היבט מעניין עלה במהלך עימותי הגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן, שכבר תואר נרחב בצד הגיאופוליטי בניתוח קודם (v.articolo), היה השימוש המאסיבי במזל"טים על ידי המתמודדים. זה לא חידוש במובן הקפדני שכן השימוש הראשון בכלי טיס בלתי מאוישים בניסוי על ידי המתמודדים נמשך לפני לפחות 20 שנה. עם זאת, מה שהתחיל כניסוי מושתק לקח אט אט את קווי המתאר של תופעה רחבת היקף המביאה התפתחויות נוספות מקיום בלתי צפוי, כפי שניתן לראות מחוויות "מלחמת ארבעת הימים" באפריל 2016 וההתנגשויות מעבר גבול ביולי 2020.
במהלך מעשי הנשק האחרונים, שהתרחשו בגבולות המוכרים הבינלאומית של הרפובליקה של ארמניה ושל הרפובליקה של אזרבייג'ן, אמרו האזרים כי הפילו 5 מל"טים ארמנים ואילו בתורם טענו הארמנים את הריגתם של 13 מל"טים אזרחיים. גם הפעם נראה היה עד לבלט הדמויות המציץ דרך קבע בצילומי התעמולה המפוזרים של הצדדים בסכסוך (תעמולה, שיש לזכור, היא לפעמים תוצאה של תמרוני דיס-אינפורמציה מכוונים, בעוד שפעמים אחרות היא תוצר של הערפל המכונה "ערפל" מלחמה ", אי הוודאות בחדשות המגיעות משדות הקרב). עם זאת, בעוד שכוחות אזרביג'אן לא הציגו עד כה שום ראיות שתומכים בטענותיהם, עמיתיהם הארמנים תפסו הפעם את כולם במתקפת נגד, על ידי ארגון, ביולי 21, מסיבת עיתונאים רחבת היקף בשטח פתוח בשטח. במהלכן הוצגו שרידי מל"טים אזרחיים שהופלו במהלך הימים הקודמים לטובת העיתונאים ואנליסטים צבאיים.
מעניין לציין את העובדה שלמרות שמספר מל"טים הושמדו על ידי אש מיחידות ההגנה האווירית, אחרים היו "שלמים יחסית" ולכן ככל הנראה קורבנות של מתקפות סייבר (בסגנון איראני) או נחטפו על ידי הדחפים האלקטרוניים והאלקטרומגנטיים של מערכות ה- EW המקוריות רוסית, משרתת בצבא הארמני, שהוכיחה גם את יעילותם הקטלנית בדרום הקווקז (כמו כבר בסוריה).
במקביל, משרד העיתונאים של הכוחות המזוינים של הרפובליקה של ארמניה פרסם את קטעי הווידיאו של הירי למל"טים שצולמו על ידי משרתי סוללות הנ"מ, כמו גם הירי בשדות הקרב, שהפעם בוצע על ידי המל"טים שלהם, ככל הנראה חופשיים לפעול ללא רבים התערבות אזרביג'נית.
ליוזמה הארמנית, לומר את האמת "פעם ראשונה" אותנטית בז'אנר זה, היה הד מסוים ואיפשר לרפובליקה הקווקזית הקטנה לטעון ל"כף הניצחון "באשר למימד" מלחמת המידע ". של התחדשותו האחרונה של הסכסוך.
אך כיצד חדרו מל"טים לדוקטרינות הצבאיות והשימושים המבצעיים של דואליסטים קווקזים?
כאמור, השימוש במל"טים בחלק זה של העולם הוא עוד בראשית שנות האלפיים. יוזם המגמה היה אזרבייג'ן. מאז סיום "מלחמת נגורנו-קרבאך" בין השנים 2000-1988, אזרבייג'ן, הביסה והתרסקה צבאית, החליטה להחליף את פעולות "המלחמה הקונבנציונאלית" באינתיפאדת מלחמה אמיתית בכדי להעלים את האו"ם נחישות הארמנים וכופה עליהם לנטוש את נגורנו-קרבאך (ארצך). החל מצורך פוליטי-אסטרטגי זה, ובמסגרת התחזקות מתקדמת של הכוחות המזוינים שלהם בזכות ההכנסות ממכירת נפט וגז, פנו האזרים לספונסרים הבינלאומיים שלהם במטרה להשיג תמיד חימוש חדש. ואחד מהנשק שאסטרטגיו של באקו הכירו בבסיסו כדי לנצח את אויביו היה המל"טים, בעיקר אלה שיוצרו על ידי מדינת ישראל. זה לא המקום והזמן לדבר על יחסים של 94 מעלות בין מדינת ישראל לרפובליקה של אזרבייג'ן; כרגע רק נזכור כי מבחינה צבאית אזרבייג'ן ביססה את עצמה במהירות כאחת הלקוחות העיקריות של מחסני "תוצרת ישראל" מאז מלחמת 360-1988.
טורקיה הייתה נותנת החסות הראשונה של המדינה הכספית וגם לקוחה ותיקה של המוצרים הצבאיים של "המדינה עם מגן דוד", אך באקו למד אחר כך לנוע במהירות עם רגליו שלו. .
לא ברור בדיוק איזה וכמה מל"טים נמצאים בשירות בצבא האזרבייג'ן למרות שידוע שהם נשלטים בעיקר על ידי כוחות האוויר. ללא ספק נכון שחלק מסכומי הכסף של "חוזי המגה-מיליארד דולר", שרשויות באקו חצוצרות באותה סדירות של עונות השנה, מבוזבזים על רכישת מל"טים ישראלים בדיוק כפי שנכון, החל משנת 2005 משרד הביטחון של אזרבייג'ן החל לייצר באופן עצמאי חלק מסוים מהארסנלים שלהם, כולל מל"טים, אך מתווה התמונה עדיין מעושן מאוד.
כדי למצוא כמה עובדות קונקרטיות, צריך, באופן פרדוקסאלי, "לפנות לארמניה". למעשה, בגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן, כמו גם בקו החזית בנגורנו-קרבאך (ארצ'ך), אזרבייג'ן משתמשת בסוגים החדשים של המל"ט ברגע שהם נכנסים לשירות, ובהתחשב בכך שהארמנים מפטרים אותם בסדירות שווה, אנו יכולים תהיו בטוחים כי בעוד מספר חודשים, יוצגו שרידי ה"צעצועים "החדשים של באקו מול המצלמות לשימושם של אנליסטי ההגנה ברחבי העולם.
על ידי ביצוע דרכי פעולה זו ניתן היה לוודא כי לאורך השנים ביצע באקו שירות של מל"טים מהסוג: IAI Searcher, IAI Harpy, IAI Heron (צילום), Aeronautics Defense Orbiter, Aeronautics Defense Dominator, Elbit Hermes 450 ו- Elbit Hermes 900, בנוסף ל- UCAV מסוג הרופ מסוג התעשייה האווירית. האחרון עשה אז כניסה תרתי משמע "במפץ", במהלך מלחמת 2016, כאשר צולם דגימה על ידי מצלמות בפעולה של התרסקות באוטובוס עמוס מתנדבים ארמנים בדרכם לחזית והרג לפחות תריסר ופצועים רבים אחרים.
כאמור, לא קל להעריך את הסוגים והמספרים של המזל"טים של אזרבייג'ן, אולם לאור הנאמר עד כה, אנו יכולים לומר שעד היום פורס באקו: מל"טים ממוצא ישראלי המסופקים ישירות על ידי ישראל, מל"טים ממוצא ישראלי המיוצרים ברישיון בטורקיה ומל"טים ממוצא ישראלי המיוצרים ברישיון על ידי אזרבייג'ן עצמה. עם זאת יש שמועות כי לאחר שנים של תלות בישראל, האזרים רוצים כעת להבדיל בין מקורות אספקת המזון שלהם וכי הם עוקבים אחר עניין מיוחד בהצלחות הבלתי מעורערות שטורקיה השיגה בשנים האחרונות בתחום זה.
לאחר שכבר מזמן הייתה תלויה בארצות הברית ובמדינת ישראל באספקת המל"טים והמל"טים, טורקיה היא כיום אוטונומית לחלוטין במובן זה והתעשייה הצבאית הטורקית יכולה להיחשב למעצמת על בגזרה. כוחות הצבא של אנקרה השתמשו במל"טים בצורה מאסיבית בסכסוכים של סוריה, עירק ולוב. נראה כי האסטרטגים של הסהר הטורקי אימצו באופן מלא בהתלהבות את הדוקטרינה הצבאית האיראנית של השימוש המסיבי והכללי במל"טים במלחמה, בזה כך שהם מבדילים את עצמם מהספקים המקוריים שלהם, האמריקאים והישראלים, שאף הם פועלים עם מל"טים ומנ"ט במשך עשרות שנים נראה שהם כבר "מעט מאחור" מבחינה דוקטרינרית והם "פחות פתוחים". בהתחשב בכך שעד היום תעשיות טורקיות הצליחו לייצר לפחות ארבעים דגמים שונים של מל"ט ו- UCAV (שלא לדבר על אלה ממוצא זר המיוצר ברישיון), ברור שהסיכוי של באקו להשיג אספקה הוא אדיר.
במקום זאת, הדרך שעשתה ארמניה הייתה שונה, כאשר המל"טים הראשונים שלהם החלו לטוס בסביבות שנת 2010; אולם בניגוד לאזרבייג'ן, ארמניה החליטה מייד ללכת בדרך האוטרכיה. הסיבות שהובילו את ירוואן לבחור בבחירה זו הן בעיקרן שתיים. ראשית: הימנע כמו מכת פגיעה בביטחון הלאומי של אחד בענף אסטרטגי כמו זה של מל"טים על ידי הסתמכות על ספקים זרים, ובמיוחד הישראלים, שכבר עשו עסקי זהב עם טורקיה ואזרבייג'ן, שתי מדינות האויב של ארמניה ללא מצוינות. שנית: חיזוק מגזר ההיי-טק שלה וכל החברות הקטנות והגדולות של ארמניה אשר במשך שנים מניעות את פיתוח מגזר הכלכלה ההיי-טק בשיתוף פעולה הדוק עם מרכזי האוניברסיטה במדינה. למרות שאסטרטגיה זו לא הוכיחה שקל לנסוע והיא דרשה זמן, כסף וסבלנות להוציא לפועל, היא הוכיחה את עצמה כמשלמת בטווח הרחוק, וכיום ישנן מספר חברות ארמניות הפעילות מאוד בתכנון וייצור מל"טים. עם זאת, לא קל להעריך את ביצועיה, לאור האופי המפר של הרשויות הארמניות לאפשר ייצוא של אמצעים אלה הנחשבים "אסטרטגיים".
מסובך לא פחות הוא הערכת אילו וכמה מל"טים נמצאים בשירותם עם הכוחות המזוינים של הרפובליקה של ארמניה ועם צבא ההגנה של ארצךק. מכיוון שמקביליהם של אזרביג'אן לא הוכיחו את עצמם כיעילים להפעלת מל"טים ארמנים, למרות שיש להם מערכות הגנה נגד מטוסים טובות מאוד על הנייר, הדרך היחידה האחרת להתקדם היא ללמוד את "הדגמים" המוצגים במהלך. במצעדים צבאיים או בסרטונים הנוגעים לתרגילים צבאיים. עם זאת, טוב לזכור כי הארמנים די "מכופתרים" בכל מה שקשור לחשיפת הישות המספרית והפוטנציאל האמיתי של הכוחות המזוינים שלהם והאמצעים המוצעים ו"לעולם לא להראות במלואם מה באמת יש להם ".
לאחר הנחת יסוד זו ניתן לומר כי כוחות החמושים של הרפובליקה של ארמניה וצבא ההגנה של ארצך אימצו בוודאות לפחות 4 סוגים של מל"ט: הבאס, ה- X-55 (תמונה), הקרונק וה- אזניב.
הבאסה הוא הקטן מכולם ומבצע פעולות סיור ברמת צוות או מדור, בפרט לתמיכה בפעולות הכוחות המיוחדים או המאחזים בקו החזית.
ה- X-55 מעט גדול יותר ומבצע פעולות סיור לתמיכה בפעולות גדוד או גדוד הגדוד. הקרונק והאזניב (האחרון מייצג אבולוציה של הקודם) מבצעים פעולות סיור טקטיות ואסטרטגיות כאחד והוכחו כפלטפורמות תמיכה מצוינות להפניית האש התותחנית במהלך ההתכתשויות האינסופיות לאורך קו קדמי נרחב.
הקרונק בפרט (שבארמנית פירושו "מנוף") נכנס לשירות בשנת 2011 ומאז עודכן ושופר ללא הפסקה (עד כדי כך שלפחות 11 גרסאות שונות נכנסו לשירות!) והפתיע משקיפים בינלאומיים רבים, אפילו הישראלים עצמם, בגלל מאפייניו וביצועיו.
הופעתו הפתאומית של חרוס התעשייה האווירית בין האמצעים העומדים לרשות אזרבייג'ן, במהלך הבליצקריג 2016, זעזעו ממש את הארמנים (השירותים החשאיים של ירוואן נכשלו בפעם אחת ולא ציפו להיכנס לכניסה שירות של מדיום זה) שדחה לראשונה באופן פומבי הצעה חשאית ישראלית לרכישת אותו מדיום ואז גייס את המגזר הטכנולוגי שלהם שבמשך 4 השנים הבאות ביטל מספר דגמי UCAV ילידים, שביניהם לפחות 2 אומצו והשתמשו בהן בעימותים האחרונים ביולי 2016: ה- BEEB 1800 וה- HRESH ("מפלצת" ארמנית). זה האחרון הפך בפרט לגיבורה של תככים בינלאומיים קטנים כאשר מספר משקיפים ישראלים קישרו אותו עם UCAV הישראלי המיוצר על ידי Uvision, UCAV, ובהמשך האשימו את ארמניה כ"גנב טכנולוגי UCAV ", נסיבות שנדחתה בפתאומיות על ידי בראש קבוצת ProMAQ, קונגלומרט של כמה חברות הפועלות בתחום המזלט שהוקם מייד לאחר מלחמת 30 ודיווח ישירות לממשל ולרשויות הצבאיות בירוואן.
מעבר למריבה הדיפלומטית נראה כי אין שום בסיס בהאשמות הישראליות מכיוון שלבחינה יסודית, HRESH לא נראה כמו אף אחד ממוצרי Uvision (ומי שתאם את ה- HRESH עם HERO-30 אולי היה מוטב לנסח את זה ביחס במקום עם HERO-400EC שהוא הרבה יותר דומה ל- UCAV הארמני גם מבחינה אסתטית וגם מבחינת ביצועים, במקום ל- HERO-30 שהוא שונה לחלוטין) אבל זה נראה גרסה "מופחתת" של הטיל הסרבי ALAS עם המשותף לאותה מערכת הנחיות ודימיון אסתטי למדי, בנוסף לאותה גמישות שימוש. זה מוזר שבמהלך העימותים ביולי 2020 אזרבייג'ן האשים את סרביה בגלוי במכירת נשק וטכנולוגיה צבאית לארמניה, נסיבות שאושרו אחר כך (גם אם ממוזערות) על ידי שלטונות בלגרד, ובכך פתחו את האפשרות שבאמת, יתכן שיש מידה מסוימת של קרבה בין UCAV HRESH הארמני לבין הטיל הסרבי ALAS.
לבסוף, במהלך העימותים ביולי 2020, הרשויות בנגורנו-קרבאך (ארצ'ך) הודיעו על תחילת ייצור המוני של UCAV "שנעשה בסטפנאקרט", לאחר פיתוח שנמשך שנתיים והסתיים בשימוש ניסיוני בתחום. נשק נגד עמדות אזרבייג'ן. לרוע המזל, כרגע, מלבד הסרטונים שפרסמו הרשויות בנגורנין, לא ידוע דבר על UCAV זה, אפילו לא על השם.
לסיכום, ראינו כיצד מצב הסכסוך הרב שנתי בין ארמניה לנגורנו-קרבאך (ארצך) מחד לבין אזרביגיאן מאידך גיסא את הקרקע הפורה להתפתחות ופריסה של מתמודדי ציי המל"טים והכטב"טים החשובים. שכבר נעשה בו שימוש מאסיבי והשימוש בו יראה בעתיד הסלמה בעתיד, וגורם לחידושים חדשים באסטרטגיות מלחמה שאפשר לייצא לאחר מכן להקשרים אחרים של קונפליקט באזורים אחרים בעולם, אפילו בפתח שלנו. סיבה נוספת אחת לא לפנות לצד השני ולשמור על תשומת לבנו גבוהה על התחום החם הזה של הגיאופוליטיקה העכשווית.
צילום: הרפובליקה של ארמניה משרד החינוך / נשיאות צפון טורקיה / התעשייה האווירית / משרד ההגנה האזרביג'אני / Jonj7490 / Youtube
