"רעשן הצברים" בדונבאס

14/04/21

המתיחות בין אוקראינה לפדרציה הרוסית גברה באופן משמעותי בשבועות האחרונים, תוך סיכון להעלות מחדש את הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות מאז הסכמי מינסק מ- 2015. למעשה, בקנה אחד עם צרכיה האסטרטגיים, רוסיה לא התעכבה להגיב בתוקף ל הגעת חומר צבאי אמריקני לשטח אוקראינה וההצהרה המפורשת, שהתפרסמה ב24- במרץ, על ידי ממשלת קייב כי מטרתה היא "שילוב מחדש של השטח הכבוש זמנית של הרפובליקה האוטונומית של קרים ושל העיר סבסטופול". זה מלווה בחריצות מחודשת מצד נשיא אוקראינה וולודימיר ז'לנסקי בניסיון להפוך את השאלה האוקראינית למרכזית שוב על סדר היום הבינלאומי, הן בפעילות דיפלומטית והן בתקשורת.

בתקשורת הישירה הראשונה בין נשיא ארה"ב ביידן לעמיתו האוקראיני ב -2 באפריל, פדה זלנסקי בהצהרה של "תמיכה נחרצת של ארצות הברית בריבונותה של אוקראינה וביושרה הטריטוריאלית לנוכח המשך התוקפנות הרוסית בדונבאס ובחצי האי קרים" והביטחון בכך "אוקראינה לעולם לא תישאר לבד נגד התוקפנות הרוסית".

ב -6 באפריל, במהלך שיחת טלפון רשמית עם מזכ"ל נאט"ו, ג'נס סטולטנברג, חזר זלנסקי על המטרה להצטרף לברית, כלשונו. "(...) נאט"ו היא הדרך היחידה לסיים את המלחמה בדונבאס" וקרא גם לנוכחות קבועה של נאט"ו בים השחור כ "הרתעה עוצמתית לרוסיה".

ב 8 באפריל, הנשיא הלך באופן אישי לחזית בדונבאס, למען "תמכו ברוח הלחימה" ולהדגים בפומבי את מחויבותם האנטי-רוסית לצבא. למעשה, התחלה גוברת בפעילות הסכסוך לאורך קו הקשר מתחילת השנה, שעד כה נפל כשלושים לוחמים מכל צד.

תגובת מוסקבה הביאה להתכנסות של חיילים וחומרים צבאיים לעבר חצי האי קרים והגבול עם אוקראינה, שהיקפו הכללי עדיין לא ברור, אך אילו מקורות מסכימים בהגדרת צבירת הכוחות הגדולה ביותר בגזרה מאז הסכסוך ב -2014. רק לאחר שהופיעו בתקשורת סרטונים המציגים שיירות של ציוד צבאי החוצה את צד הרכבת של גשר קרים ואדים אסטאייב, ראש שירות העיתונות של המחוז הצבאי הדרומי, הוציא הודעה לפיה ההעברה הייתה חלק מתרגיל.

נוכחותה של החטיבה האווירית ה -76, המוצבת בדרך כלל בפסקוב, שכבר פעלה בחזית אוקראינה בשנת 2014, וחטיבת השריון 74, שהוצבה ביורגה, מאושרת, אך נראה כי יחידות נוספות גויסו. בפרט, העיתון "קומרסנט" ציין כיצד יצרני הציוד החקלאי, העושים בתקופה זו שימוש נרחב בהובלת רכבת לצורך אספקת המכונות בזמן לתחילת העונה, נמצאים בקשיים מכיוון שחלק מתשתית הרכבת תהיה כבוש לשימוש צבאי; אם יאושרו, החדשות יציעו הצבת כוחות גדולים עוד יותר על ידי הקרמלין מכפי שהניח.

מפגן כוח כזה משרת מספר מטרות:

- להגיש תלונה לא רק בקייב, אלא גם לבעלות בריתה וחסותיה, בראש ובראשונה ארצות הברית תחת הממשל החדש, עד כמה הפדרציה הרוסית מתייחסת לאינטרסים שלה באזור;

- מפעיל לחץ הממשל האוקראיני, שיכול להאשים את הרוסים בפרובוקציות, אך ברמה המעשית נמצא במצב עדין מאוד, שבו הקרבה לנאט"ו היא הצהרתית יותר מכל דבר אחר, בניגוד לדיביזיות הרוסיות, שקרובות באופן מוחשי;

- מאפשר ממשל פוטין צריך לזרז את תשומת הלב הציבורית הפנימית, עם רטוריקה לא לאומית כל-רוסית, לנוכח הבחירות לחקיקה שייערכו השנה בספטמבר.

בעוד שמדינות האיחוד האירופי, בעיקר צרפת וגרמניה, קוראות לצדדים להפחית את רמת המתח, ארה"ב, על פי מקורות טורקיים לא רשמיים, שלחה שתי יחידות חיל הים לים השחור. ולא להשאיר את קייב לבדה לגמרי, אך לא מספיק לשימוש במקרה של סכסוך גלוי, והם מדגימים במובן מסוים מה יכולה להיות עמדת ארצות הברית בנושא. למעשה, אף שבכרזות הדיפלומטיות האמריקאים מביעים תמיכה מלאה בממשלת אוקראינה, ניכר כי האינטרסים הגיאופוליטיים העומדים על הפרק נמצאים ברמות שונות. בעוד שעבור ארה"ב מדובר בחזית בלימה משנית של הפדרציה הרוסית, לכל היותר ניסיון להפחית אותה לדרגת מעצמה אזורית, וללא ספק מועילה להקרינת עצבתה הפנימית כלפי אויב קלאסי, עבור מוסקבה מי שהיא רואה על כף המאזניים. האינטרסים החיוניים שלהם.

נראה שלא סביר שהאמריקנים ירצו להיתפס צבאית בהקשר כל כך שלילי, ובדיוק מסיבה זו עמדתם, ובמקביל זו של קייב, חלשה במשא ומתן. ניכרת הא-סימטריה בין איום פרוגרסיבי של סנקציות כלכליות או הבעת דאגה שאפיינה עד כה את הגישה האמריקאית, כנגד ההכנה לאלימות גלויה שרוסיה מפגינה במקום.

בהתחשב בכך שלא נמצא הסכם חדש לחידוש "הפסקת האש" שפג תוקפו ב -XNUMX באפריל, וכי רוסיה הצהירה בגלוי כי היא רואה חובה להתערב אם, לדעתה, חייהם של יותר מחצי מיליון אזרחים רוסים בדונבאס צריכים להיות בסכנה, וחייליו פרוסים ומוכנים, זה נראה רק עניין של לחכות לקרקע להתייבש מבוץ ההפשרה (ולכן מאפשרים לנו להשתמש בכלי רכב צבאיים כבדים בקלות) לראות שלב חריף חדש של הסכסוך.

עם זאת, יש לזכור כי כל הצדדים מודעים לעלויות שתהיה חידוש פעולות איבה; מלכתחילה כלכלית ואנושית, ולכן מפל מתח לא רק עם דעות הציבור בהתאמה, אלא בין שתי מעצמות בעלות יכולת גרעינית. ולמעשה הפדרציה הרוסית ממשיכה ללחוץ רשמית על עמידה סלאבית בהסכמי מינסק, שבמקום זאת מגבילים יותר ויותר את אוקראינה.

לממשלת קייב יש מרחב תמרון: טורקיה של ארדואן, השולטת בגישה לאגן הים השחור עם הסכם מונטרו, מנסה לשפר את היחסים עם המעצמה האמריקאית, שהיו לאחרונה מתוחים למדי, ועם זאת לא להיות בן ברית החוש הראוי, הוא בן שיח חשוב; החיפוש אחר עצמאות אנרגטית מצא יתרון בהסכם האחרון עם קטאר, איתו נחתם הסכם להשקעה במיצוי ובזיקוק בתוך אוקראינה, מה שיסיר את אחד ממנופי הלחץ המסורתיים במוסקבה; הגישה למערב, אם כי עדיין רחוקה מבחינת ההצטרפות לברית האטלנטית (וביתר שאת עם האיחוד האירופי), מאפשרת לפחות לקבל תמיכה כלכלית ניכרת; לבסוף קייב שולטת במקורות מי השתייה לכיוון חצי האי קרים, וסגירתם מתחילה ליצור אי נוחות רבה לתושבי חצי האי.

עם זאת, יש להוציא מכלל אפשרות שממשלת אוקראינה תוכל להשיג את מטרתה המוצהרת לספח מחדש את קרים, גם אם יש סכסוך רחב היקף. נהפוך הוא, הפדרציה הרוסית לא תהסס לנצל את ההזדמנות, אם קייב תטעה בהרגשתה מוגנת על ידי ארצות הברית ותנקוט בצעד הארוך ביותר ברגל כדי לנסות ולאלץ את אוקראינה לקבל אותה לפחות. סטטוס קווה נוֹכְחִי.

ארה"ב מצידה תצטרך לשקול היטב כיצד לנוע בהקשר, בהתחשב מצד אחד באובדן האמינות שתגובה מתונה מדי תביא לכך, ומאידך באיזו יעילות הם יכולים להרשות לעצמם לעבור לעוינות גלויה מול הרוסים. , שדיווחו באופן חד משמעי כמה חשיבות הם מייחסים לתיק Donbass.

ברונו סנטוריו (המרכז ללימודי גיאופוליטיקה ואסטרטגיה ימית)

צילום: MoD הפדרציה הרוסית / נאט"ו / MoD אוקראינה