הפסקת אש

(של ג 'ינו Lanzara)
31/05/21

פרולוגו: בדומה להזמנה הקלאסית לנטוש כל סוג של תקווה, כאן, בפרספקטיבה צנועה ומציאותית יותר אך באותה כוונה, מוצע לפשט כל מבנה-על אידיאולוגי-דתי, בכל רמה מכוונת מכיוון שהוא לא יספק חזון אובייקטיבי על אופיו השוחק, הלא פופולרי ולא האופנתי.

מנקודת מבטו של דיני המלחמה אין טעם לחלוטין לכופף עקרונות משפטיים לחזונות פוליטיים מותנים, מכיוון שהם מבססים קווי התנהגות שמטרתם להצדיק את פעולתם של חלקם ואת תגובותיהם של אחרים; מנקודת מבט היסטורית, מבלי לפגוע בחוסר השקיפות של שני הצדדים, בכל מקרה לא ניתן לשכוח אירועי עבר: הכרזה ואיבוד המלחמה כרוכה בהכרח בצורך לוותר על משהו; מצרים, ששמרה על יחסים דיפלומטיים אפקטיביים עם ירושלים, ראתה את סיני חוזר, אך התנער במפורש מרצועת עזה, אולי מודע למה שקרה בידי הפלסטינים בירדן בתקופת המפורסם. ספטמבר שחור.

פרודו. אם ירושלים הייתה פיצוץ, עם מגמה שמזכירה את מה שקרה במהלך הסכסוך העולמי האחרון כשהמופתי מוחמד עמין אל-סוסייני הכריז על אל-אקצה בסכנה, הטילים שהופנו מעזה לישראל אישרו את התפוצצותו של משבר המאופיין שינוי עוצמה.

הפסקת האש שלאחר מכן מטילה את הצורך בניתוח ex ante והוקרן לעתיד קרוב מאוד, תוך התחשבות כי משבר נוסף התפתח במקביל בכמה חזיתות, וכי הקיפאון הקלוש של הלחימה אינו יכול לחמוק מהבעיות הבסיסיות.

אם נכון שכוח האש (האמיתי והלא-טלגני) של חמאס חרג מהגבולות הידועים בזכות יכולת רוויה של טילים מצטברת, נכון באותה מידה שהנקמה הישראלית, אחרי רגע ראשון בו נראה שצחאל נלקח על ידי הפתעה, זה היה מהיר וברק.

בישראל ובארה"ב, חיכוך עורר בפתאומיות את מי שמקווה לבלימת סכסוך סמוי או, אכן, להישמר בארכיון; תפיסה מעוותת ומוגברת הן על ידי הסכמי אברהם, שנועדו לנרמל את היחסים בין ישראל למדינות ערב שונות, אשר אימתו עדיפות כלפי מטה לאינטרסים ברשות, ושאינם רוצים לקבל אחריות ושליטה בעזה כל עוד החמאס מחזיק בצבא כנף ומונופול של שימוש בכוח, הן מהמגמה החיובית של הכלכלה הפנימית בישראל והן מחשיבה אסטרטגית חלשה שנוצרה מאז נסיגת החיילים והמתנחלים בשנת 2005; חמאס התכוון לתבוע את הנהגתו על ידי מניעת הנשיא עבאס ופתח, אשר, לעומת זאת, ניצלו את אירועי ירושלים לביטול הבחירות לחקיקה; לכן משבר פונקציונלי שיגרום להסלמה חדשה בעזה, כתוצאה מכך תרחיש כפול מועיל לחמאס להפוך את הסכסוך לא-סימטרי יותר ויותר במרחב.

היסודות החדשים, שכבר שורשו בעתיד, היו צורות ההתקוממות הפנימית, אשר נקראו גם תחת האיום של גידול באוכלוסייה הערבית הממשמשת ובאה לנוכח סטנדרטי הלידה היהודים הנמוכים יחסית.

הנה, אם כן, כיצד נוצרים שלושה משברים פוליטיים עכשוויים בעזה, שם ריבוי פוליטי וצבאי של חמאס המציע מטרות בלתי מוגבלות, משבר פוליטי של הרשות והעבאס מערער על ידי מרואן ברגותי1, את משבר פוליטי ישראלי, כבול לגורלו של ראש הממשלה אליו קוטבה תשומת לב שהסיטה את הישראלים מבעיות אחרות, בעקבות חוסר עקביות רעיונית מסוכנת.

פרקים. בהקשר הבינלאומי, הצערים זכו להצלחה מוגבלת, גם אם יש לומר כי הדינמיקה שהבליטה צרה דיפלומטית רחבה סביב המריבה הישראלית-פלסטינית, הביאה שחקנים אחרים ופחות או פחות חסרי תקדים להופיע במזרח התיכון. שלב. מבחינת האמריקאים, הצהרות ודיונים פלגמטיים על עזה במועצת הביטחון העניקו יתרון לסין ולרוסיה, בונוס שניתן להשתמש בו בכל פעם שמועלות התנגדויות הנוגעות לסוריה או לשינג'יאנג.

אין לשכוח כי בהתאם לעקרון שלפיו ביחסים בינלאומיים אין חללים ריקים אלא שטחים ריקים למלא, מה שהדיפלומטיה האמריקאית נטשה הפך תחילה לטרף סיני נחשק, ושנית לרוסית. אחרי הכל, הפוליטיקה האמריקאית התרגלה למגמות שם זליג, ולכן אין זה מפתיע שהסכמי אברהם למדינות ערב הפכו לביטוח מפני קריסת מחיר הנפט הקשור להתקרבות אפשרית לאיראן, וגם כי אותם מטבע הדברים הוא נחלק לזרמים הולכים וגדלים יותר, שאם מצד אחד שואלים, וחוסמים מחשבות שניות משתנות, השעיית מכירת הנשק לישראל, מצד שני הם תומכים בקו בלינקן התומך ברשות במקום בחמאס; קו שצפוי להפוך למתורגמן פחות מעושן בחיפוש אחר פתרונות אלטרנטיביים המסוגלים לספק ולרגיע את הצדדים באופן קונקרטי, ולהתחיל להבהיר, במיוחד לחמאס, כי הפסקת האש אינה ניצחון ולא ניתן להוון אותה מרכיב דיפלומטיה לאחר המלחמה, שהיא קומפלקס של פעולות פוליטיות שלא יכולות להיות מוגבלות לצעדים חולפים וזמניים; כל זאת תוך שיפור המשקל הפוליטי של מצרים2, הגובלת בעזה, שיכולה לשלול גם את הניצחון הפוליטי בפני חמאס כביטוי לאחווה, המוסלמית, הנתפסת כאיום קיומי הפועל כדבק עם קטאר ותורכיה, מצרים הנהנית מבידן חסר התקדים - אל סיסי ו היא עדה לניסיונות ההתקרבות הטורקית.

יש לזכור כי לקהיר וירושלים אינטרסים משותפים המתמזגים באנרגיה ובביטחון; באשר לאזור הראשון, קיימת הכוונה המשותפת לניצול פחמימנים במזרח הים התיכון, בעוד שההיבט הביטחוני מתבסס הן במאבק נגד הג'יהאדיזם בחצי האי סיני והן בבלימת חמאס ברצועת עזה.

הגז השפיע גם על הגיאופוליטיקה הים תיכונית, עד כדי כך שהוא לא יכול היה להתעלם מהתקפות שאיימו חמאס על הרציפים הישראליים של שדה תמר, ואשר יעץ לחיל הים הירושלמי להתקין את כיפת ברזל על הקורבטות שלה; יש להוסיף אירועים אליהם יש להוסיף את ההדרה הטורקית ממשחקי האנרגיה במזרח, כאשר ישראל הובילה לתמיכה בגוש הפרו-הלני יחד עם האמירויות. מכאן החדשות עליה דיווח העיתון התומך בממשל מובנות יותר Yeni Şafak, שהשיקה מחדש את ההצעה שאנקרה פנתה באופן בלתי פורמלי לממשלת הפלסטינים בנוגע להסכם שמטרתו להגדיר מחדש את התיחום הימי בין חוף אנטוליה לרצועת עזה; הסכם דה פקטו ללא עמית אמיתי, לאור חוסר העקביות המוסדית הפלסטינית3.

באופן מציאותי, ארה"ב צריכה לשאוף ליעדים מוגבלים יותר ובר השגה, גם בהתחשב בירידה ברמת העניין באזור, למעט כוח גרעיני איראני, כאשר טהראן מטפחת חזון מנוגד באופן ספציפי, אשר החל מהפרטים מכסה את האינטרסים האזוריים. הוארך, וכי הוא מצא בפלסטין את המפתח הראשי להפחתת חשיבות מריאד.

אך מה יכול להביא באופן אובייקטיבי להפסקת האש, מלבד חזרה ל סטטוס קוו אנטה? מי מהגורמים הפוליטיים המעורבים יכול לנהל משא ומתן ביעילות באופן סביר עם שני מתמודדים, שבין היתר מעוניינים בטכניקות לוחמה קוגניטיבית, עדיין יוכלו ליהנות מהפרעה זמנית של פעולות האיבה? ישראל רצתה בזיכרון המחיר ששולם כדי לאפשר לחמאס להשיג את המטרה לפתוח בו זמנית חזיתות נוספות כדי להתייצב כמנהיג, כוונה שהתערערה על ידי התגובה הישראלית שהדגישה הן את הכבידה של הצטברות המלחמה לרעת הרווחה. של אזרחים, וחוסר האפשרות האובייקטיבי להגן על עצמו; ההנהגה הישראלית, מצדה, נאלצה לשים לב לצורך להכין ולתאם את ציפיות דעת הקהל, תוך הבהרת ההיגיון העומד בבסיס האסטרטגיה שאומצה, ועיצוב דרך יעילה להמחשת התוצאות שהושגו על בסיס מאפייני הלחימה המודרניים. ובכך להימנע מלהפיק את תחושת הדמיון ושל הניצחון החמצה, אחד לקח נלמד אשר יש לזכור בזמן העימות עם חיזבאללה; לכן ראוי שהחשיבה האסטרטגית הישראלית תהיה אפוא רב חזיתית ורב תחומית, המכוונת להווה ולעתיד, ובעלת יכולת אינטגרציה משמעותית בין מחקר מונע לתכנון הבא של הסכסוך הבא.

אפקט ההפתעה הפלסטיני קוזז על ידי המערכה נגד כל מה שחמאס תופס כנכס, כולל גורדי שחקים, בתי יוקרה בשכונת רימל, מוסדות פיננסיים.

בעוד שישראל מבקשת להחזיר את ההרתעה אך מבלי לפגוע עוד במרקם החברתי שלה, שניסו הן התקוממות התושבים הערבים והן חוסר ההתמודדות האורתודוכסית, חמאס שואף לאחד עמדות פנימיות על חשבון פתח. אם שולי המגן של 2014 הדגישו את האינטרס של הממשלה היהודית להמשיך במלחמה, בשנת 2019, כאשר חמאס היה מסוגל לזהות חולשות ישראליות, נתניהו במקום זאת קיבל תפקיד מייצב ופונקציונלי בתמורה פוליטית במפתח בחירות; כיום רצוי שילוב של שחקנים ערבים4 ובינלאומיים שמובילים ישראלים ופלסטינים לפשרה.

ביסודו של דבר מודגשת היעדר כוונה ברורה מעבר להצהרות גינוי גרידא, לאור הקושי לערער את האיזון שנגרם על ידי הסכמי אברהם, המסוגלים להקים מערכת ביטחון חדשה בה ישראל ומדינות המפרץ קשורות זו לזו ב מפתח אנטי-איראני ואנטי-טורקי, גורם שמתעורר איכשהו כפיצוי בין הפשיטות על עזה לבין המשא ומתן שמתנהל בווינה, שם ארה"ב ואיראן מתמודדות עם JCPOA מחודש, אך שוקל רק ציטוטים כלליים על הפלסטיני הבעיה והיכן, במשא ומתן, פלסטין הייתה הנעדרת החשובה ביותר.

יש לומר כי נראה כי הפעולה הדיפלומטית האמריקנית המחודשת שיקמה את המגעים האיראניים למרות מדיניות ההרחבה השיעית, לאחר שהשחילה מחדש את השערת הניסיונות חסרי התקדים לדיאלוג בין סעודים לאיראנים, המעוניינים לשפר את ההיבט הביטחוני, והאחרים להגביל את מספר המדינות העוינות על ידי הקלה על משבר כלכלי דרמטי שאינו יכול להשפיע על הבחירות הקרובות לנשיאות פרס. למרות זאת במדינת סטטוס מדיוס, ואם זה נכון שבזכות ההסכמים, שאושרו בשתיקה על ידי ערב הסעודית, היא השיבה עמדות אנטי-איראניות נגד איראן, נכון באותה מידה שאותן עמדות הושארו פנויות על ידי ההנהגה הפלסטינית, שלא ידעה כיצד להתאים טענותיו למציאות ססגוניות, הוא נכנע לחנופה המעוניינת בתחילה בפרסית ואחר כך בטורקית.

לסיכום, כל האלמנטים של אחד נמצאים סערה מושלמת הן לפיצוץ אינתיפאדה שלישית אשר, בהתחשב בחצרים, תשפיע על כל MO5 מהדהד גם במרכז הים התיכון, עובדה שכבר נראתה בה שיגור טילים מסוריה ולבנון (שעלולים להפוך למוקד תשומת הלב של ארה"ב), על פי עקרון החפיפה עם משברים אחרים6 אשר מסתכן בהחרפת התקלה הקיימת בין טורקיה, קטאר וחסימת מדינות המפרץ7, שניהם כדי להוביל לפרוץ מלחמה חדשה.

שני גורמים מופיעים בבירור: חוסר היכולת הפוליטית של שתי ההנהגות בפעילות הממשלתית, והרגשות העזים של חוסר שביעות רצון המניעים רדיקליות קיצונית המעבירים את המיקוד מעמדות חציוניות ויותר רציונליות, על פי פרדיגמה המשפרת את מצוקת הפסקת האש, עם זאת. , שהתערערה מהאמונה המשותפת שניצחה במלחמה, בצד הישראלי על צמצום משמעותי של יכולתו הצבאית והתשתיות של חמאס8מהפלסטיני בגין איחוד עמדתו הפנימית על ידי שוליית הפתח, השולט ברשות השולטת בגדה המערבית, אזור שמבחינת ישראל עליו להישאר מחוץ לכל סכסוך אפשרי.

חמאס, באתגר של אנטגוניסט בלתי אפשרי להביס, יצטרך כעת לנצח את ההימור הקשה ביותר, זה של שחזור עזה, המותנה באמברגו שהטילה ישראל, ובארה"ב, שבכוונתם להעביר את הכספים הדרושים ל הרשות הפלסטינית עבאס מתונה יותר. בצד הישראלי נתניהו יצא מחוזק זמנית, אם כי במחיר גבוה, שעלה הן כתוצאה מהאלימות שפרצה בין ערבים לישראלים, והן בגלל הביקורת שהשמיעה הימין האורתודוכסי, שהיתה מעדיפה להמשיך בפעולה צבאית.

ההשערה על שינוי בהנהלה הישראלית פותחת כמובן נקודות מבט חדשות, אולם, לאור התחלופה המתוכננת בין לפיד לבנט, לא נראה כי הם נתמכים בקו פוליטי וקבלת החלטות קוהרנטי ונטול הפרעות. עם זאת, הנושאים הפוליטיים האזוריים המתעניינים ביכולות שונות ממשיכים להיות נוכחים.

טורקיה, שלא מצאה חן בעיני מצרים בשל נוכחותה בלוב, נמשכת במדיניות אגרסיבית, בניגוד להסכמים אברהםיים, ויתרה מכך, אינה מתיישבת עם כלכלה סובלת ואינה מתאימה לרצון לפאר ניאו-עות'מאני; לא במקרה אנקרה לא נחשבה נושא פוליטי תקף במשא ומתן לשלום. איראן השיעית, המציגה לפחות אסטרטגיה ליניארית יותר, המואשמת בשיתוף פעולה עם סוני אל-קאעידה, לא הצליחה לתמוך הן בלוגיסטיקה והן במבצעים של חמאס.9 הן של חיזבאללה והן של הג'יהאד האיסלאמי, בעוד שהוא ממשיך לעבור בים פעולות שמטרתן לחבל בפעילות מסחרית ופיקוח ובבית, להתעסק ביעילות המפעלים האחראיים על סיום תוכנית הגרעין, על פי היגיון סותר. בעצימות נמוכה, עם מלחמת צללים אשר בחוסר הסימטריה שלו ראה אישים בולטים נכנעים10.

שומר החומות זו הייתה מלחמה יותר מאשר פעולה; התחיל עם עילה למלחמה מסופק על ידי האולטימטום של חמאס ובעקבותיו שיגור הרקטות שהפך את ירושלים לחלק מהמשוואה עם ישראל. מצד חמאס, האירועים הראו אמצעים משופרים איכותית, יכולת יעילה יותר לפיקוד, שליטה ותיאום עם הג'יהאד האיסלאמי, אך גם הערכה מועטה של ​​היקף התגובה הישראלית, מעט בקיאה במתינות.

בקרב הבא, התקליטור. תת קרקעיצה"ל יצטרך להתמקד במרכיב הטילים והלוגיסטיקה; הצעד השני יהיה להיות לשלול מהאזרחים הערבים את מדינת הנשק, מגיבורי ההתקוממויות האלימות שעלולות למצוא בעתיד רעיונות סינרגטיים עם הפשע המאורגן. שוב ההנהגה הפוליטית הצבאית היהודית העדיפה את פעולות ההרתעה המבוססות על כוח אווירי, המיוחס להנחית את הכוח אשר, למרות שהעניק ניצחון ברור, היה דורש חובה כבדה מדי הן מבחינת הפסדים והן על חזרה פוליטית בינלאומית.

הקושי האובייקטיבי בהתמודדות עם אלפי הטילים של חמאס קיבל משמעות אסטרטגית והדגיש את ההשפעה השונה שנקבעה על ידי הנראות השונה של התוצאות שהושגו על ידי שני הצדדים; שומר החומות זו הייתה חוסר סימטריה טהור גם לגבי מה שנגע למטרות, הפוליטיות והקוגניטיביות של חמאס, הצבאיות עבור ישראל, וגם על כך שהדבר חוזר על כך שאין פיתרון המסוגל להבטיח השפעה חיובית על המצב ברצועת עזה, שהוא הקורבן שנקבע מראש. יעדים שרדוף החמאס שטרם הבטיח אופק פוליטי אמיתי ונשארים מחויבים פוליטית לחיפוש אחר הסכם מדיני קשה עם פתח.

באופן אופטימי, ההיבטים הביטחוניים מבוססים על הרתעה וממושכים הפסקת אש המסוגל להבטיח שיפור כלכלי וחיים באמצעות פיקוח חסר פניות על הזרמת ושימוש בסיוע בינלאומי; בכל מקרה, אלה יהיו פליאטיביות שמטרתן לעכב עימות חדש, בהתחשב בכך שנראה כי חמאס נשאר הארגון המחזיק במונופול הכוח.

אֶפִּילוֹג. הגבלת הניתוח לשני המתמודדים לא הייתה מספקת תמונה שלמה פחות או יותר (שלמות בלתי אפשרית), אפילו אם לוקחים בחשבון שמורכבות המצב היא כזו שגורמת להבנה עמוקה יותר לחלילה.

ההקשר האזורי מסועף, וקובע פיצול של הפנורמה הכוללת, שבה פיצול האינטרסים והמיוחדים מאלץ בכל פעם להרחיב חידה המותנית בדימוי המתקיים; התחום הפוליטי הפנימי קשה, אם אפשר, לפרש עוד יותר, בין בחירות חוזרות ונשנות, מנהיגות שטרם נבחנה, סכסוכים פנימיים שלא ניתן להתעלם מהם, בין חמאס לפתח, האלימות הקודמת.

ארגונים בינלאומיים ערערו על הפסקת פעולות האיבה אשר, בהתחשב במקומות, ניחוח פילטוס נטילת הידיים: הזכות הישראלית להגנה אינה נשללת, ואפילו לא זו של הגדרה עצמית פלסטינית.

הדיפלומטיה, עם האידיאליזם והמוסדות, נכשלה בעצם, בהתחשב בקבוצת העמדות השונות אשר אישרו, במיוחד באירופה, אימפוטנציה וחוסר רלוונטיות בלתי חוזרת, המאופיינת באנטישמיות ניכרת, עדות לכישלונה של רב-תרבותיות לכאורה.

אנו שומעים לעתים קרובות יותר ויותר את ההתייחסויות לרוחק הראייה של הסכמי אוסלו, אולם שוכחים כיצד הסצנה הבינלאומית נעדרת יותר ויותר אישים המסוגלים לריאל פוליטיקה נבונה המוקרנת לעתיד.

1 עצור בבתי הכלא בישראל

2 יתר על כן, מצרים עוסקת כעת בפתרון הבעיות הקשות שהתעוררו עם סודן ואתיופיה בעקבות הקמת סכר הרנסאנס הגדול באתיופיה.

3 בדצמבר 2020 הגיעה טורקיה להצעה דומה לישראל שדחתה אותה מכיוון שה- EZZ הקפריסאי היה נקלט על ידי הטורקים והישראלים, ותומך בניתוק ההמשכיות הימית בין ישראל ליוון.

4 בעיקר מצרים וירדן

5 ה- MO סובל מריק פוליטי ערבי, מתלות בזרים עם חוסר איזון בין יכולות הביטחון של המדינות הערביות והלא ערביות, כלומר טורקיה, ישראל, איראן.

6 לוב

7 עם זאת, המצב יעמוד מול כוחה והלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, שיכולה להסתמך על הפרדוקס ההיסטורי של התמיכה הפוליטית, אך לא העממית, של הנהגות הערביות העיקריות.

8 ראה הרס רשת המנהרות (מחתרתית)

9 ראוי לזכור כי הנכבד הזר הראשון שביקר ברפובליקה האסלאמית שזה עתה הוקם היה ערפאת הפלסטיני.

10 ראו את חיסולו של מוחסן פקריזאדה, ראש פרויקט הגרעין.

צילום: צה"ל