לורנצו פלוזו
אד. גרוס
עמ. 144
"עזיבה היא תקווה למצוא, לדעת, לדעת. עזיבה היא רצון לגלות. עזיבה היא גם מודעות ליכולת לחזור, ואז למצוא את מה שנותר לך ועם זאת, אתה תחיה בעיניים אחרות ... העזיבה משתנה. בדרך חזרה שום דבר לא יהיה כמו קודם, אולי טוב יותר או אולי גרוע יותר, בטוח שזה יהיה משהו אחר. אז עזוב ... המטאפורה של החיים". עם המטאפורה הזו מתחיל "As-salāmu alaykum", סיפורו של לורנצו פלוסו וניסיונו כעיתונאי המוטמע בבתי הקולנוע של אפגניסטן, קוסובו ולבנון.
ספר שנולד מהצורך לשים פרצופים על שחור לבן, מחשבות, רגשות שלא מצאו מקום בדפי העיתונים. יומן המורכב מפגישות וסיפורים, אנשים, אך מעל לכל סיפורים. זה של סימה פז'מן, מנהלת כלא חרת, המבנה הסמלתי של מה שהצליח קונטרס ISAF האיטלקי לייצר בשנות הפעילות באפגניסטן; זו של מריה באשיר, עורכת הדין של חרת או זו של סוראיה פקזאד, שמאז 2001 עובדת באמצעות "קול הנשים" בתמיכה בנשים אפגניות מדוכאות.
אפגניסטן, ארץ בה יש למעלה מ 1250 פרויקטים שה- PRT - צוות שחזור מחוזי - הוא ביצע בשנות פעילותו בהרת ושם תרמו כוחות הצבא האיטלקי בבניית בתי ספר, כבישים, גשרים, תעלות השקיה ובארות. ושוב, בית החולים לילדים של חרת, הספרייה ו"גן הנשים ". ארץ העפיפונים, זו בה נהרגו 53 חיילים איטלקים, אך שם, לנוכח הנעשה, זכרם חי, כמו שאומר האב מריאנו אסוניס "שפיכת דם הופכת את הארץ לפורה".
סיפורים משאלות ותקוות: כמו לילדים בכפר בק, בקוסובו. ילדים החיים את חיי המבוגרים עוד לפני שחיו את החיים של ילדים. חיים של תלאות, רעב ומחלות, בין אדישותם של רבים, אך לא של האיטלקים. ערך אנושי, סולידריות ונדיבות הם תכונות אשר תמיד הבחינו באיטליה והצבא מוכיח זאת על ידי הבאת חומרי מזון ונוחות לארצות אלה.
כדי לספר את הסיפור צריך לחיות את החוויות: זו הסיבה שמובילה את הסופר לספר לרדיו אלפא על חיי החיילים האיטלקים העוסקים במשימת לאונטה בלבנון, שם, בפעם השנייה מזה כמה שנים, יש לאו"ם פיקוד משימת יוניפי"ל שהופקד על איטליה. הפגישות והראיונות שנערכו בארץ הארזים סוגרים את היומן.
ספר אינטנסיבי, עדות שמדגישה כמה עושים הכוחות האיטלקיים כדי להבטיח מצב של שלום מתמשך, לסירוגין של מילים ותמונות מרגשת: אלה של תושבי המקום, אך מעל לכל חיילים, גברים ונשים, הרחק מחיבתם , להאמין בעולם אחר, בעולם אפשרי.
אניטה פישטי
