סין - הוותיקן: הסיבות (והסיכונים) של ההסכם החדש

הידיעה על אישור ההסכם בין הכס הקדוש לרפובליקה העממית של סין ב- 22 באוקטובר הייתה באוויר.

המסמך שנחתם לראשונה ב- 22 בספטמבר 2018, וחודש לאחרונה על ידי הוותיקן ניסוי מודעות הוא פסטורלי באופן בלעדי, ועל פי הצהרות רשמיות, אינו משפיע על תחום היחסים הדיפלומטיים ועל מעמדה המשפטי של הכנסייה הסינית.

עם זאת, הוא מאשר את מינוי הבישופים "המוסכמים" עם רשויות המדינה, ובכך מעניק להסכם משמעות פוליטית חשובה, ולו רק עבור להשלים עם מוסד דתי בן אלפי שנים עם כוח אוטוקרטי ואתולוגי אונטולוגי, הרומס על חופש הדת של אזרחיה וזכויותיהם.

מצד שני, משמעות זו נובעת גם מהדרך בה הוכן המבצע לאורך השנים, ומן האופן שבו האב הקדוש הגן עליו בצורה מאומצת.

הידיעה על ההסכם, לפני שנתיים, התקבלה - באותה תקופה כן - בכל מקום בהפתעה רבה.

היחסים בין שתי המדינות הופרעו למעשה בשנת 1949, עם תפיסת השלטון על ידי הקומוניסטים של מאו והדחתו של הנמנון אנטוניו ריברי.

אולם בכל השנים הללו, היעדר הדיאלוג בין שתי הממשלות לא מנע את היווצרותה של סין כנסייה חשאית, נאמנה לרומא, מתנגדת - היום יותר מכך - לרדיפות מתמשכות, שלא מנעו, עם זאת, עבודה בלתי ניתנת לעצירה. של גזירה.

במדינה יהיו כיום 12 מיליון קתולים, חלק מאותם 68 מיליון נוצרים שה פורום פיו בנושא דת וחיים ציבוריים צופה כי יעלה על 72 מיליון (5,2% מהאוכלוסייה) עד סוף השנה.

מספרים חשובים, שמאחוריהם מסתתרת הגישה לענקיה האסייתית שמקדם שר החוץ, קארד. פייטרו פרולין (צילום), הבמאי האמיתי של המבצע והשראתו של פרנצ'סקו.

הסכם זה, בניגוד לדחף שהעניק לו יורשו הנוכחי של פיטר, הוא תוצאה של תשומת לב מיוחדת שרומא שמרה לסין והמכתב.¹ של בנדיקטוס ה -2007 בשנת XNUMX, בו קיווה "נורמליזציה של חיי הכנסייה בסין (באמצעות) דיאלוג גלוי, פתוח ובונה עם הרשויות", זו ההוכחה לכך.

ההסכם מבטיח לחזק את הנוכחות הקתולית ביבשת המאוכלסת בעיקר במוסלמים, הינדים ובודהיסטים, שהיא גורם לא משני, בהתחשב בכך שהאפיפיור הוא עדיין ישועי, המכיר באוונגליזציה כאחת מאבני היסוד של המסדר.

עבור פרנצ'סקו, נוכחות מוכרת רשמית בסין, כמו גם התייחסות לפאר הפעולה של האב מתיאו ריצ'י.², יציע, בעידן של חילוניות הולכת וגוברת וכנסיות הולכות ומתרוקנות, אפשרות להגיע למאות מיליוני נאמנים פוטנציאליים.

לעומת זאת, האפיפיור הדרום אמריקאי לעולם לא מפספס הזדמנות לקדם את האוניברסליות של כנסייה "פוסט-מערבית" (שכבר לא מתרכזת ביבשת שקיבלה את פניה והקרינה אותה לארבע פינות כדור הארץ), ולכוון את עבודתו. האוונגליזציה מסתכלת יותר ויותר מזרחה, לשם עתה השתנה הכוח הגלובלי.

בפרספקטיבה זו, ההסכם עם האימפריום הסיני החדש הופך את הכנסייה ל"אורגנית "לחברה הסינית, ומשכפל - עם כל ההבחנות הדרושות - את מה שקרה במאה הרביעית עם קונסטנטין.

יש למעשה אנלוגיה חזקה בין המטרות שהביאו את הקיסר הרומי לקלוט את הנוצרים - חיזוק דמותו והלכידות הפנימית של האימפריה - לאלה של שי ג'ינפינג, שמציע מצד אחד לאסוף את הדיבידנד הפוליטי והדיפלומטי שאי אפשר להכחיש, ומנגד, להשתמש בדת באופן אינסטרומנטלי, יהיה אשר יהיה, כדי לשלוט טוב יותר באזרחים ולדחוס את המדינה.

עם זאת, היבטים מסוימים נותרים סתומים וראויים לניתוח מעמיק.

מכיוון שאם מצד אחד הרוח איתה מסכימה כנסיית רומא עם הרפובליקה העממית של סין נראית ברורה, אי אפשר לומר את אותו הדבר על החותם האחר על ההסכם.

ואכן, המלכודות הגדולות ביותר נובעות דווקא מהאסימטריה הסבירה בה שתי המדינות תופסות, כל אחת בדרכה, את הגישה ההדדית.

אם התפיסה הרומית תואמת למעשה את הסיבות לאוונגליזציה שהוזכרו זה עתה, קוהרנטית, אזי, עם המסר האפוסטולי המקורי, נראה כי פקין כרגע עולה בקנה אחד עם היתרון, גם מבחינת הדימוי, הנובע מההסכם. עם הסמכות המוסרית והרוחנית העיקרית של המערב, המתחרה שלו.

מושג, יתרון זה, שים לב, במקביל לעמוד התווך האחר של הציוויליזציה שלנו, הזמני (העבר את השימוש הלא נכון במונח, שכוונתו כאן להצביע על כוח הייחוס של הציוויליזציה שלנו) (עד מתי?) מארה"ב, אותה סמכות מוסרית מבקרת בגלוי, כפי שעשה שר החוץ מייק פומפאו לפני שבועיים³.

בפרספקטיבה זו, הוותיקן אף בסופו של דבר מעדיף את בייג'ינג באישורה העולמי, מוסווה מאחורי תמיכתה ברב-צדדיות ניכרת, שמטרתה בעצם להשיג מרחב תמרון לרעת וושינגטון, ליצור סדר עולמי חדש.

שיחה עם ראש הכנסייה הקתולית משפיעה אז על "טיהור" בייג'ינג מ"החטאים "שמייחסת לה הקהילה הבינלאומית, ומאשרת את פעילותה בפורומים הבינלאומיים העיקריים, בתקופה בה אמריקה נמצאת טראמפ נכנע יותר ויותר לדחפים מבידוד.

הרושם הוא שפרנסיס שקל את כל אלה, וכי בנוסף לרצון (הלגיטימי) להגדיל את צאנו, שורר בו חזון גלובליסטי מסוים, בת הרקע התרבותי בו הוכשר בארץ המוצא.

ואז, שוב מתגלה האופי הפוליטי של המבצע, בדיוק כמו שתיקתו של האפיפיור לקריאות הכאב של הקתולים הסינים הנאמנים לו, אלה של הכנסייה המחתרתית שעדיין חיה את נידונו של האחר על עורו, היא פוליטית להפליא. הכנסייה, ה"פטריוטית ", במציאות יומיומית המורכבת מרדיפות ואלימות.

שלא לדבר על האדישות לכאורה לזכויות אדם שנרמסות מדי יום בהונג קונג ובטייוואן (v.articolo), ובמחנות החינוך מחדש של שינג'יאנג, שם למעלה ממיליון אויוגים מאמונה מוסלמית (נ. מאמר).

הסכנה שבסיניזציה של המסר הנוצרי, כלומר מימוש מה ששי ג'ינפינג מכנה דת עם "מאפיינים סיניים", תהפוך את הכרזת הבשורה לכלי חדש Imperium - ההיסטוריה חוזרת על עצמה - והתוצאה, הפעם, להפוך את כנסיית רומא לשותפה של הקיסר החדש.

לבסוף, קיימת האפשרות הקונקרטית שבמרדף אחר הגבול החדש, כנסיית פרנסיס, בניגוד מוחלט לזו של קודמיו, מאבדת את המיקום הגיאוגרפי של "האירוע הנוצרי", שאף על פי שהוא נחלש כיום על ידי התרבות השלטת וממחשבה משותפת, ליבשתנו, לו בלבד, היא חייבת את האוניברסליות שלה.

אם זה יקרה, זה יהיה סוף המערב.