ניתוח המצב הכלכלי והחברתי העדין מאוד של אוקראינה

כבר 8 שנים, מאז שאוקראינה נפגעה מאותה מגיפה פוליטית-אידיאולוגית המכונה "Euromaidan", עולם המידע (והדיסאינפורמציה) לא משנה אם בטלוויזיה, בדפוס או באינטרנט, הוא הפציץ אותנו בחדשות שהופצו על ידי האנשים הכי לא סבירים (מנקודת מבט זו פייסבוק מייצגת מדגם שהייתי מעז לכנותו מצחיק!) שעשו מאמצים, שלתאר אותם כ"הירואיים" הוא אנדרסטייטמנט, שמטרתם להכות במצפון הקולקטיבי שלנו את האקסיומה ש: "רוסיה היא הגורם לכל האסונות שפקדו את אוקראינה!".

עם בוא יום השנה של יורומיידן, ובעוד שתופי המלחמה מהדהדים כעת בקול רעש גדול מתמיד בארצות מזרח אירופה, החלטתי בקטנה שהגיעה העת לומר "די" ולכתוב את (רבים ) סיבות מדוע אוקראינה נמצאת במצב מאוד עדין (ואף אחת מהן לא קשורה לרוסיה). אני יודע היטב שהכתיבה הזו תהיה לא נעימה במיוחד אבל בהיותי משוכנע בטובתם של כלי הניתוח שלי כמו גם בערך האוניברסלי של "היגיון", אני מנסה גם את ההוכחה הקשה הזו, בטוחה בעובדה שהאמת (ה אחד עם V גדול) זה לא צריך תרגומים.

חוסר היכולת של אוקראינה למצוא את נתיב הפיתוח האוטונומי שלה נראה ברור אם ננתח את האבולוציה שלה (או אולי מוטב לקרוא לה "אינבולוציה") ברמה כלכלית ודמוגרפית-חברתית מעצמאות ועד היום, ומשווים אותה למה שהתרחש ב מדינות פוסט-סובייטיות אחרות, המגיעות ממסלול היסטורי-כלכלי דומה, מייצגות מונחי השוואה מצוינים. הבה נתבונן כעת בטבלה הבאה המייצגת את השינוי ברמת התמ"ג במחירים קבועים בכל המדינות הפוסט-סובייטיות משנת 1991 עד 2015 החל מהנתונים שסיפק הבנק העולמי:

על ידי התבוננות קפדנית בנתונים של כל מדינה, מלבד אלה של אסטוניה שאינם זמינים (אך אינטואיטיבית לא אמורים להיות שונים כל כך מאלה של המדינות הבלטיות האחרות) אתה יכול לראות שורה שלמה של פרטים מעניינים.

קודם כל, הגדר ל-100 את רמת התמ"ג שהייתה לכל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר ב-1991, שנת קיומה האחרונה של "האימפריה הגדולה" (אבל אל לנו לשכוח לזכור ש-1991 לא הייתה השנה המשגשגת יותר מאשר כלכלת ברית המועצות, בהתחשב בכך שסף זה הושג ב-1988 וב-3 השנים הבאות כלכלת ברית המועצות נכנסה לשלב של משבר ממושך!), בתחילת שנות ה-90 כל הכלכלות של "המדינות היוצרות" סבלו מהפסדים בולטים שנגרמו על ידי השינויים הדרמטיים שחלו באותה תקופה.

ואכן, למרות המצב, חלק מהמדינות הצליחו להתחיל מחדש מחזור חדש של צמיחה כלכלית כבר במחצית הראשונה של שנות התשעים, כפי שקורה, למשל, של שלוש הרפובליקות הבלטיות, ארמניה וגאורגיה, בעוד שרוב חלק מהמדינות אחרים יכלו להצטרף לקבוצה המובילה במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90. את הסיבה למגמה זו יש לחפש בביצועי הכלכלה הרוסית. למעשה, למרות שהשילוב הכלכלי במרחב הסובייטי לשעבר התנפץ עם אובדן "השוק המשותף" הגדול שהקימה המדינה המאוחדת העצומה, עדיין כיום הכלכלה הרוסית, בדרך זו או אחרת, משמשת אבן שואבת עבור כלכלות של "הרפובליקות האחיות" האחרות, כך שכאשר רוסיה צומחת מבחינה כלכלית, גם המדינות הפוסט-סובייטיות האחרות עושות זאת, בעוד שכאשר הכלכלה הרוסית סובלת, אי הנוחות מתרחבת במהירות ל"סויוזניקי" האחרות, כפי שראינו, למשל במהלך המשבר הגדול של 90 בעקבות אירועי יורומיידן, קרים ודונבאס. זו הסיבה שכאשר הכלכלה הרוסית החלה לצמוח חזק שוב בשנים 2014-1996, לא פחות מ-97 מהרפובליקות האחרות עקבו אחריה.

היוצא מן הכלל הבולט היה כלכלת אוקראינה, שהחלה לצמוח שוב רק משנת 2000. כדי לקבל מושג על הירידה הכלכלית של המדינה בתקופה שבין 1991 ל-2000, די יהיה להסתכל על הנתונים שסיפקו קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וממשלת אוקראינה עצמה המעידים על "צמיחה כלכלית" (בלשון המעטה) כדלקמן:

• -1992: -9,9%;
• -1993: -14,2%;
• -1994: -22,9%;
• -1995: -12,2%;
• -1996: -10%;
• -1997: -3%;
• -1998: -1,9%
• -1999: -0,2%

שלב ארוך זה של ירידה כלכלית בא בעקבות שלב נוסף המאופיין בהתרחבות טובה, אולם נפגע מהמשבר העולמי בעקבות קריסת וול סטריט (משבר המשכנתאות המפורסם תת פריים) וקיפאון לאחר מכן עקב המדיניות הכלכלית הסותרת של הנשיא דאז ויקטור ינוקוביץ':

• 2000: + 5,9%;
• 2001: + 8,8%;
• 2002: + 5,3%;
• 2003: + 9,5%;
• 2004: + 11,8%;
• 2005: + 3,1%;
• 2006: + 7,6%;
• 2007: + 8,2%;
• 2008: + 2,2%;
• 2009: -15,1%;
• 2010: + 4,1%;
• 2011: + 5,4%;
• 2012: + 0,2%;
• 2013: -0,0%;

על מנת להביע שיקול דעת ארוך טווח על תפקוד הכלכלה האוקראינית ניתן לומר כי מלבד תקופה מאושרת במיוחד בין השנים 2000 ל-2008, המשבר הגדול שנמשך בין 1992 ל-1999, המשבר של 2009 והקיפאון שלאחר מכן. פגע באופן בלתי הפיך ביכולות המדינה והניח את היסודות להתפוצצות אי שביעות הרצון שגרמה מאוחר יותר להפגנות היורומאידן.

עוד יותר מדהים, כפי שניתן לראות מהטבלה הראשונה שפורסמה לעיל, אוקראינה היא עדיין היום, יחד עם מולדובה, אחת משתי המדינות הפוסט-סובייטיות היחידות ששלושים שנה מאוחר יותר עדיין לא הצליחו להגיע לאותה רמה. היו בשנת 1991, השנה האחרונה לשהותם בברית המועצות, וזאת אפילו בהתחשב בעובדה שלאוקראינה יש על הקלפים שורה שלמה של מרכיבים שיכולים להציב אותה באותה רמה כמו הכלכלות של מדינות אירופיות גדולות אחרות כגון: אדמות פוריות מאוד, בסיס תעשייתי מפותח, כוח עבודה מיומן יחסית ומערכת בתי ספר ואוניברסיטאות טובה.

על ידי עיון בנתונים שסיפקה קרן המטבע הבינלאומית הנוגעים הן לרמות נומינליות והן לרמות כוח הקניה (PPP) של התמ"ג הן לאומית והן לנפש לשנת 2021, אנו מבינים שלמרות שעל הנייר האוקראינית היא עדיין הכלכלה השנייה של המדינות. אזור סובייטי לשעבר עם תמ"ג לאומי בשווי כוח קנייה (PPP) השווה ל-561 מיליארד דולר, אם במקום זאת נמדוד את התמ"ג לנפש בשווי כוח קנייה (PPP), עם 13.440 דולר לשנה, האוקראינים תופסים את המקום הרביעי מבין המדינות. העמים העניים ביותר של ברית המועצות לשעבר יחד עם המולדובים, עולים רק על אוזבקים, קירגיזים וטג'יקים, אך בתורם הם עוקפים על ידי גאורגים ואפילו על ידי ארמנים שחיים במדינות לא מפורסמות בהחלט בשל הנוחות שלהם.

אם נעלה עוד את רף ההשוואה על ידי ניתוח כל מדינות היבשת האירופית ולמעט אותן מדינות פוסט-סובייטיות שאינן חלק מהיבשת הנ"ל, נגלה שהאוקראינים ושכניהם המולדובה הם התושבים העניים ביותר באירופה, עברו אפילו האלבנים, הבוסנים, הסרבים, המקדונים והקוסוברים.

כראיה לעובדה שהמהלך החדש של יורומיידן עם הרס היחסים הכלכליים המיוחסים עם רוסיה ופתיחת "יחסים חדשים עם מדינות אירופה" לא הוביל לתוצאות הרצויות, די בניתוח הביצועים הכלכליים של לאחרונה. שנים מאז 2014 ועד היום:

• 2014: -6,8%;
• 2015: -12%;
• 2016: + 2,3%;
• 2017: + 2,5%;
• 2018: + 3,5%;
• 2019: + 3,2%;
• 2020: -4,4%
• 2021: 3,4%

אם נמשיך כעת את כל הנתונים המתייחסים לבני שלושים, נגלה שבסך הכל, משנת 1992 ועד היום, כלכלת אוקראינה "גדלה" בשיעור של -0,8% בשנה ושהתמ"ג של אוקראינה כיום היא 74,4% ממה שהיה לה בשנת 1991, שנת חייה האחרונה של אוקראינה הסובייטית.

אין ספק שיש מי שיטען שביצועי הכלכלה לבדם אינם מספיקים כדי לומר אם מדינה יכולה באמת לראות את עצמה כהצלחה או כישלון וכי יש צורך לאמץ "פרספקטיבה רחבה יותר". בהיענות לביקורת זו, אני רוצה כעת להציג את המספרים המתייחסים אליהםאינדקס התפתחות אנושית (HDI) של כל המדינות הפוסט-סובייטיות לשנת 2020. עבור הבלתי יזומים,אינדקס התפתחות אנושית זהו מדד אשר באמצעות ניתוח של סדרה של מקדמים מאפשר לאחד את הנתונים המתייחסים לא רק לעושר, אלא גם לבריאות ולחינוך, ולהשוות אותם בין מדינות לפרק זמן מסוים. התוצאה היא שעם HDI של 0,779, אוקראינה מדורגת רק במקום השמיני מבין המדינות הפוסט-סובייטיות, כשהיא עוקפת על ידי אסטוניה, ליטא, לטביה, קזחסטן, רוסיה, בלארוס וגאורגיה ואחריה צמודות מארמניה אשר ב- 5 השנים הבאות אמורות להיות מסוגלות להתגבר על זה.

לאחר שמחבר הניתוח הנוכחי ידע על ארמניה שהוא הרבה מעל הממוצע, הסיכוי שאוקראינה תעקוף בקרוב על ידי ארמניה בדירוג שלאינדקס התפתחות אנושית זה יכול להיות רק רע, רע מאוד עבורי, במיוחד בהתחשב בכמה המדינה התכלה מאז 1991 בדיוק במקום שבו היא נחשבה, במשך זמן רב, ל"פנינת השיטה הסובייטית".

מתחילים כעת לנתח את החלק האחרון של הנרטיב שלנו, עלינו לשאול את עצמנו את השאלה האחרונה: כיצד השפיעו אירועי שלושים השנים האחרונות על הדמוגרפיה של אוקראינה?

אפשר לסכם את התשובה בשלוש מילים: קטסטרופלית.

כבר בתקופת חייה האחרונה של ברית המועצות, הדמוגרפיה של אוקראינה הראתה סימני "עייפות" עקב ירידה בשיעורי הפריון (השנה האחרונה בה רשמה המדינה שיעור פריון כולל שווה או גבוה יותר למינימום האופטימלי של 2,11 ילדים לאישה היה 1986) ולעלייה בו-זמנית בתמותה (עדיין ב-1986 היו 565.150 האנשים שמתו באוקראינה מכל הסיבות, אבל 5 שנים מאוחר יותר, ב-1991, הם כבר קפצו ל-669.960) עד כדי כך שכבר ב- 1991 המדינה רשמה איזון בין לידות ומוות של -39.147.

למרות שמצב הלידה והתמותה החל להידרדר מיד בצורה מדאיגה, בכל זאת המשיכה אוכלוסיית אוקראינה לגדול עד 1993 והגיעה ל-52.244.100 תושבים. ה"צמיחה" הרגעית הזו מוסברת בכך שבשנתיים הראשונות לחייה של המדינה, עברו לארץ מספר רב של אוקראינים אתניים ובני משפחותיהם מיתר השטחים של ברית המועצות לשעבר. אולם "רגע הנדידה" הזה גילה במהרה קוצר נשימה ומשנת 1994 ואילך הפכה אוקראינה, ממדינת הגירה למדינת הגירה.

מאז 1994, אוכלוסיית אוקראינה יורדת בהתמדה משנה לשנה, וממשלותיה השונות של המדינה לא הצליחו ליישם כל סוג של יוזמה אמינה לבלימת הירידה. אירועי 2014 הובילו אז לאובדן קרים (שסופחה על ידי רוסיה ואוכלסה על ידי כ-2.500.000 איש) וה- הלכה למעשה התנתקות של חלקים ממחוזות דונייצק ולוגנסק, המאוכלסים כיום בכ-3.800.000 איש, וכתוצאה מכך, בשנת 2020, אוכלוסיית אוקראינה בשליטת השלטון המרכזי של קייב הסתכמה באופן רשמי בכ-38 מיליון תושבים. עם זאת, אפילו מספר זה אינו מייצג את המציאות בהתחשב בכך שאוקראינה היא מדינה המושפעת במיוחד מתופעת ההגירה הזמנית והעונתית, אשר לתקופות קצרות או ארוכות יותר מובילה מיליוני אוקראינים משני המינים ומכל הגילאים להתגורר בחו"ל. כובשת נישות כלכליות וחברתיות שונות. של המדינות המארחות, במיוחד רוסיה ומדינות אירופה.

למרבה הצער, השלטונות האוקראיניים לא הוכיחו כי הם מסוגלים לנטר ביעילות את הזרימות הללו (שאחרי ליברליזציה של משטר הוויזות בין אוקראינה לאיחוד האירופי הגיעו לרמות יציאת מצרים) כך שכיום קשה מאוד לומר כמה אנשים חיים בפועל. אוקראינה ברגע נתון, ומשאירה מקום פורה לספקולציות שמעניקות לפעמים חיים לפנטזיות הפרועות ביותר. אחד מהם אפילו יטען שרק 25 מיליון איש חיים באוקראינה כיום. באופן אישי אני מאמין שהנתון האחרון הזה הוא קשקוש, אבל אני לא מרגיש שאני יכול לשלול שמספרם האמיתי של אוקראינים המתגוררים באותו זמן במולדתם הוא פחות מ-35 מיליון, מה שלא הופך את המצב לפחות חמור.

בסופו של ניתוח ארוך זה נוכל לומר שכפי שהם מלמדים בשיעור הראשון של קורס מאקרו כלכלה בכל אוניברסיטה בעולם: "כדי להיות מסוגלת לעמוד על רגליה מדינה צריכה כלכלה חזקה והיא מבוססת על מערכת יחסים מאוזנת בין הון פיזי להון אנושי"לאור שפע הנתונים שהצגתי לעיל, אנו יכולים לומר שב-30 השנים האחרונות אוקראינה עבדה קשה כדי להרוס הן את ההון הפיזי והן את אוכלוסייתה ובהסתכלות על זה במונחים השוואתיים עם מדינות אחרות לשעבר. הסובייטים זה בכנות טיפשי לחזור על הבדיחה שכל הרעות של קייב מקורן במוסקבה.

בסופו של דבר, האוקראינים צריכים להאשים את עצמם במדינה האומללה שבה נמצאת מולדתם מלכתחילה.

_{צילום: MoD Ukraine}