אזרבייג'ן וטורקיה: תאומים סיאמיים

במהלך שנות התשעים, טבע נשיא אזרבייג'אן דאז, היידר אלייב, בתיאור היחסים ב -90 מעלות בין מדינתו לטורקיה, טבע לראשונה את הביטוי, שהפך כעת ל"ליטמוטיב "אותנטי של הגיאופוליטיקה והפופולריות. תרבות שתי המדינות: "עם אחד, שתי מדינות" ("Bir millət, iki dövlət" בשפה האזרבייג'נית ו" Bir millet, iki devlet "בטורקית).

שלושים שנה לאחר עצמאותה של אזרבייג'ן מברית המועצות, כיום כמעט ולא ניתן להכחיש את אמיתות העובדות, גם לאלה שמעדיפים לאמץ את אופן הקיום "היען", כלומר להסתיר את ראשיהם באדמה ולחשוב כי הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות היא "להעמיד פנים שהם לא קיימים".

הכחשה מוחלטת של מי שמאמין כי מוסקבה עדיין מחזיקה במנופי הכוח בדרום הקווקז, כמו גם מי שמאמין שהשקעות מערביות, במיוחד אירופאיות, בתחום הנפט קירבו את אזרבייג'ן בהדרגה לאירופה ולמערב, היא במציאות. סוף סוף טורקיה קצרה את פירותיה של אסטרטגיית חדירה חולה שלושים שנה במהלכה היא אף הוכיחה את עצמה בצורה ממולחת בכדי להסיט פרויקטים בינלאומיים המיועדים לאזרבייג'ן לשימוש עצמי ולצריכתה, וכנראה שה"טוב יותר "טרם קרה!

עם ההודעה מיום 24 בפברואר 2021 שבמהלכה צפה כי ממשלת מדינתו מוכנה להשקיע 20 מיליארד דולר בפרויקטים משותפים בשטחו של "האח הגדול האנטולי", דובר הנשיאות הרפובליקה של אזרבייג'ן, היקמט חג'ייב, סימנה רשמית את ניצחון האסטרטגיה של רג'פ טייפ ארדואן.

אפילו בעיצומם של שני משברים קשים מאוד (הבריאותית עקב מגיפת קוביד 19 והכלכלית עקב התפוצצות "בועת הצ'ק המאוחרת" כבר תואר בהרחבה בעבר), הנשיא הסולטן החליט לכוון כלפי מעלה כמו במשחק על שולחן הקזינו והשתמש בצורה חסרת מצפון בכרטיס הגיאופוליטי על ידי תמיכה בלעדיו ובלעדיו אלא פרטנר שלו בבאקו לרגל מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה, בין ה- 27 בספטמבר. ו -10 בנובמבר 2020.

תוצאת הסכסוך, שעברה את כל הציפיות הפרועות ביותר של שני הדיקטטורים של אנקרה ובאקו, אפשרה לעליב להעלות את המוניטין של ממשלתו המשפחתית והעניקה לו תמיכה עממית חסרת תקדים. בתמורה, הוא החזיר את החסד בצייתנות, וכוואסל עשיר ואסיר תודה, הזרים כסף לקופת המדינה התורכית המותשת, מה שאפשר לארדואן לנשום לרווחה ולהביט אל העתיד באופטימיות מחודשת.

תחזיות הניצחון של מי שהאמינו כי 2020 תסמן את הקריסה הכלכלית המובהקת של טורקיה, כשהמטבע הלאומי על סף התפוצצות לעוד היפר-אינפלציה נוספת, נראית מופרכת שוב, והאפשרות שארדואן תוכל לחגוג את שנת 100 שנה להיווסדו. מאז הקמתה של הרפובליקה של טורקיה בשנת 2023 הופכות קונקרטיות יותר מיום ליום, גם בהתחשב בהיעדר מוחלט של אופוזיציה הראויה לשם.

אירועי שנת 2020 בנגורנו-קרבאך הוכיחו אז את טובת הבחירות האסטרטגיות של אנקרה ואת מהימנותה לבעלות בריתה וללקיה האלקטיביים (יש לציין שבסך הכל מחבר הניתוח הזה ביטל כברירת מחדל את מה שמכונה " בעלות ברית נאט"ו ", שלגביה טורקיה נוקטת מדי יום ביחס דו משמעי יותר, שלא לומר עוין!). למעשה, בשנת 2010, ביוזמת ממשלותיהם בהתאמה, אישרה האסיפה הלאומית של אזרבייג'ן והאסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה את מה שמכונה "הסכם על שותפות אסטרטגית ותמיכה הדדית" (באנגלית "הסכם על שותפות אסטרטגית ו תמיכה הדדית ", בשפה האזרבייג'נית," Strateji Əməkdaşlıq Sazişi ", בשפה הטורקית" Stratejik İşbirliği Antlaşması "). על פי תנאי האמנה, הקבלנים התחייבו "לתמוך זה בזה בכל דרך אפשרית במקרה של התקפה צבאית או תוקפנות המופנית נגד אחת המדינות". ההסכם הזה אמור היה להסתיים בתחילה באוגוסט 2020, אך לאחר מכן חודש עד 2030, ונבחן "בצורה הטובה ביותר" במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה, ואין זה משנה אם במקרה זה התוקף הושמע בדיוק מאזרבייג'אן. .

הודות לתמיכה הבלתי-מותנית שניתנה ל"אחים אזרבייג'אני ", ארדואן זכה לתודה רב-שנתי של באקו, ומעתה יהיה קשה מאוד להתיר אותו משם. יתר על כן, שתי המדינות כבר קשורות קשר הדוק בכמה רמות. גם אם מנקודת מבט חשבונאית, ובהתחשב בהבדלי הגודל, אזרבייג'ן אינה בין עשרת השותפים הכלכליים העיקריים של טורקיה לא בצד הייצוא ולא בצד הייבוא, ההיפך אינו נכון; למעשה אנקרה היא השותפה המסחרית השנייה של באקו הן מבחינת היצוא והן מהיבוא. למעשה, טורקיה סופגת 9,27% ​​מהיצוא ומספקת 13,1% מהיבוא של אזרבייג'ן. נכון לעכשיו, רק איטליה ורוסיה כובשות את העמדות החשובות ביותר, בהתאמה בצד הייצוא והיבוא (איטליה סופגת 30,1% מהיצוא ורוסיה מספקת 15,8% מהיבוא), אך גם אנקרה וגם באקו הודיעו כי, מעתה ועד 2030 ו עם היחסים הכלכליים-אסטרטגיים החדשים, טורקיה תהפוך לשחקן הכלכלי הראשי ב"סאטראפי הכספי ".

היזהר בכל זאת! כפי שההיסטוריה מראה, כאשר מדינה הופכת באותו זמן לספקית העיקרית של חומרי גלם ולשוק האאוטלט החשוב ביותר עבור מוצרי מדינה אחרת, אזי פג תוקף ברמת "המושבה". אם טורקיה באמת תהפוך לשותפה הכלכלית הראשונה של אזרבייג'ן הן בצד היצוא והן בצד הייבוא, הרי שבעתיד זה, אפילו לא כל כך היפותטי, לבאקו לא תהיה שום דרך להתנגד ל"משאלות "של אנקרה בכך שהוא יישאר צמוד אליו שהוא נותן יחסים שיזכרו את זה של איטליה של מוסוליני עם הרייך השלישי של היטלר.

התלות הכלכלית ההדדית (או ליתר דיוק: התלות הכלכלית של אזרבייג'ן) מודגשת עוד יותר על ידי תוכניות התשתית הגדולות שקשרו בין שתי המדינות מקרוב במשך שנים, כמו: צינור הנפט באקו-טביליסי-ציהאן (BTC), באקו-טביליסי-ארצורום. צינור הנפט (BTE), צינור הגז הטרנס-אנטולי (TANAP) וקו הרכבת קרס-טביליסי-באקו (KTB) ואחרים עדיין מוגדרים. עם זאת, נראה כי תרחיש זה אינו מרוצה כלל מהאזרים, שקשורים היטב ל"אחיהם האנטולי הגדול "גם בקשרים חברתיים. למעשה, אלפי סטודנטים אזרבייג'נים וטורקים לומדים מדי שנה בבתי ספר או באוניברסיטאות בארצותיהם הנגדיות, ומאכילים גם קהילה גדולה כבר של יוצאים, שבמקרה של אזרבייג'ן רואה נוכחות של לא פחות מ- 200.000 טורקים מכל מוצא. (לא רק מרפובליקת טורקיה אלא גם מהפזורה הטורקית השוכנת במערב!), ובזו של טורקיה עד 3.000.000 אזרים אזרחיים.

היחסים האישיים, המשפחתיים, העבודהיים והתרבותיים שמגביר את האנשים האלה תורמים לקירוב בין שני העמים. לא רק זאת, אופרות סבון טורקיות ומוזיקת ​​היפ-הופ אזרבייג'נית מצאו קבלת פנים נלהבת בשווקים הלאומיים בהתאמה, וכמעט שלא היה קורה אחרת, לאור מידת ההבנה ההדדית הגבוהה ביותר הקיימת בין השפה הטורקית לאזרביג'אנית, שתיהן שייכות. לאותה משפחת שפות והשפיעו זה על זה עד לפני פחות ממאה שנה. עם זאת, המגזר בו שתי המדינות הצליחו ליצור את הסינרגיות הגדולות ביותר הוא ללא ספק הסוג הצבאי; וגם אם טורקיה התחילה כאן בחיסרון, היא הצליחה לשחזר את הקרקע מאוד בשנים האחרונות.

למרות העובדה שמדיניות פיזור הנשק גרמה למקורות אזרבייג'ן ממעל לעשרים לקוחות שונים, על פי נתוני משרד ההגנה במדינה ומ- SIPRI (המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם), בתקופה של חמש שנים 2014-2018, רוסיה סיפקה 51 אחוז מהארסנלים של אזרבייג'ן ישראל סיפקה 43% ואילו טורקיה הגיעה רק למקום השלישי, מרחק שנות אור מהשניים הראשונים. בהמשך, ישראל אף הצליחה לעקוף את רוסיה בזכות רכישות אדירות של מזל"טים ישראליים באזרבייג'אני (מזל"טים ישראליים מאופיינים בתוכן טכנולוגי גבוה, וזה מסביר את המחירים המופקעים שלהם) אך טורקיה עדיין הייתה מאחור.

מצב עניינים זה השתנה באופן קיצוני כאשר בשנת 2019 חתמה באקו על חוזה סודי ביותר בסך 200 מיליון דולר לאספקת מערכות לוחמה אלקטרוניות משוכללות, כולל KORAL, וסוגים חדשים של מל"טים, כולל Bayraktar TB2 שהתגלה כ"כוכב "האמיתי של מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה. זה היה למעשה בעיקר בזכות השימוש המשותף במערכות לוחמה אלקטרונית ובמל"טים Bayraktar TB2 (האחרון חמוש בטילי נ"ט UMTAS ובפצצות דיוק MAM-L ו- MAM-C) שהאזרים הצליחו לפרוק את ההגנות נגד המטוסים הארמניים, ויצרו את השבר ההיקפי ההגנתי בנגורנו-קרבאך (ארטסאק) אשר אז אפשרה לכוחות המזוינים של באקו לפרוס באופן מלא את מכלול הארסנלים שלהם, מה שאפשר לבסוף לנצח במהלך הסכסוך הנ"ל.

האזרים היו כל כך מרוצים מהופעתם של המזל"טים הטורקיים, שכשהגופות של ארמניה וארצ'אק עדיין חמות, הם מיהרו להיכנס למשא ומתן לרכישת קבוצות של מל"טים נוספים, לפתיחת קווי הרכבה באזרבייג'ן. ייצור מורשה והציע גם להצטרף לתוכניות פיתוח מזל"טים טורקיות כמממנים משותפים.

בנוסף לתחום המזל"טים ומערכות הלחימה האלקטרונית, אזורים נוספים בהם שתי המדינות שיתפו פעולה הם אזורים של כלי נשק חי"ר, כלי רכב משוריינים (כמו קוברה אוטוקאר) או מערכות רקטות כבדות מרובות (כמו T-122 Sakarya ו- ה- TRG-300 קסירגה).

כיום טורקיה הפכה לספקית הנשק השנייה בגודלה באזרבייג'ן אחרי ישראל, אך אם יכובדו המגמות העכשוויות במהלך עשור זה, "המדינה היהודית" תיפטר בסופו של דבר ובאקו יהפוך לוואסל מלא של אנקרה גם ברמה. צבאי.

העובדה שטורקיה עובדת במרץ לפתיחת בסיס צבאי בשטח המצפון של נקסצ'יבן ולא פחות מ -5 בשטחי אזרבייג'ן (כולל קרוב לכל בסיסי האוויר האזרבייג'ניים הגדולים) מדברת ספרות רבה על העובדה, שאם היום איננו יכולים לדבר כראוי על "אנקלוס", בשום פנים ואופן לא בטוח שבעוד כמה שנים התנאים יתבגרו מספיק כדי להבטיח שקליטת אזרבייג'ן על ידי טורקיה תהפוך לאקט "פורמלי" בלבד.

_{צילום: נשיאות הרפובליקה של טורקיה / רשת / רוקטסן}