ריקרדו לנציוני: המלחמה על סיני

ריקרדו לנציוני
אד צ'ילמי
עמ. 112

מלחמת יום הכיפורים הייתה סכסוך טכנולוגי ביותר, שבו הצה"לים (הצבא המזוין של מדינת ישראל), לפחות בשלב הראשוני, נאלצו להיכנס למגננה, שהופתעו מהמתקפה המצרית-סורית המשותפת בדרום. סיני וברמת הגולן מצפון (כל מנגנון הביון הישראלי "הוסח" מהחיפושים אחר המפציצים במינכן).

עבודתו של ריקרדו לנציוני - קצין חיל הים ומנתח גיאופוליטיקה - ממלאת חלל שנמשך כמעט חצי מאה. למעשה, "המלחמה על סיני" היא היצירה הספרותית האורגנית הראשונה על הסכסוך הערבי-ישראלי של 1973 שנכתבה על ידי סופר איטלקי.

לנציוני מתחיל מראשית הסכסוך, או מלחמת ששת הימים שנלחמה ביוני 1967. באותה הזדמנות מדינת ישראל לא חיכתה למתקפה הערבית אלא מנעה אותה על ידי פגיעה ראשונה בבסיסי האוויר המצריים, ובכך הרסה את הקרקע, מאות של כלי טיס ומניעת כל אפשרות לתגובה של כוחותיו של נאצר. גם לסורים היה אותו גורל בגולן, בלי יכולת לבלום את מתקפת הצה"לים, שיכולים להיות להם חיל שריון מאומן היטב, תוכניות אפקטיביות ובעיקר שליטה מוחלטת בשמיים.

מלחמת ששת הימים הסתיימה עם אובדן מוחלט של מצרים של חצי האי סיני. מה שנקרא מתחיל מלחמת התשה. כדי להגן על עצמה מפני הסכסוך הבא, בטוח כמעט בהתחשב בנטייה של הצהרות הליגה הערבית, ישראל מתחילה לבנות ביצורי שדה בסיני. "ישראל המודרנית התכוונה לבנות את ערבות הבטיחות שלה בבטון, פלדה, תיל ומכרות". התוכנית שגובשה על ידי הפסגה המדינית-צבאית של מדינת היהודים (נקראת סלע) "התבסס על ההנחה שהמצרים יבצעו את פעולות המעבר ליד צירי הכביש הראשיים שלהם".

בפועל הייתה זו הגנה סטטית, המורכבת מביצורים קטנים (לינה בר לב). אסטרטגיה הגנתית שההיסטוריה כבר הוכיחה שהיא כלא מוצלחת. כוחות קו החזית הישראליים היו אמורים להכיל את ההתקדמות המצרית, עד להגעת חיילי המילואים שיפתחו במתקפת הנגד. באסטרטגיה זו, הקווים הראשונים היו נמנעים מהאפשרות לתגובה מיידית ולהעמידם בפני סכנה חמורה של תמרון כיתור. מדינה כמו זו הישראלית, עם מעט מאוד עומק טריטוריאלי ומוקפת באויבים, בהחלט לא יכולה להגביל את עצמה לפעולות בלימה.

לעומתם, המצרים החלו לקבל ציוד ומדריכים מהסובייטים. גם טבלת הארגון של חיל החימוש המבוססת על חוויות המלחמה שהיו בעבר. הזרועות השונות נאסרו מכל צורה של יוזמה אוטונומית והיה עליהם לקבל כפיפות מוחלטת למטה הכללי החדש, שנוצר על פי המודל הסובייטי. המטרה הייתה להצליח לפעול בצורה משולבת ורב זרועות.

ב-28 בספטמבר 1970 מת הנשיא נאצר, "אביה" של מצרים המודרנית. סאדאת ירש אותו, עבור המנהיג החדש של העולם הערבי המלחמה הייתה רק הכלי של פרויקט גדול יותר שמטרתו לערב את שתי המעצמות. תוכניתו הייתה לתקוף כדי ליצור משבר חדש ולהגיע לפתרון נוח מבלי להשמיד את ישראל. הוא ויתר על המשחק ב-1972 כי היה גונב את אור הזרקורים הבינלאומי במלחמת הודו-פקיסטן, אולם שנה אחת נוספת של הכנות תהיה מכרעת להצלחת המתקפה בסיני. למרות אי הוודאות והטעויות הראשוניות, הישראלים הצליחו להגיב (גם הודות לאספקת הציוד על ידי האמריקאים) ולהפוך את המצב, אולם ההצלחה האסטרטגית של הליגה הערבית הייתה בלתי ניתנת להכחשה.

למלחמת יום הכיפורים הייתה השפעה רבה על הפוליטיקה הישראלית ועל דעת הקהל, כולל הבינלאומית. קודם כל הוא הפיג את מיתוס הבלתי מנוצח של צה"ל ושירותי המודיעין שלו, אבל מעל הכל הבהיר למעמד השליט במדינה שהערבים עלולים להיות אויב אדיר ושכמה אלפי אבדות בקרב הצבא לא יכולים. להיות נסבל, לאור הדמוגרפיה הנמוכה של ישראל.

טיציאנו צ'וצ'טי