הטפרים הסיניים על קונגו. המירוץ לאפריקה של "אימפריה טכנולוגית"

(של פיליפו דל מונטה)
03/03/21

קונגו כאי "לא מקום" ראשית העולם אם לצטט את ג'וזף קונרד ואת "לב החושך" שלו, ארץ הניזונה מדם ואותו דבר שקט מוחלט שגיבור הסיפור הקורדיאני מארלו האזין לו כשעלה במעלה הנהר הגדול זרוע מנגרובים.

הריגתו של השגריר האיטלקי לוקה אטנאסיו והקרבינייר ויטוריו יאקובאצ'י הנבחר גרמה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לצאת מאותה "שתיקה מוחלטת" עם הסיכון העצום לחשיפת יתר תקשורתית על הרומן האישי של שני עובדי מדינה שנהרגו במדינה זרה אך שזורק גלימה עופרת על האינטרסים העומדים על כף המאזניים באותו שטח אפריקאי עצום ובלתי ידוע (לרוב).

קונגו היא הקורבן של מה שהוגדר כ"קללת המשאבים "והיא נכללת במלואה בין החלקים היקרים של" התלהבות לאפריקה "החדשה שהשיקה סין. בארץ יש עץ, נחושת, קובלט, קולטן, יהלומים, זהב, אבץ, אורניום, פח, כסף, פחם, מנגן, טונגסטן, קדמיום ונפט; לצד משאבי הטבע המסורתיים ישנם מינרלים שהפכו חיוניים עם ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של השנים האחרונות ואשר נחשקים על ידי המעצמות הגדולות.

מעל לכל, קולטאן קונגולזי, בעל תכולה גבוהה של טנטליט, הוא אדמה נדירה החיונית לייצור טלפונים סלולריים, מצלמות, מחשבים. הטנטלום המופק ומשמש בצורה של אבקת מתכת משמש לבניית קבלים בעלי קיבולת גבוהה ובגודל קטן, ומייעל את צריכת הזרם החשמלי בהתקנים. היי טק הדור האחרון. 80% מהקולטאן בקונגו מופק באזור צפון קיווו, שהוא בדיוק השטח הכפוף לנוכחות מסיבית של קבוצות חמושות - שלעתים מאורגנות כצבאות סדירים אמיתיים - שנלחמות זו בזו על שליטה על פיקדונות מינרלים ועבודה. של שעבוד למחצה.

האוצר החשוב הנוסף שנמצא בקרקעית קונגו הוא קובלט, אדמה נדירה שגרמה לרפובליקה העממית של סין להשיק מעין הצעת השתלטות ניאו-קולוניאלית במרכז אפריקה. 60% מהקובלט העולמי מופק בקונגו וחשיבותו בייצור רכיבים למכשור היי-טק הובנה על ידי הסינים לפני רבים אחרים, עד כדי כך עד היום בייג'ינג מחזיקה במעין מונופול בשוק העולמי על מיצוי, עיבוד ומכירה של קובלט.

בקונגו 50% מתחום כריית הקובלט נמצא בבעלות חברות סיניות וכיבוש השוק על ידי "הדרקון" החל בשנת 2007 בהסכם "מינרלים לתשתיות": קונסורציום של חברות ממשלתיות סיניות שהוקם אד הוק בשם "סיקומינים" התחייבה מול הרשויות בקונגו להשקיע מעל 6 מיליארד דולר בתשתיות של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בנוסף לכ -3 מיליארד דולר בתחום הכרייה, כדי להשיג זכויות זיכיון ומיצוי של 10 מיליון טון. נחושת ו -600.000 טון קובלט לתקופה של 25 שנה, לפי שווי כולל של בין 40 ל -84 מיליארד דולר.

השקעות בתשתיות - עם הקמת כבישים, כבישים מהירים, בתי חולים, מסילות ברזל ומתקנים לשירותים מסוגים שונים - חיוניות למדינה מתפתחת שמטרתה להיפתח להון זר. אסטרטגים של בייג'ינג מציעים הלוואות בריבית משתלמת מאוד למדינות אפריקה בתהליך מודרניזציה בתמורה להשגת ויתורים לניצול המשאבים העיקריים המיוצרים באזור. המטרה השואפת היא גישה מועדפת (ולמעשה מונופוליסטית) לרשתות הייצור של חומרים חיוניים ונדירים באותה מידה לתעשיית הטכנולוגיה העילית. קל לומר את התוצאה של אסטרטגיה כזו: להישאר עם הקובלט הקונגולזי, 90% מיוצאים ישירות לסין ושם מעובדים ונמכרים מחדש בשוק העולמי.

סין הפכה לשותפה המסחרית הראשונה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ו -45% מהיצוא של המדינה האפריקאית מגיע לענקיה האסיאתית. השקעות בפיתוח תשתיות תקשורת דיגיטליות וטכנולוגיות ברות-קיימא - שהבחירה לפיה בייג'ינג שואפת להפוך למעצמה ולהפוך את רף הכוח הגיאו-פוליטי העולמי לכיוון מזרח - מוצאות את "הקיימות" שלהן בחדירה האגרסיבית של חברות ציבוריות סיניות. (בו די קל להציץ longa מאנוס פוליטית-צבאית) בשווקים מתפתחים בשיטות שהוזכרו לעיל.

הרעיון העומד מאחורי ה"נאוקולוניאליזם "הסיני הוא פרגמטי ונטול" הנטל ההומניטרי "של המערביים: ארה"ב והאירופאים באפריקה ניסו תמיד להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של מדינות אפריקה באמצעות זיכיון ההשקעות כסחטנות, הסינים על בניגוד לכך, מעולם לא היה להם עניין רב במי ששולט ובאילו שיטות כל עוד זה העדיף את האינטרסים של בייג'ינג.

במעבר המיוסר מ"אימפריות צבאיות "ל"אימפריות טכנולוגיות" (שימוש בביטוי בר מזל של המדען הפוליטי אניו די נולפו) נפט עדיין נותר המשאב העיקרי שנוי במחלוקת, אך זאת מכיוון שעבור שווקי העתיד, אלה של נדירים אדמות ומינרלים המשמשים בתעשייה היי טק, חיכוכים אפשריים נמחצו על ידי הזרקת המניעה המסיבית של בירת סין לאפריקה.

צילום: MONUSCO (המשימה של ארגון הייצוב של האו"ם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו)