אף עם לא חווה מעולם את האיכות ואת מהירות ההתפתחות בה סין נכנסה לבמה הבינלאומית בשלושים השנים האחרונות.
המתורגמן והיוצר pro tempore (אנחנו עדיין לא יודעים לכמה זמן) הוא הנשיא הנוכחי של הרפובליקה העממית ומזכיר המפלגה הקומוניסטית (המק"ס), שי ג'ינפינג.
איכויותיה בוודאי אינן מוטלות בספק - מזה זמן מה סין בחרה בזכות כנתון להליכי הבחירה של המעמד השליט שלה - אך התקדמות המדינה מתחילה מרחוק יותר, כלומר מהרפורמות האמיצות במדינה. תחום כלכלי שדנג שיאופינג יישם בתקופה 1978-1992.
שי, בניגוד לקודמיו, הקדיש במקום זאת חלק גדול מהאנרגיה שלו לחיזוק המפלגה ולכידות לאומית. שיש לו היגיון דווקא בפיתוח הכלכלי המרשים שהוזכר זה עתה. בואו נראה למה.
סין היא כיום מעצמת על, מדינה של מיליארד וארבע מאות מיליון תושבים, שהיא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם (בשנת 2010 עקפה את יפן); הראשון אם ניקח בחשבון את התוצר עבור אותה רכישה.
היא מדורגת במקום הראשון מבחינת מספר הפטנטים שהוגשו וההשקעות בתחום הבינה המלאכותית, השנייה בתחום החימוש1, שאליו היא מקדישה 1,9% מהתמ"ג, לעומת 3,2 בארה"ב. בשדה של השקעות בחו"ל סין עקפה זה מכבר את ארה"ב, כמו גם את בניית הספינות: הצי הראשון בעולם לפי טונות הוא סיני.
כמו כן, יש לקחת בחשבון שלמרות משקל הייצור התעשייתי, אחוז הסינים העובדים באזורים הכפריים הוא מעל 40% (בארה"ב רק 1% מהעובדים), מה שנותן מושג לגבי יכולת הכפייה לצמיחה תעשייתית. שיורית.
אבל זה לא הכל. הדרקון הוא השותף הכלכלי הראשון מבין למעלה מ -130 מדינות, מספר שנועד לצמוח עם השלמת ארצות הברית יוזמות חגורה ודרך (BRI): קישור הסחר שחוצה 65 מדינות, בהן גרים 44% מאוכלוסיית העולם, שווה ל- 30% מהתמ"ג העולמי.
ברכה, למעמד הביניים שכבר התעלה על זה המערבי (האיחוד האירופי וארה"ב יחד); מיליארד ו -200 מיליון צרכנים, שהתוצר לנפש כבר השווה לזה של הפדרציה הרוסית (13.000 דולר).
אם נוסיף את העלייה בתוחלת החיים ל -75 שנים (זה היה 45 שנים רק לפני כמה עשורים), 120 מיליון הסינים שנסעו לחו"ל בחמש השנים האחרונות, וכ- 1,6 מיליון שנסעו לחו"ל ללמוד, התמונה של אומה השואפת כעת להגיע, זמן רב מראש, אל היעדים השנייה הושלמה2 של האלף (2049): להיות "מדינה סוציאליסטית, מודרנית, משגשגת, חזקה, דמוקרטית, מתקדמת והרמונית מבחינה תרבותית".
כפי שהוזכר, הנתונים המקרו-כלכליים הללו הם תוצאה של הפתיחות הכלכליות של דנג שיאופינג, החל משנות ה -80, לבכי של "להתעשר זה מפואר!", הציג את המחוזות הכלכליים הראשונים, ובכך פתח את המדינה להשקעות זרות ולשיווק.
בזכות המדיניות ההיא, שמנהיג קודמותיה בחוכמה, הצליחה סין, בפחות משלושים שנה, לבטל יותר מ- 750 מיליון אזרחים מעוני.
זה היה תהליך פיתוח ארוך ועצום, שהותיר אחריו ריבוד חברתי מקצץ המוכתב על ידי אי-שוויון עמוק, עם חלקים בחברה המועשרים מעבר למידה, ואחרים נותרו בצד.
נוכל לומר שבאותן שנים הצליח הסוציאליזם הסיני במשימה הקשה להוציא את הפרולטריון מהדרך, ולהחליפו בחברה בין-מעמדית: סתירה לא סתם למדינה שעדיין מגדירה את עצמה כ"מרקסיסטית ".
מילת המפתח הייתה להשקיע, לייצר, לגדול, לבזבז, הכל בברכתם של פקידי המפלגה, אשר מילאו תפקיד מכריע במתן משכנתאות, הוצאת הרשאות ושיטות הפקעה הדרושות בכדי להקל על ההתערבויות.
עם התוצאה שהשחיתות גברה באופן דרמטי, והמפלגה הפכה, בעיני כולם, לכלי העשרה אישי.
זאת, סין בה נקרא שי שינהל בשנת 2012, חברה קרועה עמוק, בה חוקי השוק גברו על כל השאר.
בפני סיטואציה כזו, הייתה לו מיד האינטואיציה שאם לא היה מבנה את המערכת כולה מיסודותיה, היא תקרוס ותיקח איתה את כל ההישגים שהושגו עד לאותו הרגע.
מבסיסים אלה, תחת דגלו של "הכה אחד לחנך מאה" של זיכרון מאואיסט, עשה את הצעדים הראשונים עבודת מוסר אדירה, אשר תוך זמן קצר הביא מאחורי סורג ובריח זריקות גדולות רבות של המשטר.
זה התחיל מהרמות העליונות של המינוח, ללא הבחנה מכל סוג שהוא, הודות גם להקמת ועדות משמעת - מהלך מבריק - לא על ידי בכירים במפלגה בוגרת, אלא על ידי קצינים זוטרים זוטרים, אכזריים ומונעים כמו רק קצין צעיר ב ההתחלה הקריירה יכולה להיות.
אך הניתוח של שי הרחיק עוד יותר. מחשש שהתנאים שהובילו לקריסת המשטר הסובייטי נוצרו בסין, החל משנות המנדט הראשונות שלו הוא השיק תוכנית רפורמות רוחבית רחבה.
נפילת הגוש הסובייטי נגרמה על ידי ריבוי גורמים, שהרלוונטיים שבהם היו: חוסר קיימות כלכלית, אובדן האמינות של ה- CPSU, שהפך לפילנטי וביורוקרטי, ובסופו של דבר, התפרקות הצבא האדום בשנת צבאות אזרחי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר.
החל משיקולים אלה, "ההגה" התכוון לליברל את הכלכלה, תוך הבטחת המדינה מרכזיות מחודשת בכדי להנחות את "רוח החיות" של השוק.
לאחר מכן הוא חיזק את המפלגה, והטיל נאמנות לאידיאולוגיה ומשמעת פנימית, על ידי חיזוק בתי הספר המפלגתיים והעשרת תוכניות ההוראה בבתי הספר הממלכתיים. (עבור שי, שמייחס חשיבות רבה לחינוך ההמונים, "מנהיגות שליטה במחשבה היא בראש סדר העדיפויות לשמירה על מנהיגות כוללת").
לבסוף, לא היה חסר ריכוזיות נרחבת של מנגנון המק"ס, תוך שהיא קוראת להנהגת ועדות מרכזיות רבות לעצמה ולנאמניו.
אבל זה לא עצר שם. היא יזמה גם פעולת מודרניזציה ענקית של צבא השחרור העממי (PLA), והתמקדה יותר במרכיב הימי, והדגימה את התחזית החיצונית של סין החדשה.
פעולת הרפורמה שלו פנתה אז לממד האידיאולוגי, תוך שהוא פועל על פי שלושת הקווים העיקריים של המחשבה הפוליטית הסינית - המרקסיזם, המורשת הקונפוציאנית והפטריוטיות - והתאימו את מושגיהם לסין של העידן החדש.
ברמת היסוד המחודש של המחשבה המרקסיסטית, הוא הקים שתי ועדות שתפקידן לחזק את האידיאולוגיה של המפלגה, ולעבוד ללא הרף על המחשבה המרקסיסטית כדי להתאים אותה למציאות הנוכחית. המזכיר הנוכחי למעשה משוכנע שהמרקסיזם הוא בעיקר שיטה מדעית שבעזרתה לא רק לעצב את המציאות החברתית והכלכלית המורכבת, אלא גם את היחסים הפוליטיים והכלכליים.
לאחר מכן הוא החזיר את מורשת המורשת הקונפוציאנית, ואבק את הערכים והעקרונות שחלחלו לחברה הסינית במשך 25 מאות שנה, אשר מאו ניסה לשווא למחוק עם המהפכה התרבותית.
לבסוף, היא פעלה על חיזוק הרוח הפטריוטית הלאומית, ופעלה על פי תחושת הנקמה של העם הסיני לאחר "מאה ההשפלות" שבמהלכה נשדדה האומה על ידי המעצמות הקולוניאליות האירופיות.
כך הציג נרטיב חדש לפיו הגיע הזמן שסין תחזיר את מקומה הראוי מבחינת דרגה והיסטוריה.
מבחינת שי, זו המאה בה סין החדשה, העשירה, החזקה, המשגשגת, נטולת האי-שוויון בתוכה, ולכן "הרמונית", תהיה, לאחר 500 שנה, מסוגל שוב להראות את הדרך לאומות הארץ.
הוא כינה אותו "החלום הסיני", ורצה שהוא ייכלל בחוק המפלגה (2017) ובחוקה של הרפובליקה (2018), כחלק מהגותו. זכות שעד אז שמורה רק למאו ודנג שיאופינג.
2http://www.xinhuanet.com/english/2017-10/17/c_136686770.htm
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין
