המשבר הרוסי-אוקראיני, שעורר מחדש זיכרונות רדומים משנות ה-30, עורר את התשוקה לבנקים נוספים; הפוליטיקה האיטלקית פנתה אל אלג'יריה דוברת הצרפתית, ויתרה על זו הלובית.
רק משאלה? לא, הכרח מ חבית גז. וזו לא בדיחה. גם למה לגשת לאלג'יריה, מדינה1 מיכלית נפט וגז עצומה, נושא פוליטי ריכוזי וסמכותי המאופיין בדחיפות אוטונומיות ספורדיות ובמטרות ג'יהאדיסטיות, היא הכל מלבד קל לסווג; חשיפה לתנודות בשווקי הפחמימנים הדגישה ליקוי כלכלי מבני שהדגיש את היעדר הגנה חברתית עקב השלכות פנימיות.
המשבר הכלכלי שהופעל על ידי המגיפה לווה בהפחתה בהפקת הנפט עם השעיה וקיצוץ של פרויקטים לא חיוניים ועלויות הייצור. ההבטחות לגיבוש הדמוקרטיה שנעשו על ידי הנשיא עבדאלמדג'יד טבון, אשר הושפע אישית מקוביד ולכן הועבר לגרמניה לטיפולים הדרושים (שנוי במחלוקת), עדיין רחוקות מלהתממש. ההנהלה האלג'יראית, שהואשמה בחוסר תשומת לב למסע החיסונים, היא ממשלה טכנית שנועדה לצמצם את השפעת המפלגות ולאפשר בלימה של תנועות מחאה.
רק משנת 56 אפשרה גילוי הנפט בדרום הארץ חלוקה מחדש של ההכנסה שהייתה אמורה להקל על הרגיעה של צפון נסער יותר ויותר ואשר נמשכה רבות מבלי לאפשר פיצוי סוציו-אקונומי הולם בדרום; לא פחות מחלוקת גז הפצלים2 הוא היווה מרכיב של התגייסות עממית באזורי הדרום שננעצו מהחשש מזיהום האקוויפרים שנגרמו כתוצאה משיטות מיצוי.
גם מדיניות החוץ מושפעת מרגע המשבר, עד כדי כך שיש לציין את החיכוך עם מרוקו, שקיים מאז 57 בשל המחלוקת הבלתי פתורה הנוגעת לעם הסהרה שממשלתו, בגלות עקב הכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, מתארחת עד היום בפליט. מחנה טינדוף; חיכוך שטבעון התממש בכך שסיים את ההסכם שקישר בין אלג'יר ורבאט דרך צינור הגז MEG3 אשר, דרך שטחי מרוקו, סיפקה גז לספרד ופורטוגל. אירוע זה הוביל את אלג'יריה מצד אחד לספק לשותפים האיבריים את הביטחון הרחב ביותר בנוגע להמשכיות השירות ומצד שני ישירות מנשיא אלג'יריה עצמו, להאשים את מרוקו ו בעלת בריתה, הישות הציונית4, שהשיג מעשי איבה נגד אלג'יריה, בהתחשב בתמיכה המוצעת לארגון טרור בנוסח עצמי, האחראי לשריפות שהרסו את העורף של אלג'יריה.
לא קל להבין מי באמת מפקד באלג'יריה, בהתחשב בסוג מנגנון הכוח שבו הצבא, למרות שמילא תפקיד מכריע, הוא רק אחד ולא היחיד מהיסודות המייסדים, שמוצא את האחרים בעבר הקולוניאלי, ב. ההיסטוריה של מלחמת העצמאות, בשילוב של פוליטיקה וכלכלה, שנגדעו לראשונה על ידי עליית ה-FIS5, ולאחר מכן התיקונים החוקתיים האחרונים.
מדינה שלא נכשלה בסימון חד-צדדי של תחום ההשפעה בכל הנוגע ל-EEZ שלה באזור המאופיין בחשיבות ימית ניכרת לכלכלתנו; מדינה בכל מקרה כל כך נוכחת בבעיה הפלסטינית שהיא מדורגת בין המממנים העיקריים עם כמה מיליוני דולרים.
גם היחסים עם רוסיה אין לזלזל בהם; בין הנמנעים בהצבעה של העצרת הכללית של האו"ם, היה צריך לרשום את האלג'יראית, מה שסימן אי בהירות מנוגדת בעמדות שהביעו שאר המדינות באזור שגינו את המתקפה על מוסקבה. אין ספק ששיתוף הפעולה הצבאי הוא מרכזי ביחסי רוסיה-אלג'יריה, בהינתן היחסים המתקיימים ואספקת החימוש, כולם מרכיבים המעידים על סדרי עדיפויות ואינטרסים משותפים הן בגזרת הנפט.6 הן בתחום הפוליטי האזורי.
בחזית הגז, המצב נראה מורכב בהרבה, בהתחשב בעובדה שמדינות רבות הן באלג'יריה שמדינות רבות נחשבות כדי למלא את הפער שנוצר בעקבות הפסקת האספקה הרוסית, גם ביחס לביטוח שמספקת סונטראך.7, סוכנות הפחמימנים האלג'יראית, קבוצה משולבת בשליטת המדינה הפועלת באפריקה, אירופה, דרום אמריקה, עם למעלה מ-115 עובדים; אחרי הכל, האם אי פעם הוא יכול לומר את ההיפך? עם זאת, זה לא נראה כל כך קל, בהתחשב בכך שאלג'יר לא נראה מסוגל לפצות באופן מלא על הפסקת האספקה, בשל היעדר מדיניות ארגון מחדש וגיוון של מערכת הניהול של המגזר.
למרות זאת, מנכ"ל סונטראך, תופיק חקר, אישר את ניתוב הגז הנדרש מאירופה דרך צינור טרנסמד.8 (או Mattei), המחברת את אלג'יריה לאיטליה דרך תוניסיה אך בתנאי אחד, כלומר שאספקה נוספת של גז טבעי או גז טבעי נוזלי תישאר תלויה בזמינות הנותרת לאחר סיפוק הביקוש הפנימי וההתחייבויות החוזיות כלפי קבלנים אחרים, תוך התחשבות חשבו שהצינור מותיר קיבולת של 10 מיליארד מ'3 לייצוא, עם יחידות הנזלה הפועלות ב-50% מהאפשרויות.
הדבר היחיד שחסר עכשיו יהיה צורך: הזמן, 4 או 5 שנים, לאפשר מבחינה טכנית את ההכנה לשליחת כמויות גדולות יותר של גז, תוך התחשבות נאותה בהשקעות ובהכנסות, והחזרת סונטראך ללוב כל עוד זה בטוח.
הבעיה היא שבנוגע לנפט גולמי, סונטראך תביא את המחירים לעלות על 100 דולר לחבית בטווח הבינוני בשל רמת ההשקעות הנמוכה במו"פ, תרחיש המצריך התחשבות ביציבות המערכת האלג'יראית בעתיד הקרוב. ; בשנת 2019 מצבורי הפחמימנים פחתו בהדרגה, ונעשה ניסיון להכיל את הירידה בהכנסות באמצעות כניסת הון זר. הישנות הקריטיות של עתודות, בפרט של גז טבעי, מציבה אפוא בעיה קונקרטית של אבטחת אנרגיה עבור כל מדינות האיחוד האירופי.
לגבי ההיבטים הגיאופוליטיים, בין המונרכיות במפרץ לבין טורקיה ואיראן, רוסיה ואלג'יריה חולקות את אותם קווי פעולה, כאשר מוסקבה הצליחה לשמור על יחסים טובים עם חלק גדול מאזור ה-MENA, אשר עם זאת, לא יכול שלא לסבול. ההשפעות הקשות ביותר של הפלישה הרוסית, הנוגעות לחוסר ביטחון תזונתי חמור9.
אי גינוי המתקפה הרוסית הוא למעשה פונקציונלי עבור המנה האזורי המצביע על יישור קו עם ארה"ב, תוך הימנעות מהתנגשויות עם סין או רוסיה.
בואו נחזור לאירופה, כאשר היעדר מדיניות אנרגיה משותפת פגע בחזון היבשת, עם הבחירה בהעדפת חשיפה ליבוא על פי היגיון כלכלי שאינו מתחשב בגיאופוליטיקה, וממנה כל הטעויות הנובעות מהיעדר מבני. מתרחש גיוון שמכניס את האיחוד האירופי לפינה, מצטמצם למכשיר של מיקוח מקביל.
כפי שקרה עם המשבר המדיני-צבאי, גם למשבר האנרגיה שורשיו בחוסר רציונליות שהפכו לקונקרטיים. האם אפשר להסתדר בלי אנרגיה שאולי כבר לא מסופקת? קשה מאוד, יקר ובטח שלא בזמן קצר. ההשערה הפחות מתקבלת על הדעת שוקלת את העמידה הבלתי סבירה והמלאה בחוזים ארוכי טווח עם היישום האוטופי של העסקה הירוקה.
עכשיו ה Tאקסונומיה. למרות ההתנגדות הרשמית, ברור הצורך לספק מערכת גז-גרעינית משולבת, ולו רק כדי להגן על ההשקעות שכבר יצאו לדרך; לדחות פתרון כזה או אחר ללא ביקורת יהיה א שטויות, אם נסתכל על היעדים של 2030 ו-2050. באיטליה, לעולם לא יותר מעכשיו, לכן חיוני לנצל את צינור הגז TAP, לגוון את מקורות האספקה. הבעיה היא שיהיו יעדים ברורים והשקעות עקב כך, הקשורות להגנה על מערכת הייצור, וזה לא מעט.
מה המדינה שלנו יכולה לשים על הצלחת? La המורשת של מאטי משיקה את התוכנית הלאומית שלה לביטחון אנרגיה: דיפלומטיה של ENI לתמיכה בנשיאות המועצה ובפרנסינה עם מגעים ממוקדים באלג'יריה, קטאר, קונגו, אנגולה, שם היחסים מתגבשים הודות למנכ"ל Descalzi, אחד האיטלקים הבודדים שיכולים לשבת. עם ידיעת העובדות בשולחנות משא ומתן מסובכים כל כך. בואו נסקור במהירות את הבעיות שעומדות בפניהם; בינתיים זה ייקח זמן. באלג'יריה, מצרים וקטאר, ייצור ENI ייושם עם השקעות ורישיונות חדשים. באנגולה ובקונגו, ENI צופה שני מפעלי הנזלה עם ייצור של עד 2 מיליון טון בשנה, מוכנים לאיטליה, עם זאת, לאחר 2023.
נותרו שתי נקודות כואבות, הרבה: לוב, אליה ניתקה מלחמת האזרחים את ייצור הנחל הירוק, והייצור המקומי, שירד ל-3,3, מיליארד מ'3 ולחלוטין להכפיל, עם כל הכבוד למתפרעים.
לפי ההערכות האחרונות של סנאם10, אלג'יריה הפכה לספקית הראשונה של ארצנו, כאשר רוסיה במקום השני ואחריה אזרבייג'ן, הודות ל-TAP, המתנגדת באיטליה ושאירופה רוצה ליישם.
שמועות. על פי חוות דעת שאין לזלזל בה על ידי Platts Analytics, בשנת 2022 אלג'יריה תוכל לספק לאירופה עוד 7 מיליארד מ"ק של גז באמצעות TransMed, אך עם מספר אלמנטים שיש לקחת בחשבון: חוסר יציבות פוליטית פנימית, שעלולה להשפיע על האספקה על פי מאפיינים סגנוניים למשל תסמונת לוב; הביקוש הלאומי הגובר לגז, המפחית את הזמינות לייצוא; הצורך בזמן נוסף לחיפושים, פיתוח, השקעות המסוגלות להגדיל את הייצור; קשרים דיפלומטיים הדוקים עם מוסקבה.
בהתחשב בעובדה שאלג'יריה לא השקיעה באנרגיה מתחדשת, קשה להבין היכן היא יכולה למצוא נתח שיורי מהמוצר המיועד לייצוא, ומעל לכל, היכן וכיצד היא יכולה לרכוש הון להשקעות לצורך פיזור, בהינתן החריפות של הוצאות וצריכה פנימיות שסופגות לא פחות מ-68 מיליארד מ'3 בשנה, בלי לספור את שאר 20 מיליארד המ'3 של הזרקת גז מחדש לבארות פחמימנים כדי לשמור על השדות פעילים.
נכון לעכשיו, הירידה בהפקת הגז הטבעי באלג'יריה מובילה למשא ומתן על חוזים ל-10 שנים ולא ל-20 שנים, אך בתנאים משתנים בהתחשב בגודל ההכנסות הצפוי (וההכרחיות) שנקבעות על ידי עליית המחירים; בלתי נמנע צורך לנקוט באמנות הפשרה המורכבת, לפיה מצד אחד ENI תבטיח את חיזוק יכולת המיצוי, ומצד שני תפנה לחוזים נקודתיים במחירים שוטפים (גבוהים).
להוציא את הקשיים של מזרח מד מתחדש והיפותטי המסוגל לשאת גז ישראלי במימי מזרח הים התיכון הסוערים, נותרו היבטים שיש לשקול היטב: יכולות טכניות, זמינות מוצר יעילה, כיסוי פיננסי, חוסר יציבות פוליטית אזורית מתמשכת.
בכנות המפרקת ביותר, בהתחשב באבולוציות שמתבצעות, אנו מאמינים שיותר קונקרטי ונבון להסתמך, כמו תמיד, על היכולות הפרגמטיות של הממסד ENI, ועל גיוון קשה אך הכרחי של מקורות.
1 כלכלת אלג'יריה מבוססת בעיקרה על מגזר הנפט והגז, עם נתח של בין 95% ל-98% מהכנסות היצוא, 75% מתקציב המדינה ולמעלה משליש מהתמ"ג של המדינה.
2 עניין בגז פצלי התבטא בשותפויות עם חברות אמריקאיות
3 צינור הגז מגרב-אירופה
4 התייחסות לישראל
5 חזית ההצלה האסלאמית
6 שיתוף הפעולה הבילטרלי העמיק עם מזכר הבנות בין גזפרום, לוקויל וסונטראך, בתוספת הסכמי גרעין אזרחיים עם רוסתום
7 בשנת 2018 רכשה סונטראך את הבעלות על בית הזיקוק אוגוסטה (SR) מאקסון מוביל, במבצע שעורר הפתעה על הערך הסמלי ביחסים בין אלג'יריה לארה"ב.
8 יבוא הגז הטבעי העיקרי מגיע מרוסיה דרך ארבעה מסלולים לצפון, מרכז ודרום אירופה. המעבר הצפוני היה מורכב מצינור הגז נורד סטרים, שהיה אמור להגיע לגרמניה דרך הים הבלטי כדי להיות מחולק לשתי סניפים מדרום וממערב. הצינור הנוסף מצפון רוסיה לאירופה הוא ג'מאל. הוא מתפצל בבלארוס: מערבה לכיוון פולין וגרמניה, דרומה דרך אוקראינה כדי להגיע לסלובקיה ואוסטריה. הרשת הדרומית הייתה צריכה להיות מחולקת לפרויקט South Stream הנתמך על ידי גזפרום, Eni, Edf ו-Wintershall, עם צינור גז מעבר לים השחור וסניף בלקאן לכיוון איטליה ואוסטריה. הקו המרכזי של הגז הרוסי מתרכז ברשת ההולכה האוקראינית.
9 אוקראינה ורוסיה מספקות כרבע מיצוא התבואה בעולם
10 חברה בשליטה ציבורית המנהלת את הפצת מתאן
צילום: משרד החוץ ושיתוף הפעולה הבינלאומי
