בצ'ילה, המנצח בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות ב-19 בדצמבר 2021, נכנס רשמית לתפקידו גבריאל בוריק (תמונת פתיחה, מימין), מועמד הקואליציה הפרוגרסיבית (Frente Amplio). המפסיד הוא מנהיג הימין הקיצוני (Frente Social Cristiano), חוסה אנטוניו קסט.
את היקף הניצחון הזה יש לראות לאור דמותה של הדמוקרטיה הצ'יליאנית. דמות שנכפתה על ידי הדיקטטורה של פינושה ב-1980 כאשר היא כפתה חוקה שבה הדמוקרטיה רק תמסגר את המשכיות הכוח של האריסטוקרטיות הבורגניות הישנות, שתמכו בפינושה עצמו. הדיאלקטיקה הדמוקרטית שלאחר מכן של העשורים האחרונים הייתה אז למעשה צורה המכסה היררכיה. בצ'ילה, כמו במדינות אחרות בדרום אמריקה, תהליך הגיבוש הלאומי למעשה שמר על כנו את האופי האליטיסטי של הכיבוש וניהול השלטון. הנקודה היסודית של הפוליטיקה הצ'יליאנית הייתה אפוא תמיד לא הדיאלקטיקה בין ימין לשמאל במונחים מערביים, אלא בין למעלה ולמטה, בין מי שיש לו למי שאין לו, ועוד יותר בין בעלי הימין. יש ולאלו שאין להם. יש את הזכות לקבל, בין אלה שהם עליונים לבין אלה שהם נחותים. זהו מושג של ימין המובן כפטריציאטי, שתמיד נדמיין כהתגלמות האומה ולכן השומר על הזכות לשליטה ולמשאבים. ריאקציונרי ימני וגם מיליטריסט, שמצא את ביטויו האחרון והדרמטי בדיקטטורה של פינושה. עבור המעמד השליט הזה, המעבר מאותה דיקטטורה לדמוקרטיה לא פירושו נטישת השקפות עולם מסוימות, אלא הניסיון, שעד כה מוצלח, לכפות אותן במבנה אחר, זה הדמוקרטי.
עשרות שנים של חופש פוליטי לא כרסמו בקיומה של רמה עליונה ותחתונה של השתתפות לאומית בכל ביטוייה, כלומר חברתית, חינוכית, בריאותית, פנסיה וכו'. כל המגזרים בהם הפריבילגיה מחליטה מי הוא כמה יכול לגשת אליו.
אלו הכוחות שנגדם ניצח בוריק ושהוא רוצה לשנות. הריסוק, תחילה של המעמדות הנמוכים, אחר כך של הביניים, הוביל למחאות הענק של 2019, שהביאו להחלטה על כינוס אסיפה מכוננת, המחויבת כיום לכתיבת חוקה חדשה (שתאושר ב-2022, להיות משתנה בסיסי כדי להבין עד כמה הנשיא החדש יוכל לשנות את המדינה) והוביל לניצחון בדצמבר האחרון.
קרב הבחירות היה אכזרי וכנה. אכזרי כי על כף המאזניים מי מגלם את המדינה, מהו כוח ומי הבעלים שלו. כנה כי מצד אחד לא הייתה הצעה מחדש נוסטלגית של הדיקטטורה (הדיקטטורה מעולם לא הייתה מקור עוצמתן של האוליגרכיות הללו, אלא רק הביטוי הנסיבתי לכוחן) ואילו מצד שני המועמד הפרוגרסיבי הצליח לנצח בדיוק בגלל שהוא הראה שהוא לא רוצה מהפכה טראומטית, אלא שינוי בר קיימא לשני הצדדים. קיימות פוליטית היא אפוא תפיסת המפתח, שאפשרה לנשיא החדש לפרוץ דרך, בנוסף לעובדה שהצד המפסיד עדיין שולט בכל עמוד השדרה של המדינה ולכן מדמיין את עצמו בלתי ניתן לערעור, גם מול ההפלה הפוליטית הברורה הזו.
בוריק הבין שכל שינוי ניתן להעלות על הדעת רק עם הכללה והשתתפות של העולם הנוכחי למעלה ולא נגדו. בדיוק כדי להרגיע את המתנגדים הללו, צוות הממשלה החדש מציג את נשיא בנקו סנטרל מריו מרסל, איש השווקים והליברליזם, איש ה"למעלה" כשר התקציבים. הנשיא ינסה אפוא ליישם את חלוקת המשאבים מחדש, מיסוי גבוה יותר והרחבת השירותים, דווקא על ידי אדם המתנגד להם, ואשר ינסה ליישם אותם או לעכב אותם בהתאם לסוג הפשרה, שמתוך כך. מפעם לפעם יציע בוריק נישואים לעולם, שממנו בא השר. מעל הכל זה שם שיאפשר לבוריץ' להציג את עצמו כאיש העתיד, שלא מגיע כברק, אלא כגשר. עם זאת, מהות החידוש מוצקה, החל מהמספרים (14 נשים מתוך 24 חברים, כולן בתפקידי מפתח) והשמות.
בין החדשנים ביותר היא שרת הפנים החדשה, איזקיה סיצ'ס (תמונה), רופאה, אישה ופמיניסטית, שתנהל את המרכיב הסמלי ביותר בעולם הדכאוני בהיסטוריה של צ'ילה, הקרבינרוס. דווקא על ידי רפורמה בגישתם האידיאולוגית שואף בוריק בראש ובראשונה לשחרר ולשלב באופן סופי את מיעוט המאפוצ'י הילידים, המדוכא תדיר על ידי כוח זה, הרואה אותם זרים ונחותים מה"DNA" של האומה. נכדתו של הנשיא המנוח אלנדה, מאיה פרננדז אלנדה, תתפוס במקום זאת את מחלקת ההגנה. שניהם מסר ברור לעולמות שהפילו את סבו. עם השמות הישנים והחדשים הללו, הנשיא מאשר שהוא רוצה שינוי, אבל הוא רוצה את זה לכולם ולכולם.
אבל לכל דבר יש מחיר. השינוי הפנימי הוא אישור מחדש של הקואורדינטות הגיאופוליטיות שבהן רשומה המדינה. בוריק מודע היטב לעובדה שצ'ילה היא חלק מהגן האמריקאי, המיוצג על ידי דרום אמריקה. הוא לא רוצה לסתור את השייכות הזו, אבל התפקיד שמדינתו יכולה למלא בה יכול לאפשר לו יותר מכל לא רק לסבול מהאתגר הנוכחי בין ארצות הברית לסין, אלא לנצל אותו לטובתו. הוא יודע שלהיות פריפריה לא אומר בהכרח להיות חלש, כי עבור כל פריפריה שיתוף פעולה מתואם היטב עם האחרים יכול להגדיל את משקלו ולתמוך בשינוי שלו מבפנים, תוך שמירה נאמנה להגמון ההתייחסות. כדי לתת דוגמה, למעמדות ה"אריסטוקרטיים" של צ'ילה הוא יביא את אישור הסכמי הסחר החופשי, אך הוא מתכוון להשתמש באישורים המרגיעים הללו, כדי לתאם בין לוויינים ובכך להגביר את ההתנגדות ללחצים של המעצמות הגדולות. לאחר מכן היא תנסה להשתמש במדיניות של אזוריות פתוחה כהצדקה לגבולות הפתוחים להגירה, לניהול משותף של משאבים באזורי מתיחות עם מדינות שכנות וכו...
אולם, בסופו של דבר, השינוי שבוריק מציע הוא כה עמוק עד שמאלץ אותו לפגוע באותם אנשים שהצביעו עבורו, כמו גם באדונים העתיקים של המדינה. זה כאילו הדמוקרטיה הצ'יליאנית הייתה שמורת ציד המאוכלסת בזאבים וצבאים. צבאים נאלצים להישאר בטריטוריה הזו, כי רק דשא גדל בו, שהזאבים מעניקים לו. הם נותנים את זה כי הם ניזונים מהצבאים בעצמם. אבל עכשיו צבי הפך לראש השמורה. הוא לא רוצה להרוג זאבים (בהיסטוריה של צ'ילה זה הוכח כבלתי אפשרי), אלא לנסות להבטיח שהם יהפכו לאוכלי עשב ויוכלו לחיות ביחד. אפילו זה התברר עד כה כבלתי אפשרי בדרום אמריקה, אבל צ'ילה היא מעבדה ובוריק נקט בשלבים הנכונים לעת עתה.
צילום: Gobierno de Chile / Mediabanco Agencia
