האירועים האחרונים באפגניסטן, עם הנסיגה האמריקאית המשוערת והמהירה, הדגישו מיד את העניין של סין בפיתוח יחסים טובים עם הטליבאן.
גישה, אם אנחנו רוצים להיות לא עקביים, עם מדיניות הרדיפה נגד המיעוט המוסלמי דובר הטורקית של האויגורים, תושבי האזור הצפון-מערבי של שינג'יאנג.
למעשה, היינו מצפים מבייג'ינג, כלפי השכן החדש, שלטי אזהרה לא להפריע לסיוע ולאירוח לקבוצות המוסלמיות המתנגדות לרשות הסינית מתוך המדינה, אך ההצהרות הרשמיות של ימים אלה הן במקום כיוון שונה לחלוטין, והציעו לממשלת קאבול שהוקמה לאחרונה הכרה רחבה ושיתוף פעולה מרבי.
תוכניותיו של שי ג'ינפינג כוללות כנראה את זו של "סיפוח" המדינה המרכזית באסיה לפרויקט המגה שנקרא חגורה ויוזמה (BRI), שכבר מעורבת במדינות השכנות פקיסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן.
אך מעל לכל המטרות של עתודות המינרלים האפגניות הענקיות, כולל אדמות נדירות, הן בעלות ההשפעה הגדולה ביותר על מדיניות בייג'ינג.
יש להכיר בכך שלמרות הנוכחות המערבית הארוכה במדינה, סין הפגינה פרגמטיזם גדול יותר במגזר זה מאשר ארה"ב.
כבר בשנת 2007, למעשה, חברת הכרייה הסינית בבעלות המדינה1 China Metallurgical Group Corp (MCC) השיגה חוזה מממשלת קאבול על ניצול שלושים שנה של מרבצי הנחושת של מס איינק. פרויקט בשווי כמעט 3 מיליארד דולר שיכול להבטיח ייצור של 343 אלף טון נחושת בשנה ויצירת עשרות אלפי מקומות עבודה.
די לומר שמאגרי מס איינק, מהגדולים בעולם, יכולים להכיל עד 5,5 מיליון טון נחושת באיכות גבוהה.
ארצות הברית, לעומת זאת, בעשרים שנות הכיבוש של המדינה, הגבילה את עצמה רק לציון משאביה המינרליים העצומים, מבלי להתחיל כל תוכנית ניצול.
ב20062, הסוכנות המדעית הממשלתית האמריקאית, US Geological Survey (USGS), סיכמה, לאחר בדיקה גיאולוגית מדוקדקת כי מחוז חנשין לבדו, במחוז הלמנד, החזיק עד 60 מיליון טון נחושת, 2,2 מיליארד טון ברזל, מעל לכל 1,4 מיליון טון של אדמות נדירות (אלמנטים נדירים של כדור הארץ, REE).
שלא לדבר על ההפקדות הרבות של אלומיניום, זהב, כסף, אבץ, כספית וליתיום.
מספרים מכובדים, שגם אז קידשו את אפגניסטן כמדינה עם מאגרי ה- REE הגדולים בעולם.
אך מה שבאופן בלתי מוסבר לא הוביל לשום "אבטחת" השדות על ידי ארה"ב, וזה לבדו יספיק כדי להבין כיצד הנוכחות האמריקאית בת העשרים שנה בארץ ההיא מעולם לא חצתה ממד צבאי בלבד. מה שמסביר, בין היתר, את הכישלון שאנו עדים לו בימים אלה.
חוסר העניין של ארה"ב בעושר המינרלים האפגני נצרך, חמור אף יותר, למרות שכוח -העל, (למעט עידן טראמפ בלבד), היה אחד נותני החסות העיקריים של מעבר האנרגיה המתנהל, כלומר "מעבר משימוש מקורות אנרגיה לא מתחדשים (נפט ופחם ndA) למקורות מתחדשים3 (….) ".
מעבר שלא קורה בפעם הראשונה, אך שכבר התרחש עם המעבר מעץ לפחם במאה התשע עשרה ועם זה מפחם לשמן במאה העשרים.
במקרה הראשון, עם שחר המהפכה התעשייתית הראשונה, הבטיחה האימפריה הבריטית את המונופול העולמי של פחם, תוך הפגנת ערוצי ייצור והפצה עולמיים לתעשיות שלה.
בשנייה, במאה העשרים, הייתה זו ארה"ב, מעצמה עם שחר עלייתה, שהתנהגה כפי שנהגו הבריטים מאה שנה קודם לכן, הפעם לעבר שמן שחור מסוים ממוצא מאובן, שזרם באופן טבעי מן ואשר, לאחר שחולץ ומעודן, גילה כוח אנרגטי העולה אפילו על זה של דלק מאובן מינרלי.
בשני המקרים, השליטה בייצור ובמקורות האספקה התבררה כמאפיין הייחודי של שתי האימפריות.
לכן מעניין במיוחד שמעבר האנרגיה הנוכחי, המקודם על ידי העולם המערבי בין היתר, אינו רואה את ארצות הברית כיום, אלא את סין בעמדה שהיתה לבריטניה הגדולה ולארה"ב במאות השנים האחרונות.
תפקיד שאינו מפתיע, בהתחשב בכך בייג'ינג, בחזון רב ובהנהגה פוליטית (דנג שיאופינג טען כי "אם הנפט הוא הזהב של הערבים, בסין יש אדמות נדירות"), הצליח לאורך שנים לבנות עמדה מונופולית על מרבית חומרי הגלם שכמו שקרה בעבר עם פחם ושמן, מאפשרים את מעבר האנרגיה הנוכחי כיום.
אני מדבר על קבוצה קטנה של מתכות נדירות, הנחשבות הכרחיות לשני עמודי התווך של מעבר האנרגיה 4.0: אנרגיה מתחדשת עם פליטת פחמן נמוכה ודיגיטלית.
מתכות, שסין מפיקה בשטחה עבור למעלה מ -60% מהיקפים העולמיים, ואשר מייצרת 90%.
אלה מגיבים לשמות אקזוטיים כגון גליום, גרמניום, אנטימון, ניוביום, סיליקון מתכתי, טנטלום, טונגסטן וכו '. הם כוללים גם את המתכות מקבוצת הפלטינה (רותניום, רודיום, פלדיום, אוסמיום, אירידיום ופלטינה) וקבוצה נוספת של 17 יסודות, אדמות נדירות בדיוק, עם תכונות מגנטיות מסוימות, שהופכות אותן למתאימות לרוב הטכנולוגיות הירוקות.
האחרונים הם: Lanthanum, Cerium, Praseodymium, Neodymium, Promethium, Samarium, Europium, Gadolino, Terbium, Dysprosium, Elmium, Erbium, Thulium, Ytterbium, Lutetium, Scandio and Yttrius.
מכשירי ה- REE, בשל תכונותיהם הכימיות-פיסיקליות, משמשים בתעשיית האלקטרוניקה לייצור סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים, מכשירי חשמל ביתיים וטלוויזיות; בתחום הרפואי בתחום הטיפולים האונקולוגיים ולמערכות תהודה מגנטית (MRI); בתעשייה הביטחונית, שם הם משמשים לבניית מל"טים, מכ"ם, סונאר, מערכות לייזר והנחייה, וכמרכיבים של מנועי סילון לטילים.
כמות RR זה משתנה בהתאם ליישומים: בטלפון נייד אנו מוצאים 50 מיליגרם, במזגן במקום 120 גרם, במכונית טויוטה PRIUS 15 ק"ג, במטוס F-35, עד 416 ק"ג.
הכמויות עולות ל -1818 ק"ג בספינת מלחמה ואף מכפילות בצוללת צבאית.
לכן אנו יכולים לצפות שסין תמשיך במדיניות הרכש שכבר בוצעה ברחבי העולם באפגניסטן, במטרה לאבטח את שרשרות המיצוי והאספקה של חומרי הגלם המיוחדים הללו.
באפריקה, למשל, שבה הפכה עם הזמן למשקיע הזר הראשון של היבשת, היא כבר נוכחת מאוד הודות חגורה ויוזמה.
ביבשת השחורה, יש מצבורי אדמה נדירים כמעט בכל מקום, במיוחד במדינות מזרח ודרום אפריקה, כמו דרום אפריקה, מדגסקר, מלאווי, קניה, נמיביה, מוזמביק, טנזניה, זמביה ובורונדי.
רבים מאתרים אלה עדיין ממתינים לניצול: כמו בנמיביה (פרויקט Larddal Heavy Earths Rare), מלאווי (קאנגנקונדה), אנגולה (פרויקט לונגונג'ו), טנזניה (פרויקט Ngualla Rare Earth), אוגנדה (פרויקט Makuutu) מדגסקר (טטלוסמוזמביק (פרויקט REX של Xiluvo) ודרום אפריקה (פרויקט גלנובר ופלבורווה).
אפריקה היא גם יבשת מבטיחה בשל הפגיעות הכלכלית של מדינותיה, שרבות מהן כבר צברו הלוואות שכבר אינן מסוגלות לכבד, כמו הרפובליקה של קונגו ומוזמביק.
צ'אד, אריתריאה, סומליה, דרום סודן, סודן וזימבבואה נמצאים גם הם בסיכון של ברירת מחדל, וגם זמביה והרפובליקה המרכז אפריקאית צפויים להגיע בקרוב.
תנאים שסין מנצלת על ידי משא ומתן לדחייה בהחזר הלוואות עם זכויות כרייה ורשיונות לשימוש באזורי נמל (כפי שקרה בסרי לנקה).
אבל חדירה סינית לא מתרחשת רק באפריקה.
על ידי רכישת מניות בחברות המקומיות העיקריות, מיקמו חברות סיניות את עצמן, מבלי לעורר מעט דאגה מצד הממשלות המקומיות, גם בברזיל, העשירות בניובום, ובאוסטרליה, בטנטלום.4.
וגם בצ'ילה, ארגנטינה ואוסטרליה, כולם עשירים בליתיום, הודות למשאביה, תוך שש שנים בלבד, הצליחה סין לשלוט בשוק העולמי של המינרל - המשמש בייצור מצברים לרכב חשמלי, במחשבים ו סמארטפונים ובתעשיית הזכוכית והקרמיקה - כאשר יותר מ -59% ממשאבי העולם נמצאים כעת בשליטתה.
בארגנטינה מחזיקות חברות סיניות ב -41% מפרויקטים גדולים של כריית ליתיום, המהוות 37% מהרזרבות הלאומיות.
כיום סין שולטת ב -41% מייצור האדמה הנדירה בארגנטינה5 ו -37% מהרזרבות שלה.
באוסטרליה, לעומת זאת, חברות סיניות רכשו נתח ב -91% מהפרויקטים המתמשכים בכריית ליתיום, ו -75% מהרזרבות של המדינה, מהגדולות בעולם.
והרשימה עשויה להמשיך ולכלול את ברזיל (100% מהייצור) ודרום אפריקה, שם שני שלישים מכל אתרי הכרייה והעיבוד העיקריים של כדור הארץ נדירים נמצאים בבעלות חברות סיניות.
בדומה למה שקרה באזורים אחרים בעולם, העשור שרק התחיל בהחלט יראה את התעצמות היחסים בין בייג'ינג לקאבול.
נשק, טכנולוגיה וכסף, הרבה כסף, יזרום בשפע לאפגניסטן, שתוותר על זכויות כרייה ומסדרונות ל- BRI בתמורה.
בכך, בייג'ינג תהפוך יותר ויותר לפוסקת מעבר האנרגיה הנוכחי, וכן מאסטר ללא עוררין של יבשת אסיה.
1https://www.startmag.it/energia/mes-aynak-afghanistan-cina-talebani/?ct=t(RSS_EMAIL_CAMPAIGN)
5 https://www.huffingtonpost.it/entry/meno-elmetti-piu-caschetti-perche-al...
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין / אינטרנט / DoD האמריקאי / לוקהיד מרטין / שינהואה
