"קצין וג'נטלמן" (סרט)

הבוקר, כשהוא הולך למשרד, אני שומע ברדיו שהיום מציינים 35 שנה ליציאת הסרט "קצין וג'נטלמן". סרט "עתיק", המתייחס אליו לימי החברה שלנו בימינו והרהור בקולנוע, אך שיש בו מקום מיוחד בי (ולדעתי ברבים אחרים).

בשנת 1982, עם שחרור הסרט, הייתי רק ילד טרום גיל ההתבגרות וכנראה שהתעניינתי כמעט רק בסרטים כמו אלה של סאגת "מלחמת הכוכבים", אבל אני זוכר שנשארתי המומה ומבולבל לאורך זמן זעם שסרט כזה אסף בין ההערות הממותקות לחלומות הרומנטיים הנגרמים אצל בנות לפני הנישואין.

7 שנים מאוחר יותר הפכתי לקצין בצבא, מבלי שראיתי עדיין את הסרט הזה, אבל הייתי צריך למדוד את עצמי (כתלמיד) עם אימונים מאוד קשים מכל נקודת המבט הפיזית והפסיכולוגית.

ומכיוון שלא הספיק לי להפוך ל"פשוט "לקצין, אבל רציתי להצטיין להציג בפני עצמי תוכנית לימודים ללא דופי בתחרות האקדמיה לחיל האוויר, כיבוש כוכב הסגן של חיל הרגלים היה כואב לי במיוחד, אבל עשיתי זאת . ואז נכנסתי לאקדמיה בחיל האוויר כסטודנט טייס מצאתי סביבה שונה מאוד, תמיד קשה מאוד (גם אם בדרך אחרת) אבל הרבה יותר אליטיסטית ומעודנת.

מישהו עשוי לחשוב שכל המבחנים המיוחדים האלה כנראה הרסו את מורשת המוח שלי וכעת מאבן הדרך של 50 שנה מתקרבת, אני דוחף הצידה בסיפורים נוסטלגיים וחוגגים את עצמי.

זה לא כך. או אם אירעה נזק מוחי, הדבר אינו מפורש.

מתוך כל כך הרבה פילוגרפיה (פחות או יותר במישרין בחסות הכוחות המזוינים של ארץ המוצא) שנראו בנושאים צבאיים, "קצין וג'נטלמן" הוא הסרט היחיד שמתקרב באמת למציאות.

אולי מציאות של זמנים אחרים, אבל בהחלט מציאות קרובה מאוד לזו שהכרתי ולחיילים רבים אחרים שעברו מחוויות דומות לשלי. כולל זה שאיבד בן כיתה שסירב, יחד עם חייו, קריירה בה הוא חש מחויב (גם אם אני חושב מסיבות אחרות מלבד אלה של הסרט).

אין לי מושג איך הדברים היום הם בין כתלי בתי הספר לקצינים, ובוודאי דברים רבים ישתנו, אבל "קצין וג'נטלמן" הוא סרט שתמיד אני רואה בשמחה ויש לו מקום שמור על מדף ה- DVD שלי. דברו על חלומותיי כילד, על קורבנות מפלצתיים שעומדים בפנים, על מחויבות למטרות אצילות, על רגשות (בטח לא של ילדות רומנטיות) ועל סבל כדי להיות מסוגלים לכבוש מטרה גבוהה מכל נקודת המבט.

סרט שלא יפה לצפייה רק ​​ברוח "נוסטלגית": סרט שיעשה טוב לראות אותו גם על ידי אותם צעירים שמרגישים מנותקים מעתיד יוקרתי, וגם על ידי אותם ליצנים מפונקים שלא יודעים מה המשמעות של לזכות ב אחידים, אך יש בהם גם את "הקרנבל התמידי".

כן, מכיוון שבין סוגי הסרטן השונים של החברה העכשווית ישנם גם מי שלא הבינו כי יש לכבוש את המדים (בין אם זה חליפה אלגנטית או הסוואה קרבית). ומכיוון שזה לא הישג קל, יש לכבד אותו גם בלי לחכות שהקוד האזרחי יהפוך אותו לחובה: זה לא מספיק כדי להירשם למועדון "אוויר רך" או לחברת תעופה וירטואלית בסימולטור טיסה בכדי להיות מסוגל להרגיש ראוי. אחיד ולא אכפת לו מזה.

מדים יכולים עדיין לאפשר לצעיר איכותי שאינו יכול להרשות לעצמו להצטרף למועדון "Soft-air" או לחברת התעופה הווירטואלית באמת להפוך למישהו.

זו המשמעות שאני רואה בסרט ההוא. להמשך הביקורת, עם כל הפרטים והאזכורים הקולנועיים, אני ממליץ לך להסתכל בוויקיפדיה או באתרים דומים, הם נמצאים שם ולעולם לא יכולתי לכתוב על כך.

צפייה שמחה למי שרוצה לראות / לראות מחדש את הסרט הישן הזה מנקודת מבט אחרת!

אנדריאה טרונקון