פייטרו ברטולו, לידיה טילוטה
אד מונדאדורי
עמ. 139
פייטרו ברטולו התפרסם בערב ה- 20 בפברואר 2016 כאשר הסרט בברלין Fuocoammare ג'יאנפרנקו רוזי זכה בדובי הזהב. בטקס הענקת הפרסים מריל סטריפ אמרה: "זהו סרט דחוף, חזון, הכרחי". מאז אותו לילה כולנו התוודענו לרופא שמתמודד עם מהגרים בלמפדוזה מאז 1991, מברך אותם, מטפל בהם ומקשיב להם.
סיפורו של פייטרו ברטולו, גבר, רופא, בעל, בן קודם ואבא אז, מתגלה בספר מרגש ואינטנסיבי: "דמעות מלח", נכתב יחד עם העיתונאית של TGR, לידיה טילוטה. ספר חזק, רצף בין הווה לעבר, בין סיפורי מהגרים וזיכרונות מחיי העבר. תפאורה ייחודית, זו של למפדוסה, סמל האי למה שכונה החירום ההומניטרי הגדול ביותר של זמננו. אי מרתק ומסביר פנים, חזק ואמיץ כמו תושביו, אותם דייגים שלא נמלטים מחוק הים כי: "יש דבר אחד שאולי לא מובן אם לא נולדת באי רחוק מכל ארץ כמונו: להשאיר מישהו, מי שזה לא יהיה, לחסדי הגלים אסור, זה אפילו לא חושב".
חוק הים: הים שבודק מדי יום אלפי אנשים המסכנים את חייהם כדי לחצות אותו בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. אנשים שנמלטים ממלחמה ומעוני וסיפוריהם שזורים בסיפורו של פייטרו ברטולו, נוכחים תמיד במולו פבאלורו, בכל שעה ביום או בלילה, מוכנים להציל אותם. סיפורי נשים וגברים, לרוב קורבנות אלימות והתעללות. סיפורי ילדים, חלקם צעירים מאוד, המגיעים לרוב לאי בלבד. אולם הדבר החשוב הוא להגיע בחיים ולקוות לעתיד אחר. מכיוון שהחדשות של אנשים שמצאו מוות בים מלאות, אבל אף אחד כמו פייטרו ברטולו לא באמת יודע מה המשמעות של זה למות בים ויש להם את המשימה להחזיר את הכבוד לגוף נעלב, קרוע ונצרך.
ספר גולמי, אבל אני ממליץ לכולם לקרוא כדי להבין מה באמת קרה וקורה בלמפדוזה, ולשתף את התחושה הזו של כעס וחוסר אונים שאתה מרגיש, ושאני חושב שהדוקטור ברטולו מרגיש, מול כל כך הרבה סבל ו מצב לא אנושי. עם זאת, כמו כל המדליות, תמיד יש צד חיובי ויפה ואנחנו מוצאים את זה גם ב "דמעות מלח", בסיפורי לידה או סיפורי סוף טוב. אני סוגר עם קטע מהספר שנגע בי, מסר של תקווה שהופנו הקטנים אל בני גילם: "ילדים יקרים, עזבת את מדינותיך לחפש עולם אחר באירופה, עולם טוב יותר. על הצעירים לשנות את העולם הזה על ידי עקוב אחר הגברים והנשים שיודעים לתת לעצמם עקביות ונדיבות.".
אניטה פישטי
