מגי ס. לורלי: המופע האנושי

מגי ס. לורלי
Ed.Castelvecchi, רומא 2022
pagg.173

"אנשים זזו, רגליים על הקרקע. בְּחוֹפְשִׁיוּת.

זה היה אתמול.

כיום, לכל מרכז עירוני גדול יש את הפריפריה הדיגיטלית שלו, מעבר לגבולות המעגל. בחירות הזכאות מתקיימות בפנים, כדי לשנות סטטוס: מי שמפגין שהוא יודע לשמור על שליטה מוחלטת ברגשות שלו ויש לו נחישות ברזל יכולים ללכת ולחיות בנקסוס.

זהו תחילתו של הרומן, שכותרתו מתייחסת ל"מופע טרומן", סרט מפורסם שיצא בסוף שנות התשעים. מצד אחד, אם כן, העיר האמיתית, כלומר המעגל, מצד שני הערים הווירטואליות של נקסוס, שבהן הם חיים. "ישויות ביוניות דה-הומניזות הנקראות איידול, או יותר נפוץ byo", אשר, נערצים על ידי מיליונים, הם חייבים "לייצר סיפורים מלאי דמיון וחוויות חושיות בקצב גבוה", מועבר למשתמשי המעגל המחוברים אליו מוח, רשת העצבים העולמית. Marya היא רשת עצבית מאוד פופולרית.

"בזכות השידורים המסעירים שלו, אלפי בנות במעגל מאכילות את הרעב שלהן לפרסום". בצד השני, במעגל, יש פיליפו, מוכר ספרים לשעבר, שב-Nexus שואף להגיע לשם. הֵם "הוא מוכן ללכת לכל מקום כדי לברוח מקיום אפור, שמכיוון שחסרה לו הספרייה שלו, נראה לו כמלכודת מוות" אבל, כדי להיות מסוגל לעבור לנקסוס, עליו לעבור מבחן כשרות ומוטיבציה.

מאריה "היא תמיד הייתה טובה בלהסתיר את רגשותיה. זו הסיבה שהיא הצליחה לעבור את המבחן בקלות"..

ואז יש את אדם, הכוכב, מהנדס מחשבים ויזם בעל חזון, אשר "הוליד את עסקי המאה: ניכור מהמציאות דרך הגירה למימד הזוי, המתאפשר בזכות חברות המונית. הוא החליט לחלק אושר לבני אדם על ידי עיצוב מציאות פיקטיבית שבה הם יכולים לתת צורה וחומר לרצונותיהם על ידי ויתור על רגשותיהם השליליים". הוא גר בתחנת חלל. נקסוס הוא היצירה שלו. "בתקופה הראשונה של פיזור המוני של המוח, כאוס שולט ברחובות; אדם משוטט בעיוורון, עוקב אחר הסימולקרה של הרשת. כל תמונה היא תוצר של שידור מחשבתי של אלילי נקסוס, הנחשפים כאלים ותומכים בממד הזוי המאפשר לתושבי הערים הברבריות, אלו שלא הצליחו, לחלום בהקיץ על חיים נוצצים.

זהו התרחיש העתידני אך גם עדכני בו נעות דמויות הרומן הזה מאת מגי ס. לורלי - אישיות אקלקטית המחלקת את עצמה בין פעילות קונצרטית, שכן היא מוזיקאית, כותבת ומלמדת בבית ספר תיכון - שם היא נמצאת קל לתפוס אלגוריה של העולם הגדוש של הרשתות החברתיות והמשפיעים המאפיין את התקופה שלנו.

בעיר פיליפ רוב האנשים "עליו להסגיר את עצמו לחיים של קשיים, כשהנחמה היחידה מיוצגת על ידי הסיפוקים החולפים שמגיעים מהעולם הוירטואלי" וחיים "דחוסים בתוך הבתים, שם הם כמעט תמיד מחוברים, כל אחד אבוד בעולם שלו. [...] אם מישהו לא מתחבר [...] הוא מתויג ונחשב לא מתאים חברתי".

הספר לא יכול היה לפספס את דמות האנדרואיד, דניאל, שתפרוץ לחייה של מריה. אבל הוא לא יהיה היחיד שיעשה את זה. פיליפ, "כבר זמן מה הוא התחיל לכתוב לה הודעות ארוכות שיש בהן טעם של מכתבי אהבה עתיקים." ובין השניים נוצרת מעין התכתבות, התנהגות לא אסורה, בעוד שמצד שני, תקנת נקסוס קובעת. "האיסור על קיום יחסים ישירים עם בני האדם מהמעגל." כל זה לא חומק מאדם שגם יפרוץ לחייה של מריה. הֵם "הוא האמין שהוא כובש אותה בתדהמה של חופשת חלל, עם התנשאות צרת האופקים של תכשיט מלאכותי עצום, בלי שום מושג שאהבת אישה היא בתחושה, ולא כבר בעשייה והגזמה". אכן, מריה "בגל פתאומי של מרד, הוא מפיל במכה אחת כל קלישאה שרוצה שנשים יהיו חברות עם יהלומים" ונמלט, מצליח להגיע לרומא ולמצוא את פיליפ שלו.

איך? "אנרגיות אנושיות, כשהן מכוונות לאותה להקה, מושכות זו את זו כמו מגנט רב עוצמה." יחד הם מחליטים למצוא מקלט במקום בו הם גרים "ישויות פשוטות, שמתיימרות להיות מאושרות, שחיות כדי לחיות, נטולות הטירוף שבצורך להופיע והטירוף של תקשורת חסרת נשמה", מקום שעדיין לא הגיע אליו באמצעות כיסוי רשת.

זה איפה "מגע יומיומי, ללא מסנן הוירטואליות, מאפשר להם להראות את עצמם עירומים בחייהם הפנימיים וטהורים במהותם."

Gianlorenzo Capano