דמוגרפיה וכוח: איזה עתיד להונגריה?

(של אנדריאה גספרדו)
28/07/22

במהלך שלנו ניתוח קודם דיברנו על האופן שבו מנהיג המפלגה הפוליטית פידס, ויקטור מיהאלי אורבן, יצר במשך השנים מערכת כוח מרוכזת סביבו, אשר למעשה הפכה אותו למעין "איש הכרחי" של "המערכת המדינתית הונגריה". ". ובכל זאת, כפי שאומרת פתגם מסוים: "אין אדם בלתי נפרד מההקשר שהוליד אותו" ומנקודת מבט זו, אורבן אינו יוצא מן הכלל. זו הסיבה שעכשיו הגיע הזמן ללמוד לעומק את הונגריה, המדינה שהולידה את אורבן ושבחרה בו בדרך זו או אחרת כ"מנהיגה".

שמה הרשמי של הונגריה הוא "Magyarország" שפירושו בשפה הלאומית, בדיוק, "ארץ המגיארים" ו"מגיאריות" היא מרכיב חיוני לתיאור הדמות התרבותית של המדינה. לא בכדי המושג "הונגרי" הוא למעשה כינוי שגוי מכיוון ש"זר" ולכל היותר ניתן להשתמש בו כדי לתאר את כל אזרחי המדינה, ללא קשר למוצאם האתני-דתי (ביניהם הרומאים הנתעבים מאוד) אולם כאשר תושבי מדינת הדנוביה מדברים זה עם זה ומתייחסים זה לזה במונחים של זהות, אז הבחירה נופלת בהכרח על המונח "מגיארוק", שפירושו "מגיארים", וככאלה הם רוצים להיקרא.

מנקודת מבט של ניתוח גנטי וארגון חברתי המבוסס על מודל משפחתי המוגדר כ"קהילה אקסוגמית", תושבי הונגריה כמעט זהים כמעט לכל שכניהם, והדבר גורם לחשוד בקיומו של מוצא משותף קדום שראשיתו. לתקופת האימפריה הרומית ולתהפוכות שלאחר מכן של העמים הגרמניים הראשונים ואחר כך הסלאבים. אולם במקביל, האדמות שהיו שייכות פעם לפאנוניה הושפעו לאחר מכן מתופעה אשר, בטווח הארוך, שינתה לחלוטין את הקונוטציות התרבותיות שלהן, ויצרה יקום מאוד מסוים. התהליך שהוביל את שבעת השבטים המגירים המסורתיים (בתורם מחולקים ל-108 חמולות) לכבוש את המישורים המרכזיים של אגן הדנובה החל כבר בשנת 830, עם איחוד שבטים אלו לעם אחד, והסתיים בסביבות השנה. 1000 עם חוקת ממלכת הונגריה תחת כתרו של סטפן הראשון (Szent Istvan בשפה המגירית), מעשה שבירך האפיפיור סילבסטר השני לאחר ההמרה המוחלטת של האצולה המגירית לנצרות קתולית.

אלו היו מאה ושבעים שנים סוערות, בסימן מאבקים עזים שניהלו המגירים (האנשים הפינו-אוגריים המתאפיינים בזיקה רבה עם העם הטורקי של מרכז אסיה) נגד כל האוכלוסיות בזמנן הסופי וגם בינם לבין עצמם ואשר העבירו לידיהם. את עבודתם של מנהיגי לוחמים גדולים כמו אוגייק, אלוד, אלמוס ומעל לכל, ארפאד, שמות שאומרים מעט למערבי אך עדיין צובעים את הפולקלור ההונגרי ומחזקים את התחושה הפטריוטית שלו.

מה שקרה באלף השנים שלאחר מכן, עד היום, היה תהליך שהוביל את המגיארים המקוריים (למעשה לא יותר מאליטה לוחמת לא מרובת במיוחד) ממש "להימס" בים הרבה יותר רחב מתושבים ממוצא רומי, גרמני או סלאבי של אותן ארצות, אך במקביל משנים את הקונוטציות הלשוניות והתרבותיות שלהן כדי להעניק חיים למגיארים המודרניים, הנקראים בדרך כלל, אך באופן לא ראוי, גם "הונגרים".

"מגיאריזציה" היה תהליך איטי שיש לו מעט שווים בעולם (אולי באמת ניתן להשוות רק ל"טורקיזציה") ואשר נמשך, נכפה כעת מלמעלה, כעת על ידי אינרציה עממית פשוטה, במשך תקופה ארוכה מאוד, אז עד כדי כך שניתן לזהות בתוכו "שלבים" שונים. ללא ספק המעניין ביותר נחנך בעקבות מה שמכונה "הפשרה של 1867", כאשר בצעד חכם מאוד, הקיסר פרנץ יוזף הראשון הפך את האימפריה שלו, שקודם לכן הייתה יחידה וריכוזית, למעין "אימפריה קונפדרלית" המורכבת מ. שתי ישויות מוגדרות היטב: האימפריה האוסטרית עצמה, הידועה גם בשם "Cisleitania" וממלכת הונגריה המחודשת, המכונה גם "טרנסלייטניה". בתוך "תחומי" האימפריה המשותפת שלהם, המשיכו השלטונות של וינה ובודפשט בכל מקרה לבצע את שיטת הפעולה בן מאות השנים של "divide et impera".

בעוד שמצד אחד הם הכריזו על זכויות המיעוטים האתניים לראשונה ברמה האירופית ופרסמו את החוקים הראשונים להגן עליהם (המדינה האירופית היחידה שעשתה זאת במהלך המאה התשע-עשרה הייתה בלגיה עם כמה עשורים של עיכוב . !), לעומת זאת, כדי לבסס את אחיזתם בשטחים שלהם, הם לא התביישו כלל לנהוג אפילו במדיניות מתמשכת של "גרמניזציה" ו"מגיאריזציה".

בעידן שבו יבשת אירופה נפגעה מתופעת ה"רומנטיקה", גל ארוך של המהפכה הצרפתית הקודמת, ובו צצו בחוזקה הרגשות הלאומיים והפטריוטים של האוכלוסיות שדוכאו על ידי האימפריות הגדולות, היה זה רק עניין של זמן לפני שמדיניות ההגנה על מיעוטים אתניים ומדיניות ה"גרמניזציה" וה"מגיאריזציה" קוצרו.

ב אדמות הכתר של סנטו סטפנו (שם רשמי וממסדי של ממלכת הונגריה) הראשונים למרוד במצב עניינים זה היו הרומנים, הסרבים והסלובקים, ואחריהם הרותנים תת-הקרפטים והקרואטים וזה תרם ליצירת תלם גדול עוד יותר. בין המגירים ושאר העמים הכפופים להם.

הראשון מבין ארבעת הזעזועים שפגע בהונגריה במהלך המאה העשרים הייתה מלחמת העולם הראשונה והסכם השלום של הטריאנון שלאחר מכן. לא רק שהונגריה סבלה אבל על אובדן של כמחצית מ-2.081.200 מקרי המוות הצבאיים והאזרחיים שהמלחמה גרמה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כולה, אלא גם מדינת היילוד העצמאית כיום שנולדה מקריסה של לפי המאמרים. מאחד מהסכמי השלום המרושעים והעונשיים ביותר בהיסטוריה, המלוכה ההבסבורגית נאלצה לעבור קטיעות טריטוריאליות שהביאו לאובדן של:

  • 60% מכלל אוכלוסייתה;
  • 30% מאוכלוסיית שפת האם ההונגרית;
  • 72% משטחה;
  • 43% מאדמותיה עם ייצור חקלאי גדול יותר;
  • 38% משטחי היין שלה;
  • 70% מעדרי הבקר שלה;
  • 89% מיערותיה;
  • 83% ממאגרי עפרות הברזל שלה;
  • 100% ממכרות המלח שלה;
  • 99% ממכרות הזהב והכסף שלה;
  • 58% מקווי הרכבת שלה;
  • 65% מייצור הפחם שלה;
  • 60% מכושר ייצור הברזל והפלדה שלה.

למרות שבהונגריה שנולדה כך ב-1920 הייתה אוכלוסייה לא מבוטלת של 7.940.000 אנשים ברובם המוחלט שהורכבו ממגיארים (שבמקום זאת הסתכמו ב-48,1% מאוכלוסיית ממלכת הונגריה כפי שהייתה בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית), ההערות החיוביות היו מותשים שם כי אחרת המדינה ממש איבדה כל תכונה שלאורך ההיסטוריה שלה הפכה אותה למעצמה בינלאומית גדולה. אבל מה שבער ביותר בהנהגה החדשה של בודפשט היה אובדן של 3,3 מיליון הונגרים אתניים שגורלם הופרד באכזריות משאר המולדת ושבסוף תהפוכות אלו מצאו עצמם אזרחי ממלכת רומניה.צ'כוסלובקיה ו ממלכת יוגוסלביה, כולן מדינות שנראו כמו עשן בעיניים על האפשרות של תחיית כוחה של הונגריה והתייחסו לאזרחיהן מהשפה, התרבות והמוצא האתני ההונגרי כעמודי התווך החמישיים הפוטנציאליים של בודפשט.

ואכן, פחדים כאלה לא היו מופרכים לחלוטין, שכן במהלך שנות ה-20 וה-30 הקדיש האיש החזק החדש של משטר בודפשט, אדמירל מיקלוס הורטי דה נגיבניה, את הגוף והנשמה לפרויקט להשבת הכוח האבוד.

במהלך שני העשורים, הורטי נעזר במטרתו בכך ששיעורי הפריון של אוכלוסיית ארצו נותרו גבוהים ונעו בין שיא של 3,84 ילדים לאישה ב-1920 ל-2,42 ילדים לאישה ב-1937. לא רק, מדיניות תמריצי ההגירה של מגירים אתניים המתגוררים במדינות שכנות הצליחה במידה מסוימת, ופיצתה על ההגירה למדינות מערב אירופה וארצות הברית.

הודות לתמהיל זה של שיעורי הפריון הכוללים וההגירה הגבוהים של מגירים אתניים, אוכלוסיית הונגריה ירדה מ-7.940.000 איש ב-1920 ל-9.100.000 ב-1937, עם עלייה של למעלה מ-1.160.000 יחידות (שווה ליותר מ-14,5%).

ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, החליט משטר בודפשט ליישר קו מוחלט עם הרייך השלישי של היטלר כדי להחזיר לעצמו את מעמד השלטון האבוד. במשך מספר שנים, מדיניות זו הצליחה משום שבתקופה שבין 1938 ל-1941 הצליחה הונגריה להחזיר לעצמה את השליטה באזורים של פרקמורחה, מיידורג'ה, ברנז'ה ובאצ'ה הממוקמים ביוגוסלביה, טרנסקרפטיה ואזורים נוספים בסלובקיה. , מעל לכל, מכל האזור הצפוני של טרנסילבניה, הממוקם ברומניה.

גם אם ה"כיבוש מחדש" המדובר היה רחוק מ"כינונה מחדש של ממלכת הונגריה" שהחלום הרבה, בכל זאת היה להם הכשרון (בלעדית בעיני המגירים) לתת תנופה חדשה לרוח הפטריוטית וללהט הלאומני.

בכל מקרה, הצלחות אלו התבררו כחולפות משום שהתבוסה הסופית הקטסטרופלית שדווחה על ידי כוחות הציר, ועל ידי הונגריה עצמה, בתום הסכסוך הביאה לאובדן החדש והסופי של השטחים הנ"ל, וכתוצאה מכך החזרה עבור בודפשט עד לגבולות 1920 (שנמשכים עד היום), נהירה של מספר רב של מגירים אתניים שגורשו ממדינות שכנות בתקופה המיידית שלאחר המלחמה והקמת משטר קומוניסטי הקשור חזק לברית המועצות. למרות זאת הלם שני, הונגריה הצליחה לשרוד, ובזכות שיעורי הפריון עדיין גבוהים יחסית (2,67 ילדים לאישה ב-1946; 2,77 ב-1950; 2,53 ב-1955), ב-1956 הגיעה אוכלוסיית המדינה ל-9.911.000 תושבים.

באותה שנה הונגריה התרשמה ממנו הלם שלישי כאשר המדינה הייתה זירת "המהפכה ההונגרית של 1956" הכושלת. הדיכוי האלים גרם לבריחתם של 200.000 תושבים, רובם השייכים לאליטה, ולדמורליזציה כללית של החברה. ניסה זאת על ידי המנהיג החדש של המדינה ששלט בגורלה מ-1956 עד 1988, ג'ובאני ג'וזפה צ'רמניק, הידוע יותר בבית ובעולם בשמו ה"מגיארי" יאנוס יוזף קאדאר. כבעל ברית נאמן של ברית המועצות במדיניות החוץ, קדר הכיר בכל זאת שכדי להיות מסוגל לצעוד בכוחות עצמו, על ארצו לאמץ קו אוטונומי משלה של פיתוח כלכלי שיאפשר שיפור ברמת החיים של האוכלוסייה. להפוך את הונגריה לתחרותית יותר בסחר בינלאומי.

ההצלחה היחסית (לפחות בשנות ה-60 וה-70) של מה שמכונה "קומוניזם גולאש" גרמה לכך שברמה הדמוגרפית, הונגריה המשיכה לשמור על אינדיקטורים חיוביים באופן מהותי, כאשר שיעורי הפריון הכוללים גבוהים למדי גם כאשר הם חרגו כלפי מטה. הסף של 2,11 ילדים לאישה, ואוכלוסייה שהמשיכה לגדול כמעט ללא הרף, עד 1981, כאשר עם 10.711.848 תושבים, הגיעה הונגריה לשיא כוחה הדמוגרפי.

בכל מקרה, הקשרים של כל שיטה קומוניסטית תמיד באים לידי ביטוי, ואפילו "הקומוניזם של הגולאש" נכנס למשבר במהלך שנות ה-80 ומעיד כי הסימנים הראשונים ל"שינוי הקצב" הזה הורגשו דווקא ברמה. דמוגרפי. 1977 הייתה השנה האחרונה בהיסטוריה של הונגריה שבה שיעור הפריון הכולל עבר את סף הקיימות של 2,11 ילדים לאישה (באותה שנה ה-TFR היה 2,15).

מ-1978 עד 1991, למרות שפיצויי הפיטורים היו מתחת לרף הקיימות, הם בכל זאת נותרו ברמות מכובדות בסביבה משתנה בין 1,80 ל-1,90 ילדים לאישה. במקביל, כלל האוכלוסייה הצטמצמה עקב הפרש שלילי בין מספר הלידות למספר ההרוגים ונטייה מוגברת להגירה. ממקסימום של 10.711.848 תושבים שנרשמו בשנת 1981 הוא עבר ל-10.373.400 בשנת 1991, עם ירידה של 338.448 יחידות.

בהתחשב במורכבותם, נתונים אלה אופייניים לאלה של חברה במעבר ובעיצומו של שינוי חברתי ואידיאולוגי. והמהפך הזה בעצם התרחש והתחולל במקביל לקריסת המשטרים הקומוניסטיים במדינות מזרח אירופה; אבל בהונגריה השינוי הזה התרחש בצורה אכזרית עוד יותר עבור הכלכלה והחברה של המדינה, ופתח, בין היתר, "וואקום אידיאולוגי" שעדיין נמשך וגורם למדינה שלה. הלם רביעי ואחרון של 100 השנים האחרונות. גם במקרה זה, הדמוגרפיה עוזרת לנו למסגר טוב יותר את מה שקרה ועדיין קורה. ההפרש השלילי בין מספר הלידות למספר ההרוגים נמשך עד היום וכך גם הירידה הכללית באוכלוסייה.

כיום, בשנת 2022, בהונגריה יש אוכלוסייה של 9.689.000 תושבים, 1.022.848 פחות מה"פאר הדמוגרפי" המקסימלי של 1981, אבל מה שעוד יותר בולט הוא הירידה בשיעורי הפריון שיש להם. הגיע לתחתית ב-2011 עם 1,23 ילדים לאישה ולאחר מכן התאושש כלפי מעלה ל-1,59 בשנת 2021. ללא ספק המנהיג הנוכחי של המדינה, ויקטור מיהאלי אורבן מיהר מאוד לייחס את ה"ריבאונד" הזה להצלחת המדיניות הפרו-נטליסטית שלו, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת.

קודם כל, יש צורך לציין שלפי כלכלנים ומומחים שונים בנושאי מגירה, ה"אורבנומיקה" הזו תהיה לחלוטין בלתי ברת קיימא בטווח הארוך ללא המימון הנדיב מהאיחוד האירופי.

שנית, למרות שנכון שבשנים האחרונות חלה עלייה קלה ברמת הלידות (93.038 בשנת 2021, לעומת 88.049 של annus horribilis 2011) יש לציין גם כי מדובר בנתונים רחוקים מאוד בהשוואה ל- 177.574 ילדים שנולדו בשנת 1977 (בשנה שעברה מאופיינת בפיצויי פיטורים של יותר מ-2,11 ילדים לאישה).

לא רק זה, דבר נוסף שצריך לציין הוא שלמדיניות תמריצי לידה יש ​​השפעה מועטה או לא על מה שמכונה "פוריות הנישואין" (כלומר, על מספר הילדים שנולדו בנישואים רגילים עם סנקציות רשמיות). לדוגמה, 47,9% מ-91.690 הילדים שנולדו בהונגריה ב-2015 נולדו לנשים לא נשואות. כעת, נכון שהמושג "נשים לא נשואות" אינו שם נרדף ל"אמהות חד הוריות", אך לנתונים הללו יש עדיין חשיבות סוציולוגית מכיוון שבאופן היסטורי, הגידול במספר הילדים שנולדו מחוץ להקשר הנישואין הרגיל קשור סוציולוגים עם מה שמכונה "חברות נסחפות", שבהן מתרחשים תהליכים ברורים יותר או פחות של התפוררות חברתית.

בהתחשב בעובדה שכפי שמלמדת הסוציולוגיה, המשפחה היא הבסיס לחברה, ברור שחברה המאופיינת בתופעות משבשות כאלה הופכת לבלתי יציבה יותר ונטרפת בקלות לפיתויים "סמכותיים". מנקודת מבט זו, עלייתו של אורבן לשלטון מתאימה באופן מושלם לשלב הנוכחי של סחף אידיאולוגי וחברתי שחווה הונגריה כבר ארבעים שנה.

עובדה אחרונה ששווה לחשוב עליה היא זו הנוגעת ל"נוסטלגיה לעבר הקומוניסטי". אמירה זו עשויה להיראות כמו סטייה במבט ראשון, אך לאחר שננתח את הנתונים של סקר מעניין שנערך בשנת 2020 על ידי מכון המחקר הפוליטי המתקדם "פתרונות מדיניות" בשיתוף עם קרן פרידריך-אברט-סטיפטונג, נציין כי 54 % מהמגיארים מאמינים שרוב האוכלוסייה חיה טוב יותר תחת משטר קאדאר בהשוואה ל-31% שמעדיפים את המצב של היום. אם נחפור לעומק, נראה כיצד הרשעה זו מאפיינת לא רק את מצביעי המפלגה הסוציאליסטית MSZP (70%) או מפלגת השמאל הליברלית DK (71%), אלא אפילו את אלו של המפלגה האולטרה-לאומית הימנית Jobbik ( 54%!).

באשר למצביעי פידס, מפלגתו של אורבן, למרות ש-50% ללא ספק מעדיפים את תנאי החיים של היום על פני אלה של התקופה הקומוניסטית, עדיין יש 30% חשובים שאינם נרתעים מ"הנוסטלגיה לימים הטובים שחלפו".

מעניין גם לציין כי, אם מגבילים את הניתוח לאלה שיש להם לפחות תואר, אחוז הנוסטלגיה של העבר עדיין מגיע ל-45% מדהים!

בקיצור, מכל נקודה בה נרצה לנתח אותה, לחברה ההונגרית יש את כל המאפיינים של חברה שרויה בפרכוסים עמוקים, אשר, לאחר ששרדה ארבעה זעזועים קיומיים בטווח הקצר של 100 שנים, עדיין נאבקת למצוא את האוטונומיה שלה. דרך התפתחות אידיאולוגית.קוהרנטית. התמהיל המסוכן הזה חייב להיות מפוקח כל הזמן על ידי משקיפים בינלאומיים מכיוון שחברות מסוג זה נוטות להיות הרבה יותר סבירות מאחרות ליפול קורבן לפיתויים מיליטריסטיים כאשר הנהגות פוליטיות מעריכות שאופציות כאלה מציגות עלויות שלהערכתן מקובלות יותר. ותהליך רפורמה כואב, אך הכרחי, של מערכת המדינה כולה.

צילום: hmzrinyi.hu