כסף יכול לגרום לך להיות כל כך מאושרת, אבל האם הם גם יכולים להוביל קואליציה צבאית? כבר כמה ימים שאנחנו עדים להפגנת כוחה של מלכות הנפט הסעודית בתימן ומישהו מתחיל לתהות אם הקואליציה הזו באמת עומדת בכסף שהיא מוציאה.
ההגנה על מדינה אינה מתבססת רק על אמצעי הלחימה שברשותה או על הכסף שהיא מוכנה להשקיע, רוב העבודה נעשית על ידי חיילים ועל ידי האסטרטגיות הגיאופוליטיות שאומצו בעולם.
יש לנו הרבה שיקול דעת לגבי ההגנה הסעודית, אך מעט הפגנות של כוח צבאי אמיתי המסוגל להכתים אותו כמנהיג בראש אחד האזורים העשירים בעולם.
בשנה שעברה ערב הסעודית פשוטו כמשמעו את שרביט היבואן העליון למגזר החימוש בהודו, ונראה כי המגמה לשני השנה השנייה לשנים 2014-2015 לא תשתנה הרבה. ההשקעות של המלוכה בטכנולוגיות צבאיות חדשות יגדלו ב- 2-3 נקודות אחוז לעומת ההוצאות בשנה שעברה הנאמדות ב -60 מיליארד דולר, חבריה למועצה לשיתוף פעולה במפרץ הם מתחת לערכים אלה אך לא הרבה .
המירוץ לחידושו של האזור מוצדק - אם ברצוננו לומר זאת - על ידי התפשטות הגרעין האיראני (שיש לזכור שהוא שייך לתחום המוסלמים השיעים) בשנים האחרונות, החשש שאיתאללה ח'אמנהאי רוצה ויכול להשתמש בנשק להשמדה המונית זה מזין מתחים חזקים ודוחף מדינות שכנות לרוץ עבור כיסוי.
ריאד, שתמיד גינו את ההתנהגות הגרעינית האיראנית, נראה כי הוא עובד בכמה חזיתות, ואם מצד אחד הוא חושש לביטחונו מן הצד השני הוא רץ למחיצה בחיפזון על ידי קניית טילים בליסטיים מהסינים ומהפקיסטנים.
ב- 29 באפריל במצעד הצבאי, ערב הסעודית הציגה לראשונה את הרתעתה האסטרטגית המורכבת מטילי בליסט הסינית של דונג פנג 3 שיש להם את היכולת לצאת לראשי נפץ אטומיים וקונבנציונליים 2 טון. טווח הפעולה יתאים באופן מושלם ליעדים החוץ-לאומיים העיקריים: ישראל ואיראן.
כמעט בוודאות הטילים האלה לעולם לא ישמשו למלחמה מן המניין עם אויבים מושבעים, אך יש לה טעם של דרך חלופית להדגיש את ההנהגה האזורית - שמעולם לא נכבשה באמת - שהתערערה בשנים האחרונות על ידי התמיכה שממשלת הקוואטרי העניקה לה קבוצת "האחים המוסלמים".
מקורות יודעי דבר טוענים כי הסעודים לא יכלו להגביל את עצמם לרכוש טילים מהסינים, אך הם מימנו את ההתקדמות הגרעינית הפקיסטנית באופן שאינו רעיל מדי; להוט לא להעניק יתרון אסטרטגי כלשהו להודו השכנה.
במקרה של התקפה על הביטחון הלאומי, פקיסטן תהיה מוכנה להשיק C-130 סעודי עם ראשי נפץ גרעיניים להיות נטען על DNs 3 הסינית.
כאמור, מרוץ החימוש במדינות המפרץ קשור למגמות אזוריות, אך אין להמעיט בהחלטות לגבי מדיניות ארצות הברית בחו"ל. למעשה, ממשל אובמה, הזרם המרכזי של מדיניות החוץ עם כוכבים ופסים השתנה - תוך התנצלות באוויר כמו מעטים אחרים שראו בהיסטוריה - על ידי הזזת הזרקור על הדרמה של "אמריקה הביתית" ולא שלוח חיילים מסביב העולם. טוב או רע לא נצטרך לשפוט אותנו, אך אין ספק שמדיניות החוץ האמריקאית המהוססת מכריעה את האזור כולו המאבד תמיכה אסטרטגית-צבאית חשובה.
מאז 1984 הקימה מועצת שיתוף הפעולה במפרץ יחידת מלחמה קטנה בשם "חיל מגן חצי האי" המורכבת מכמעט 10.000 יחידות מכל המדינות המצטרפות.
עם זאת, זה מיני חטיבה התברר אסון מוחלט, על לפחות שתי הזדמנויות זה היה בגלוי הפגינו: הראשון ב 1990 כאשר זה לא הצליח לעצור את הפלישה של כווית על ידי סדאם חוסיין ב 2011 בבחריין שביקש עזרה סוחף מרד פנימי בעצימות נמוכה ללא שום תוצאה.
כוח המגן של חצי האי נמצא עדיין בימינו, אך זהו גורם אקראי שאפשר להקצות את כספו למודרניזציה של תוכניות האימונים של הצבא הסדיר, אולי בשיתוף פעולה עם צבא אירופי כלשהו.
הסעודית, שנראתה ונחשבה לכישלון של מיליציה משותפת ולנסיגת התמיכה הצבאית האמריקאית, הפכה לדוברו של פרויקט שנוי במחלוקת: יצירת איחוד אמיתי של מדינות המפרץ, מעין ארצות הברית.
פרויקט ענקי זה ימקם לגיטימציה פוליטית - עם הקמת משרד החוץ של ארצות הברית - ליצור צבא אזורי שישתווה רק למושג "צבא אירופה", שנדון כבר עשרות שנים ביבשת הישנה.
הנסיך טורקי אל-פייסל, המנהיג ההיסטורי של השירותים הסעודים והשגריר לשעבר של בריטניה וארצות הברית, אומר כי "עלינו ללכת מעבר להבדלים שלנו וליצור כוח מלחמה מאוחד, עם שרשרת ברורה של פיקוד. הביטחון של עם הוא של כולם, היציבות או חוסר היציבות של מדינה כרוכה בכל חבר במועצה ".
רק אתמול - יום ראשון 29 מרץ - מדינות ערב (22 מדינות בסך הכל) התאספו בשארם א שייח 'כדי לדון במצב הגיאופוליטי עדין של האזור.
הנושאים המרכזיים היו הפעולה הצבאית בתימן והחששות מפני התקדמות אפשרית של IS באזור המפרץ. מנהיגי המדינות הסוניות הודיעו על הקמת מנגנון צבאי משותף שאמור לספור כ -40 אלף חיילים, יחידות אוויריות וצי, עם פיקוד במצרים או בסעודיה.
הקשיים העומדים בפני מספר שנים חייבים להתעבד בעוד מספר חודשים כדי שצבא עתיד ארצות הברית הערבית עתיד לראות את האור.
גם הפסגה של הליגה הערבית החליטה להמשיך בפשיטות אוויריות בתימן, אך עדיין לא ברור לאיזו מטרה, אנו יודעים היטב כי המורדים לא ייסוגו ולא יניחו את נשקם על פי רצונם.
יש שמועה על פלישה מתקבלת על הדעת על ידי הכוחות המשותפים של המדינות השונות, אך אסטרטגיה ברורה ומרוחקת עבור אויב עיקש הנהנה מתמיכה עממית גדולה עדיין חסרה.
מה שנאמר עד כה אינו מעודד את העתיד הצבאי של האזור.
אסטרטגיות לא קונבנציונליות המבוססות על תפיסות מלחמה קרות הופכות כל סוג של התערבות מעבר לגבולות לאומיים פחות.
הפחדים והפחדים הפוליטיים הקודמים ימנעו מהליגה הערבית למצוא נקודת מפגש תקפה למדיניות החוץ המסוגלת להוביל צבא רב לאומי בעתיד.
המבוכה הגדולה ביותר נובעת מן ההתקדמות של ה- IS ומהפוליטיקה הבלתי נראית של ארה"ב ואירופה, חוסר המעש שלהם יכול לאפשר למדינות הסוניות לקחת את הכשרון בפעם הראשונה של אסטרטגיה מנצחת משותפת.
המשאבים שנפרסו לתימן יכלו לשמש בקלות נגד המדינה האסלאמית, אך היא העדיפה להסתכל על האינטרסים האנוכיים הלאומיים ולא על אויב עתידי שלא ידפוק על הדלתות אלא יפיל אותם בפראות פנימית.
"אויבי" המועצה לשיתוף פעולה במפרץ מאורגנים, חזקים ומודרכים היטב, ולכן הגיע הזמן להבין אם כסף רק קונה אושר או אפילו אסטרטגיה צבאית מנצחת.
מי שחי יראה!
