הנאצים, אולי מסיבה זו הוא הועבר לצ'רלסטון. בצ'רלסטון הוא עבר את הקורס כקצין אוניות ובשנת 1943 נכנס לשירות פעיל בדרום האוקיאנוס השקט, כמפקד סירת טורפדו מוטורית PT-109, סירת טורפדו בת 40 טון ובנוסף לכך שתים עשרה אנשי צוות. ביולי הוא הגיע לחזית.
ב- 2 באוגוסט, בלגימה של סיור במימי מיצר בלאקט, באיי סולומון, נגרם ה- PT-109 ונחתך לשניים על ידי המשחתת היפנית אמגירי.
התאונה אירעה בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר. קנדי הוביל את הניצולים לשחות על אי, לוקח על עצמו משקל של פצוע (מקמהון), ואז עבר משם לאי אחר בסמוך.
לבסוף הוא הצליח להציל את עשרת אנשי הצוות שניצולי התאונה הודות להודעה שנכתבה על קליפת הקוקוס והופקדה בידי כמה הילידים: "אחד עשר ילידי הארץ יודע את מיקום האי הלבן של נאורו".
ב- 8 באוגוסט 1943 הם היו בטוחים. קנדי, על עבודתו, זכה בפרס מדליית חיל הים והחיל הימי מכיוון ש"האומץ, הסיבולת וההנהגה המדהימים שלו עזרו להציל כמה חיים בהתאם למסורות הגבוהות ביותר של חיל הים האמריקני. "
ג'ון קנדי בילה את שארית המלחמה בבית החולים בניסיון לרפא את פציעותיו.
כשחזר לחיים אזרחיים החל את התנהלותו הפוליטית שהובילה אותו להיות הנשיא ה -35 של ארצות הברית.
בסופו של דבר, הקנדי שתואר על ידי הלורד לונגפורד הוא לא רק ביוגרפיה אלא פיסת היסטוריה עולמית שראוי לקרוא אותה בקפידה.
אלסנדרו רוגלו
