גם השנה מגיעה לסיומה; לא ניתן לומר שהוא היה גרוע יותר מהקודמים, לאחר שאישר פוליטית את כל הנטיות הקיימות, ולא טוב יותר מהבאות, בהתחשב בהנחות היסוד ובחוסר האפשרות הרציונלית להגיע לתחזיות מסוימות. לכן עדיף להישאר בגראמשי iהעולם הישן גוסס. החדש איטי להופיע. ובזה קיארוסקורו נולדות מפלצות. הבה נישאר אפוא עם המציאות, ונקרין השערות רציונליות, גם אם לא אטרקטיביות, מתוך הנחה שאין shadenfreude, כלומר, אין שמחה אינטימית לצערם של אחרים.
2024 הייתה שנת בחירות, אשר, עם זאת, לא נשבה שום משב רוח פואטי כמו וולט ויטמן, אלא את ההשפעה הסוערת שחששה ממנה של הכאת כנפי פרפרים רבים מדי.
2025 מבשרת גם על התייעצויות בחירות חשובות, החל מדרום קוריאה חסרת המנוחה, טרייה מהצבעה להדחתו של נשיא שכנראה אינו תואם את עצם מהותה של הפוליטיקה, במיוחד בקרבת הקבלות קלוש ביותר. גם אירופה אינה יוצאת דופן, כאשר הבחירות בגרמניה מתקרבות לאחר קריסת קואליציית השלטון, בעוד שצרפת נאבקת במשבר לא וודאי מאי פעם1; מי שלא יודע אם אי פעם יצליחו להגיע לקלפי הם הסורים, שעברו ממשטר רודני בן חמישים שנה ונכנסו לעידן של ג'יהאד חסר תקדים ומפוקפק בחליפות ובקשרים. הפתולוגיה הפוליטית המתמשכת מצביעה בבירור על תסמונת (כיום פריזאית) המונעת רוב ברור, ומאלצת מעת לעת לשלם אלכימיה לא יציבה של בריתות. למעשה, קריסת הממשלות הצרפתיות-גרמניות מותירה את אירופה ללא מה, עם יתרונותיה ופגמיה רבים, מזמן מדריך נטול תוכנית משותפת רחבה. בקצרה, האישור על היעדר מדיניות משותפת הוחמר בעקבות המשא ומתן האפשרי שהמדינות השונות יערכו בנפרד עם הממשל האמריקאי החדש.
מנקודת מבט אחרת, קואליציות חדשות, שעלו לשלטון במקביל למשחה לנשיאות האמריקני בינואר, יכולות להבטיח יציבות רבה יותר בעולם משתנה מדי: יפה ובלתי אפשרי, בהתחשב בעובדה שהאירועים מעוררים בעייתיות בפוליטיקה. רוסיה, סין, המתחרה האמריקאית האמיתית, צפון קוריאה (הכוללת את הראשונה שנפלה לתוך הבוץ האוקראיני), איראן הפכה לבטון את הסיכוי לציר אוטוקרטי שיעמיד למבחן את הכוח האמריקאי המחויב לבלקניזציה סורית, לסוריית לוב, לחזית ההגירה הפנימית, בלימה של פנטניל, על לחלק את האימפריה בין מוסקבה לבייג'ין אבל בלי קיסינג'ר.
ארה"ב והאיחוד האירופי ייאלצו להשקיע כעת בהתנגדות למוסקבה או להפסיק לשלם מחיר מופקע מאוחר יותר, בהתחשב בכך שרוסיה היא ותישאר אתגר עבור המערב, גם אם עדיין לא בשלה להחליף את ההגמונים העולמיים: כינון צבאי רוסי אינו שאלה של אם אלא שאלה של מתי עם שיטות שאינן תואמות אירופה שאינה מודעת בכוונה, למעט פולין, המדינות הבלטיות והכניסות החדשות לאוקיינוס האטלנטי שבדיה ופינלנד, בעוד שהשערות ואפיקי ניצול ארקטי נותרו פתוח, פואטיקה משי פולאר.
המטרה הרוסית נותרה זו של השפלת היכולת המערבית להילחם על ידי יצירת שסעים אטלנטיים, החל בשינוי דוקטרינת הגרעין המורידה את הסף לשימוש אטומי. לפיכך, מוסקבה תסמוך על סכסוך הודו-פסיפיק בין בייג'ינג לוושינגטון, כדי לתת לה את הזמן הדרוש לשיקום מלחמה המסוגל לאפשר לה לכוון את האגף המזרחי של נאט"ו, השערה שתואמת את הנטייה הרוסית לקחת סיכונים במקום. לשקול משתנים.
בינתיים, לאחר אסד, כוחות סעודים תקפו מטרות חות'יות בצפון תימן: ייתכן שהמסלול האמריקאי החדש החל לשנות את מאזן הכוחות. בחירות עם תוצאה צפויה גם בבלארוס, שם הכוח מתחדש כמו פאוסט נשיא שחסין פוליטית לכל החיים ועל פסגת הגל מאז 1994, גם אם במצב של ווסאל דה פקטו לעבר בית המשפט בקרמלין. בחירות גם בקוסובו הקרובה וחסרת המנוחה, עוד אחת עבור הסרבים מחוז המורדים שנוצר על ידי אבולוציה היסטורית.
בחירות גם באוסטרליה, שם מפלגת הלייבור אנתוני אלבניז חוששת (בצדק) שאולי לא יאושר כמנהיג המדינה, במקרה ברור ונפוץ של ריבית של כוח. אפילו המוגדר בהומור (אבל אז לא כל כך) המדינה ה-51 בארה"ב הולך לקלפיות, עם טרודו לא בטוח שהתערער על ידי פוליברה השמרני.
שני היבטים בולטים: הראשון חוסר האמון העממי כלפי מדיניות אקומנית עד כדי ענישה על הבסיס החברתי הפנימי; השני מסע בחירות שמצד האופוזיציה אינו מציע פתרונות מיוחדים אלא רק התקפות אישיות, נוהג שמוביל בדרך כלל לתוצאות גרועות, כפי שצריך להזכיר למלון (אך לא נראה כך). שיטת השלל, על אף שהיא שובת לב, לא הייתה כל כך חדשנית, בהתחשב בכך שחוסר שביעות הרצון של המצביעים לא הצליח להתרשם, בעקבות משטרים שונים שאכזבו באופן כללי.2; המפלגות ששמרו על השלטון, עם מועמדויות ממולחות וחדשות, עם זאת רשמו היחלשות הקונצנזוס3, עם בחירות שלא הביאו לשינויים עמוקים בתנאים הפוליטיים היסודיים, אבל שחשפו סבל חברתי שלא זכה להערכה מספקת. מצד אחד, מדינות כמו ג'ורג'יה וונצואלה העלו את האומץ של אופוזיציות שנדחסו על ידי אוטוקרטיות המסוגלות לשתף פעולה אפילו עם סנטה קלאוס מראש; מצד שני, בחירות כמו ההודיות, שהביעו תגובה לאי-ליברליזם של ראש ממשלה עיקש, עד למערכת המשפט הגבוהה הרומנית, שנאלצו להתערב נגד התערבות זרה מתועדת.
ההגמון של הרגע, אם הוא רוצה להטביע חותם מאחד על עולם מקוטע, יצטרך להתגבר על חוסר תפקוד ברור, במיוחד אם, כמו בקרב ה-BRICS, הוא שואף לסדר עולמי חדש שהולך ומתרחב יותר ויותר, עם זאת, מפוצל יותר ויותר. וכאשר הטינה הגנרית לצד זה או אחרת אינה מספיקה כדי להבטיח מאזן כוחות המצריך שיתוף פעולה במיוחד מבחינה כלכלית. ההטרוגניות המורחבת של ה-BRICS, עם רצון נרחב לשמור על גמישות פוליטית-דיפלומטית שימושית בהקשר הנוזלי (בכל מובן) של מנהל משברים G20, לא תאפשר (אולי) את היווצרותם של גושי המלחמה הקרה, עד כדי כך לקבוע גישות מדודות, מצטברות, לא מפריעות. בקיצור, עבור חלקם ה-BRICS נשאר פרויקט ממשל שהוא אולי יפה, אבל בהחלט - עכשיו - בלתי אפשרי, כי הוא מקוטע פנימי ומבוסס יותר על סימבוליזם תעמולה ומיני-צדדי מאשר על חומר שאינו מבהיר אסטרטגיות ומעדיף את הדינמיקה הסינית רכזת ודיבר.
ועכשיו הנסיכה הקפואה, הנוכחת בכל מקום והבלתי נמנעת: הכלכלה, הקוץ בעין של רוסיה. צמיחת התמ"ג הריאלי העולמי צפויה להישאר יציבה ב-2,8%+ ב-2025-26, כאשר הכלכלות המפותחות מואטות, כאשר הצמיחה תרד מ-1,8%+ ב-2025 ל-1,7%+ ב-2026, והכלכלות המתעוררות יגדלו ב-4,1%+ ועם סיכונים הקשורים לקונפליקטים ולפרוטקציוניזם; עם זאת, צמיחה נמוכה מותנית בחוב ציבורי ובפיצול פוליטי. ארה"ב צפויה לצמוח ב-2,3%+ ב-2025, להאט ב-2026 ל-1,8%+, כאשר האיחוד האירופי יגדל ב-1,2% ב-2025 ו-1,5% ב-2026. כאשר גרמניה מנסה לצאת מהמיתון, סִין4, המכוונת בהכרח לצריכה כדי להפיח חיים חדשים בכלכלתה, תתייצב סביב +4,2% כאשר הודו תצמח ב-6,4% וברזיל ב-2,5%; מעלה את רוסיה עם כלכלת המלחמה שלה והצורך שהבנק המרכזי שלה יפעל באגרסיביות מול התמ"ג שיירד ל-1,3% בגלל ההאטה בצריכה המקומית ובהשקעות.
מלחמת סחר עד המחצית הראשונה של 2025, עם עליית המכסים האמריקאיים5, עלול להגביר את הסיכונים הפיננסיים, כאשר בנקים מרכזיים ייעודיים לצמיחה ולבלימת האינפלציה גדלו על ידי העלייה במחירי התחבורה. בקיצור, לא נראה שיש הרבה סיכוי להקלה במדיניות המוניטרית לפני המחצית השנייה של 2025. סחר חוץ יהיה אפוא מרכיב פגיע בשנה הקרובה, בהנחה שארה"ב רודפת אחרי פירוק או שהם מעדיפים להגדיל את החובות; סין בהחלט תגיב בצורה אסרטיבית יותר מבעבר, תגן על המטבע הלאומי אך תחשוף את עצמה לתגובות אמריקאיות ואירופיות, בניגוד להתערבות המדינה. אם המדיניות האמריקנית תיצור אינפלציה, תאט את קצב הפחתת הריבית, החוב הדולרי של מדינות אחרות יגדל. ב-MO שוק האנרגיה לא הושפע כרגע וככל הנראה מהעימותים המתמשכים, אם כי העלויות ישפיעו על הצמיחה ארוכת הטווח, ובכך, הרבה כדי להגביר את חוסר היציבות בין ישראל, ירדן ומצרים.
כפי ש-IMF הדגישה באחרונה World Economic Outlook, יש צורך להיערך לתקופות אי ודאות, שבהן מערכת המס הבינלאומית נכנסת למוקד עם מס החברות המינימלי העולמי, כלומר מיסוי מינימלי של 15% על רווחי מפעלים רב לאומיים6. כיון שידוע ש חלומות הם רצונות, מכשול ראשון יגיע מהמשטרים הלאומיים השונים ומהאפשרות להעביר רווחים למקלטי מס עם הצפת שוק מס לאחר מניפולציה של מחירי יבוא ויצוא. בעוד שהמס המינימלי העולמי מתמודד עם בעיה מערכתית, סביר להניח שתגובה גלובלית מתואמת לא תיראה לעולם.
כמה מסקנות מסוכנות. טרודו יסרב לפוליברה, בעוד שהנוצרים-דמוקרטים יחזרו לשלטון בגרמניה, ירשו כלכלה נאבקת ויתמודדו עם צרפת באיזון מתמיד. אוקראינה תיאלץ לקבל את שיחות שביתת הנשק עם א מלחמה שנועדה להימשך בצורות אחרות, מלמד הגנרל קירילוב.
זה לא נכלל שתקציבי נאט"ו יגדלו בשיעור לפחות 1,5% עד 2030. הפחד לא מכיר את בורסינו אפילו ברוסיה, שם הרציון האדום נולים כלכליים.
אפילו הרישום אינו יודע מניעות, וטראמפ, בין היתר, יצטרך לשקול, בנוסף לגילו המתקדם, את המתיחות מול הפדרל ריזרב. רק כדי לרצות את הדיסטופיים, בבריטניה סטארמר עלול להיתקל בקשיים בהשוואה לפראג' הפופוליסטית הבלתי חד משמעית; באופן מציאותי, שי יישאר בראשו כל עוד הוא מבטיח תנאים כלכליים טובים יותר לעם. לא קל, גם בהתחשב בסבך הטייוואני. קל יותר לחזות איחוד של ה-AI וחלוקה נוספת למקרובלוקים פוליטיים.
ב-MO, הגורל הסורי יסמן את האבולוציה של טורקיה, עיראק, ירדן ולבנון, כאשר איראן בדרך הגרעינית לאור ההשפלה הצבאית-פוליטית שספגה, שעליה נסמכת ישראל.
הכלכלה האמריקאית צפויה לראות עלייה מתמשכת, אבטלה נמוכה, ירידה בריבית ויתרון טכנולוגי חדשני. כמובן שבוודאי לא שכחנו את הסהר הטורקי על מפעלי פיאג'ו, שמעלה את הגיאופוליטיקה האנטולית ומדכא את זכרו של קבלייר אנריקו פיאג'יו.
בשנת 2025 תחזור הקלישאה שעלינו לצפות לבלתי צפוי. ברור שאתה נשאר חופשי לנטוש את נתיב המציאות הקשה כדי לחמוק לפאב הראשון והמסביר פנים שיש. זו ודאות, חולפת אבל בטוחה.
1 הרשות המבצעת נולדה כקואליציית מיעוט וברית בין התנועה הדמוקרטית, מפלגתו של מקרון, הרנסנס והמרכז-ימין המתון של Les Républicains, כאשר ה-Rassemblement National והחזית העממית החדשה מחוץ לתמונה. יש 4 טכנאים בממשלה כולל אריק לומברד בכלכלה ובפיננסים, הטכנאי הראשון בברסי מאז מלחמת העולם השנייה. מודי'ס הורידה את דירוג החוב של המדינה מ-Aa2 ל-Aa3, ואילצה את צרפת לשלם פרמיה גבוהה יותר על הנפקת חוב חדש. הדבקה אפשרית למדינות אחרות עם רמות גבוהות של חובות (בלגיה, איטליה).
2 ראה בנגלדש
3 פינלנד, אינדונזיה, אירלנד, מקסיקו, מולדובה, טייוואן, הודו, יפן; בדרום אפריקה איבד הקונגרס הלאומי האפריקאי את הרוב שלו לאחר 30 שנה
4 משבר נדל"ן, קשיים פיננסיים מקומיים, הכנסת חובות אמריקאיות נוספות מהווים את הסיכונים השליליים העיקריים לשנתיים הקרובות.
5 במיוחד כלפי קנדה, סין, מקסיקו
6 אם הרווחים של חברה רב לאומית עם הכנסות העולה על 750 מיליון יורו בשנה ימוסו כאשר שיעור המס האפקטיבי נמוך מהשיעור המינימלי, המדינות החברות יוכלו להחיל מס משלים השווה להפרש בין שיעור 15% לזה של תחום השיפוט המוסמך. אם ייושם, המס צפוי להגדיל את הכנסות המס העולמיות ב-220 מיליארד דולר בשנה
