זה לא נכון, כמו שרבים אומרים, שאפשר לקבור את העבר. העבר נצמד עם ציפורניו להווה1; זה מושג פשוט, אבל זה לא שורש באפגניסטן. במשך מאות שנים התעמתו צבאות מקדוניה, בריטניה, ברית המועצות, ולבסוף, עם מציאות שבטת ולא סימטרית שהפכה את כיבושה של מדינה מרכזית במשחק הספקטרום הרחב של היחסים האזוריים ללא השגה, כאשר השטח הקל על הארכת מלחמה המסומנת אנושות על ידי פשע2והיכן להתמקד בפונדמנטליזם דתי הוכיח שהוא כוונה שמביכה את עצמה.
רגעים ושחקנים השתנו, הטאליבן עצמם שינו טקטיקה, מבנה, טכנולוגיות ותעמולה; למרות שאין לה גישה לים, אפגניסטן משחקת תפקיד מכריע בגורל חלק ניכר מכדור הארץ.
בהקשר זה, בעשורים האחרונים אסיה הגדילה את תפקידה הבינלאומי ועם סיום הסדר הדו-קוטבי, התרשמה מהירות שהציבה אותה במרכז הפוליטיקה העולמית, למרות ההטרוגניות של הקשרים לאומיים והרחבה גיאוגרפית.3. וכאן התגבש מושג האינדי-פסיפיק, כהגדרתו של ראש הממשלה היפני לשעבר אייב, הרחבה גיאופוליטית אחת המקיפה שני אוקיאנים ושמירה על קהילת אינטרסים עצומה.
באופגניסטן התנהלו כמה סכסוכים ברורים פחות או יותר; לזה שהתנהלה על ידי הקואליציה הבינלאומית, התווסף ההתנגשות עם שברי פשטון, טג'יק והזארה, אשר, פיצוצים פוטנציאליים לסכסוך אתני, חילקו את המדינה בעקבות מסלולים סותרים שהראו את התקוממות הטליבאן, מונח רעיוני שאינו ממצה פנורמה מורכבת, כישות פוליטית שבוודאי אינה מונוליטית.
הנסיגה המשפילה של כוחות נאט"ו, חמושים בטכנולוגיה בלתי מעורערת אך מטורפת לכאורה, לאחר המלחמה הארוכה והיקרה ביותר באמריקה, אם מצד אחד זה פוגע בגאווה מערבית הענייה בפוליטיקה הפנימית הגובלת בניהיליזם ובאישורים דיפלומטיים. אני מבין את זה, על ידי בהשוואת כרכרות ודלעות, הם הפכו תבוסה היסטוריה בהחלטה עידן, מציעה את אפגניסטן כמוקש הקלאסי שהופעל בין כפותיו של אייל-זאב זאב בנפילה חופשית, תוך התחשבות בארגון מחדש מוסדי שאינו יכול להתבצע אלא בזמן ממושך; סין עצמה, תוך הגבלה למרחק קצר, תורמת ליצירת אנטרופיה פוליטית המגיעה, בחזית חזית לא יציבה, לנמל גוואדר, ובכך משלימה את התמונה שהותווה במסדרון הכלכלי לאפגני פקיסטן, מעבר זה נמנע מ- נקודת חנק של מלאקה בשליטת ארה"ב, בהקשר הנתפס כבלתי צפוי, מוזר, מה שמגביר את הצורך לדעת אם תפרוץ מלחמת אזרחים חדשה, בוודאי זמן רב אם נחשיב את האפגניסטן המפכה למונופולים, את אובדן מקורות המודיעין ואת העמדה נלקח על ידי המוג'אהדין של הצפון, בניגוד לטאליבן.
אז שוב הדרקון על המגינים, עם התרוממות הרבע בהודו האוקיאנוס השקט, של ההיבטים הא-סימטריים בין מטרות סין אמריקאיות לקווים אסטרטגיים שמשאירים את האפשרויות של עימות קינטי לא מושפע שרואה את ארה"ב מתחילה ממצב של יתרון על עליונות צבאית ולוגיסטיקה ועל רשת איתנה של בריתות אסטרטגיות, כמו אלה של ה- Quad4 שימושי, יתר על כן, למימוש השפעה כלכלית המתחרה עם זו של סין.
כאן כמעט ואין צורך להיזכר בכך שבאפגניסטן יש עתודות ניכרות של נחושת, פחם, ברזל, גז, קובלט, כספית, זהב, ליתיום ותוריום בשווי של יותר מטריליון דולר, וכי בשנת 1.000 ה- CNPC5 הוענקה, תמורת 400 מיליון דולר, הזכות לקדוח שלושה שדות נפט, המכילים כ- 87 מיליון חביות, למשך 25 שנה; לבסוף, חברות סיניות השיגו זכויות כריית נחושת במס איינאק, כ- 40 ק"מ דרומית מזרחית לקאבול.
וושינגטון אחראית להערכת יתר על יכולותיה נגד טרור, טעות אסטרטגית שחוזרת על עצמה כעת בצורה הרבה יותר מסוכנת מאשר בעירק, שם לא היה כוח פוליטי מתחרה דומה לזה של הטאליבן.
ההודו-פסיפיק הופך לפיכך לתרחיש משולב ומרכזי בייצוב האיזונים הבינלאומיים, המאופיין בהגדרה מחדש של יחסי הכוחות המותנים באסרטיביות סינית, היסוד לניסוח תצורה גיאו-פוליטית העוקבת אחר מפה אסייתית חדשה המצוירת על פי קשת. של המשכיות. מנקודת מבט זו, ההתנתקות מקאבול תוכיח כי היא לא תורמת כאשר ההסכמים עם הטאליבן יתבררו כמועילים רק עבור ארה"ב; ניתן להבחין בכך שנסיגת כוחות מאפשרת להפנות משאבים למקום אחר, אך מצד שני מייצרת תחושה של חוסר אמינות חזקה כל כך כדי לגרום למדינות הסובבות, העוסקות במאבק ברדיקליות האיסלאמית, להסתמך על שי כנושא תקן של צולבות. נגד טרור. מהדורת דאעש איש הגשם6, נוטשים סופית לגורלם את האויגים של שינג'יאנג, שלא די להם להודות באותה אמונה אסלאמית.
שחקנים חשובים רבים: בינתיים הודו ופקיסטן, עם השנייה, שמאז סוף המאה העשרים רדפה אחר השאיפה הגיאופוליטית להקים מדינה גדולה שהוקמה על ידי השטחים האפגניים הדרומיים, שהפכה לבסיסית עבור בייג'ינג ומחויבת שמירה על עומק אסטרטגי במפתח האנטי-הודי, אך אליו ביטלה וושינגטון את הפריבילגיות שהוענקו לאחר המהפכה התיאוקרטית האיראנית והפלישה הסובייטית לאפגניסטן, להעניק אותן בדלהי.
בהתחשב בכך שה- סטודנטים לקוראן הם אינם פופולריים בקרב שלטונות איסלאמאבאד, שתמכו בהם בממשלתו השנייה של בנזיר בוטו7, יש לזכור כי הודו, למרות שהפכה את היחסים למורכבים יותר לאחר הפשיטות האוויריות נגד פקיסטן וביתר שאת לאחר ביטול האוטונומיה של קשמיר, התערבה באופן דיפלומטי מאז 2011.8, משקיעים רבות בעבודות תשתית ותקשורת אסטרטגיות9, מבלי להעמיד בעיות מסוימות של סדר דתי, גם בזכות ההזמנות מוושינגטון התאימו לריאל-פוליטיקה מהותית, זהה, שלא היה מנוהל היטב, בפברואר 2020 הוביל את שר החוץ האמריקני דאז מייק פומפאו ואת מולא הטאליבן עבדול. גאני ברדר, לחתום על הסכם דו-צדדי שכמעט אינו פרודוקטיבי מבחינת התוצאות ואשר השאיר את הנשיא ביידן, מושא שניסיונות ההרתעה הצבאיים וגם שבחו של טראמפ, ניהול של קשה אסטרטגיית יציאה יושלם עד ספטמבר השנה.
טראמפ, על ידי השגת סיום הלחימה עם הטאליבן, על ידי הרחקתו מכל משא ומתן, החליש למעשה את ממשלת אפגניסטן על ידי הטלת תנאים לא משותפים, אך על ידי מתן תנועת הטליבאן, שאינה מכירה בנשיא גאני, לגיטימציה בינלאומית בלתי צפויה שיש לא מנע את עודפי האלימות שגילו הקנצלריות במערב.
נכון לעכשיו, אפילו התמיכה שהציע לטאליבן על ידי ראש ממשלת פקיסטן אימרם חאן חייבת להתפרש במונחים מציאותיים על פי בסיס אסטרטגי שמטרתו לשמור על השפעה חזקה בתחום האפגני בשל תמיכת התנועה מצד הציבור הפקיסטני. דעה.
אין ספק שהאמריקנים הבטיחו איזון בין הגבולות האפגניות, כך שיאפשר פתיחת חלון ההזדמנויות האסטרטגי הסיני, הנמצא כעת בסיכון, לאור הוואקום הכוחני הקובע סיכון לאי ודאות בניגוד לטקטיקות הטרור. , מצב נזיל ביותר שאליו בכל זאת סין הגיבה על ידי התקשרות בהסכמים הן עם הטאליבן והן עם איסלאמאבאד, רגישים למימון שהובטח.
אבל זה לא הכל: אפגניסטן היא גם נקודת עימות גיאופוליטית בין המעצמות מיושן, ארה"ב ורוסיה, עם רוסיה, שחששה מהידוק חגורת המגן הדרומית, ומציאת עצמה הטרמינל של סחר אופיאטי גדול, שמרה על פרופיל נמוך באפגניסטן בכך שהיא אירחה את הטאליבן, וחיזרה אחר האופוזיציה לנשיא גאני, וחזרה ידוע לנשיא לשעבר קרזאי, המוכן בחביבות להשליך את כיבוש מוסקבה לשכחה, להופיע שוב על הבמה בכוח רך עדין על פי המודל סורי, שמכוונת הן לשליטה במרכז אסיה והן למנוע מאמריקאים וסינים להשתכנע בקושי הרוסי לשלוט באירועים10; למוסקבה אין שום סיבה להשתלט על החלל שהשאירה ארה"ב, הן בשל היעדר הרצף הפרו-סלאבי של הנשיא גאני, הן למעורבות הטליבנית הנבונה והבלתי נמנעת בדינמיקה הפוליטית, והן בגלל התמיכה המוצלת שסופקה למיליציות הטליבאן. על ידי הגנרל ג'יי ניקולסון בשנת 2016 ועל ידי המודיעין האמריקני בשנת 2020.
זֶה יֶנקִי, כרגיל, כמו בקובה בשנת 62 ולגבי היורומיסילים של 80, הם לא הבינו היטב את הגורמים הקובעים של מדיניות החוץ הרוסית ניכרים, וכפי שעולה מההפתעה שנוצרה על ידי האסרטיביות, הסתירה והזריזות הפוליטית של הקרמלין; נותר רק להבין באיזו מידה ניתן לכייל את הכשרון הרוסי וחוסר ההיערכות המערבית. בעוד שגבולות אפגניסטן הופכים לסכסוך בינלאומי, וטליבאן טוענים כי הם שולטים במעברים עם פקיסטן, טג'יקיסטן, סין, אוזבקיסטן, שר החוץ הסיני מזמין את הסטודנטים הקורניים לוותר על היחסים עם קבוצות ג'יהאדיסטים ולהתפייס עם הנושאים הפוליטיקאים האפגנים, ב בהתאם לקווים שמטרתם להכשיר את התקדמות הטליבאן נגד הכוחות המזוינים הסדירים של קאבול בכדי להציע את עצמם כבן שיח תקף עם מדינות שכנות וסמכויות התייחסות; כאן סין נקראת מדינה amico מבשר השקעות, וכי מחמיאים לרוסיה כדי לא להסתכן בכך שהכוחות המזוינים של הקרמלין, בסמוך להתערבות ייצוב בטג'יקיסטן, ישמשו אחרת.
מוסקבה אמנם יודעת שאין לה פתרונות, אך מודעת לכך שהיא רכשה רלוונטיות פוליטית בינלאומית, אך סין השתלטה על תחום הכרייה לקראת הפיכת אפגניסטן למוקד BRI, ללא קשר לדנ"א של ממשלת אפגניסטן הבאה. עצמי פריז בהחלט שווה מסה, סין בהחלט יכולה לתמוך במשטר הטליבאן במטרה לשמור על גבולות והשקעות, אפילו במחיר של הקרבת היחסים הפוליטיים עם פקיסטן, כפי שקרה עם ההפיכה במיאנמר, תוך התחשבות בעובדה שבייג'ינג כבר מקיפה יותר מההווה, מנקודת מבט כלכלית, בענייני איסלאמאבאד11. ממערב לקאבול, טהרן בוחנת את האפשרות לסמוך על בכיר המסוגל להכיל את הנוכחות האמריקאית ולשלוט בבסיסי האוויר, שקוץ באגף המזרחי של הרפובליקה האיסלאמית.12, שבמשהד מארח זמן רב אחד כזה השורא13 של הגרילות.
באופוזיציה לשיעור האיראני נותר הצד הסוני-סעודי, אשר עם זאת מקיים קשרים הן עם קבוצות ג'יהאדיסטיות פקיסטניות והן עם משפחת הקקני, האורתודוכסית ביותר ביקום הטליבאן. הרי למרכיב הווהאבי יש חשיבות משמעותית, בהתחשב בכך שהטבע הסלפי מאפיין תמיד את תנועת הטליבאן, שהפכה את ההקצנה הקאידיסטית שלה לשלה, שהפכה את הסכסוך האפגני מקומי לגלובלי, היבט שמקשה על התערבות סעודית, בהתחשב בחוסר הקבלה של כישלון פוליטי ואסטרטגי בריאד.
קטאר, דומינוס אזורי שאפתן, בלטה גם בכך שהיא אירחה את המשא ומתן על הטאליבן-אמריקה בדוחה, והתגאה בכל ההצלחות שהושגו שם, עם איחוד האמירויות כבית אוצר המסוגל להבטיח זרימה מתמדת של מימון ללא קשר למטריצה האידיאולוגית של הבאה ממשלת אפגניסטן.
כמו שאמרו אחד מכה לפני כמה שנים, מה יישאר? בעקבות הקו שעברו בעבר אובמה וטראמפ, ביידן נטש את הרמורה האפגנית, ובכך סימן את סיום השלב ההגמוני הזה, והניח את היסודות לתחילתו של סכסוך חדש, שישפיע על נושאים גיאופוליטיים אירואסיים.
כל מה שהשמאל אומר אותם אמריקאי עם ב 'סנדרס וא' וורן, ארה"ב על ידי נסיגה חשפה חולשה מדאיגה שנועדה להדהד מיד באוכלוסייה האזרחית, במיוחד בנשים. אף פעם לא ציר לאסיה אמריקאי היה כל כך לא בטוח ומסוכן.
טורקיה, שמכוונת סומלים קאבול שואפת להישאר צבאית על אדמת אפגניסטן ולהגדיר את עצמה כאלופה סונית, אך החל מנקודות לא עקביות: הטליבאן ביקש תמיכה טכנית ולא חיילים, אנקרה הפעילה את הכסף הדרוש לתמיכה בהתחייבותה המלחמתית. אנקרה היא מטרה גיאופוליטית של התרחבות, הזקוקה לבנקים שמציעה כיום הונגריה של אורבן בדרך לבריסל וזקוקים לתמיכה אמריקאית, אך תחילה יש לממן אותם על ידי ההגמון הנסוג, ואז להוביל על ידי מי שהקים תיקון משלה. חוסר אמינות. אם הפרויקט הפאן-איסלאמיסטי של אחמט דבוטולו, שמטרתו לבסס שטח השפעה בלב הלב האירו-אסייתי, לא היה בשטח, זה היה רק מצחיק, אז זה גרוטסקי. השאיפות האימפריאליות הטורקיות הופכות את ניהול מדיניות החוץ האזורית למובנית יותר, בעוד סין מסתכלת על היציבות בעקבות הנסיגה האמריקנית וההתחדשות של העצמאות האויגית, שלא לדבר על כך שההסכמים הכלכליים בין בייג'ינג לאנקרה אינם מוחקים את הספקות של האן לגבי הניאו-. קוהרנטיות פוליטית. עות'מאנית, בתקופה בה שי ג'ינפינג נקלט בגיאופוליטיקה של ים סין הדרומי.
איראן תופסת גם את איום הטליבאן, עד כדי כך שהיא בחרה בתמיכתם של המרידה של הברית הצפונית, בציפייה להיאלץ למלא תקלה גיאו-פוליטית שכבר מכריחה את טהראן בכמה חזיתות, לא כל שכן JCPOA; בעוד האייתוללה הגדול גולפיגני, אחד הדתיים הוותיקים ביותר, מתח ביקורת על הקו הפוליטי שבידי הרפובליקה האיסלאמית, סדר היום של הנשיא ראיסי מתעד את היחסים והמשא ומתן הן עם שולי הטאליבן והן עם הממשלה הלגיטימית בתפקיד. בעוד שאיסלאמאבאד מנצלת את הטאליבן כרקע אסטרטגי עם הודו לעניין קשמיר, ניו דלהי מביעה את אכזבתה מהלגיטימציה של הטליבאן, שכן היא מאמינה בצדק שכל זה יכול לתרום כיתור סיני, עם בייג'ינג מוכנה לנצל את כוחה הכלכלי על פקיסטנים, מושכת את צווארה הלא נכון, אפילו את המדינה העמוקה ההודית למסלול שלה. הגיע הזמן לסגור את העיוות ואת הבד של הבד בצבעים משתנים.
כדי לנסח מחדש את אדוארד לורנץ, התנפנפות כנפי הפרפר האפגניות גורמת לסופות הוריקן ההודי-פסיפיק. שלב הגמוני אלים מסתיים בירידת ארה"ב ונפתח עוד שלב, אניגמטי ושנוי במחלוקת, שידרוש כיול של מאזן כוחות חדש. בעוד שמיליציות הטליבאן, השונות לחלוטין מאלה שהמערב היה רגיל אליהן, היו נוטלות נשק כדי להחזיר את אמירות מולא עומר או משטר לאומי הנשלט על ידי הקבוצה האתנית של הפשטון, ונכנע לפיתוי של הריאל פוליטיק הסיני. הריק שנוצר על ידי עזיבת הצבאות מהמערב מלא באטיות חכמה, הודות לדיפלומטיה ולפילוסופיה פוליטית שבוחרים ביחסים נסתרים ובמדיניות תנור כפולה ממולח, ובכך מוכיחים כי החזקת אמצעים אמנם חזקה, זה לא ממלא פערים תרבותיים ונקודת מבט.
אפגניסטן היא תיבת פנדורה שממנה אפשר להרוויח, אך מחייבת אותנו לשמור תמיד על ערנות לגבי האפשרות הקונקרטית של הפסדים עקב כל ברבור שחור שאף הגמון ראוי לתואר זה אינו יכול להרשות לעצמו שלא לחזות מראש.
האבולוציה ההיסטורית הנוכחית מאשרת כי ברצף מחזורי זמן, א אימפריה רחוק ראייה: ניכר כעת הקושי של שחקן שלמרות שהוא מחזיק בכוח הצבאי והטכנולוגי המרבי, אינו מסוגל לשלב אותו עם חוכמה פוליטית מספקת.
הפניות לאזהרה של האסטרטגים הבלתי נשמעים של הפנטגון ושל הילארי קלינטון מעידות, מאוזנות על ידי מחיאות הכפיים של האגף הקיצוני של אותה מפלגה, נטולות ראייה ועומק אסטרטגי, שסין יודעת להתהדר בהן. אין האדרה: פוליטיקה היא כמו הבולרו של ראוול, בלתי אפשרית לביצוע בימי ראשון; אך אי אפשר להשמיט מיומנות, יכולת ומלאכה, במיוחד אם הוא מחזיק באנטגוניסט מסוכן שהופך את הריאליזם לאמונה היחידה והרווחית שלו. אחרי הכל, זו לא הפעם הראשונה שבעלות הברית מעבר לים מחליטות לסגת, כשהן מפרות את הבטחותיהן לייצוב ומשאירות את המדינה בתוהו ובוהו; זה קרה בלבנון ב -1983, זה חזר על עצמו בסומליה ב -1994: ברור שסמכויות ואחריות הולכות יד ביד רק בהוליווד.
אם ארה"ב מתכוונת להכיל את סין ולשלוט בהודו-פסיפיק, היא אינה יכולה לאבד את שליטתה באפגניסטן ועליה להתמודד עם שני סיכונים ספציפיים מאוד: חזרת אל-קאעידה, קרוב להיות הנהנה העיקרי של משטר הטליבאן, וה אפשרות שיהיה צורך לשלוח מחדש בקאבול.
בעוד וושינגטון מתכוונת להתמסר לדינמיקה בינלאומית, בייג'ינג מחזקת את מעמדה על בסיס אזורי, ואילו רוסיה, כאשר איראן עושה שימוש בנוכחותה של מיליציה שיעית חדשה בקאבול, קיבלה תנוחה בעלת רצון חזק במיוחד בסוריה, בתימן. ואוקראינה; אם להיות כנים באכזריות, נטישת השטח אינה נופלת לקטגוריה של הבזקי גאונות, מכיוון שהיא אינה תומכת לא במאבק בטרור או בתחרות עם המעצמות הגדולות, שאכן יכולה להפיק תועלת ממרחב התמרון הגדול יותר; לפיכך אין לארצות הברית ברירה אלא לחזק את המעורבות המודיעינית והימית במפרץ, דבר שימושי לניטור האירועים באפגניסטן מאחר וברגע שנטוש באגרם, הבסיס הקרוב ביותר לצד פיקוד המרכז יהיה בקטאר, אלפי קילומטרים מסין. .
את המחסור בדיופטרים גיאופוליטיים אירופיים ניתן למצוא כאן, על ההתרוממות הילדותית על פתרונה לכאורה של בעיה שבמציאות רק הוסרה בצד, ועל הניצחון האידיאולוגי הקצר של החצר.
כשחושבים על הגישה הווילסונית המסוכנת של הממשל האמריקני החדש במו"א, אפשר להתייחס למחשבה של ריצ'רד דוקינס, עבורו "אשליה היא דבר שאנשים מאמינים בו למרות היעדר הראיות המוחלט": זה המקרה של איראן, איתה הבית הלבן האמין ליישב את ההבדלים רק על כך שגזר על סיום מסע הבחירות של טראמפ לחץ מקסימלי, אירוע שנשלל על ידי בחירתו של האייתוללה ראיסי הבלתי פוסק.
בארגון cauda: אִיטַלִיָה.
בזמן שחזרתו של הקונטיננט האיטלקי מאפגניסטן עברה בשתיקה מביכה, חיילים איטלקים אחרים הכינו את פירוק בסיס אל מינהאד באיחוד האמירויות, תוצאה של המשבר שהופעל בכמה מהמעצמות הערביות העיקריות.14; אולם משבר צפויים, במונחים פוליטיים, בגלל הקשיים הבלתי צפויים שנתקלו בהשתתפות במבצע הסיור הימי-אווירי-בראשות הצרפתית במיצר הורמוז EMASOH15, משימה שמטרתה להכיל אסרטיביות איראנית, המקושרת כעת גם לבייג'ינג, ואשר צריכה להתבסס במבנים אמיראיים שאולי לא אוהבים נוכחות איטלקית.
לאור שיקולים אלה, ההזדמנות שמציע אנתוני בלינקן להפוך לצומת אזורי פעיל של הפוליטיקה המזרח תיכונית נראית רחוקה למדי; שהדיפלומטיה חזרה לדרוך בשלב זה נכון, יש לאמת את המערכת שלנו מוכנה להשתתף באופן מלא בנציגויות, תוך התחשבות בעובדה שמעבר להיעדרם הבלתי מוצדק של אנשי צבא בשדות התעופה של ההגעה, אין ספקטרום רחב התקבלה הערכה על אזור שכפי שראינו הוא מאוד רותח ומחובר בעולם.
1 חאלד חוסייני, "רץ העפיפונים"
2 האו"ם הכחיש את הגידול בהריגת אזרחים באפגניסטן על ידי קבוצות אנטי-ממשלתיות, ואמנסטי אינטרנשיונל קראה להגיש כתב אישום ולהעמיד לדין את הטליבאן וקבוצות מורדות אחרות בגין פשעי מלחמה. אוסטרליה מתנצלת רשמית בפני קבול על הריגתם של אזרחים ושבויים בידי חייליה בין השנים 2005 ל -2016. CNN: "קור הטאליבן מוציא להורג 22 חיילים שנכנעו": הצלב האדום מדווח על גילוי 22 גופות באותו הכפר.
3 מבחינה רעיונית מיפן לחוף המזרחי של הים התיכון
4 דיאלוג ביטחוני רב-צדדי, אוסטרליה, יפן, הודו, ארה"ב
5 סין הלאומית נפט Corporation
6 בז'רגון המשפטי עורך הדין הוא שרוכש את התביעות העשירות ביותר, אלה שמייצרות את הרווחים הגבוהים ביותר
7 נזכרת בתמיכתם של השירותים החשאיים הפקיסטניים ושל בכיר שר הפנים נזרוללה באבר
8 עם זאת, יש לנרמל את היחסים, בהתחשב בכך שהטאליבן אירחו שוב ושוב קבוצות העוינות את הודו.
9 ראה את סכר סלמה שהצבא האיטלקי סיפק לביטחון ואת סכר שאטוט לאורך נהר קאבול
10 עם זאת, יש לזכור את נוכחותם של כוחות אוזבקיה, קאזקה וטג'יק, בסיסי רוסיה בטג'יקיסטן וקירגיזסטן; התיאום בין כוחות שונים אלה מובטח באמצעות ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי (CSTO), אליו שייכות קזחסטן, קירגיזסטן, רוסיה וטג'יקיסטן; ובילטרלית עם אוזבקיסטן. באוקטובר 2012 נחתם הסכם להארכת תקופת ההצבה של הבסיס הצבאי הרוסי בטג'יקיסטן עד שנת 2042.
11 איסלאמאבאד קראה לבנייה מחדש של 3 מיליארד ריבית על הלוואה בסך 31 מיליארד שהוענקו הבנקים הסיניים למימון תשתיות אנרגיה, אך בייג'ינג הגיבה בשלילה.
12 מקורות אחדים מדווחים כי ההסכם בין האמריקנים לטאליבאן יכלול (בחלק מהתיעוד שנשאר חסוי) סעיף המבטיח שליטה אמריקאית בבסיסי האוויר האפגניים.
13 המועצה
14 איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית ומצרים
15 מודעות ימית אירופית במיצר הורמוז
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין / אינטרנט / טוויטר / DoD ארה"ב / משרד הביטחון
