גרמניה שולחת נשק לאוקראינה, אבל היא חייבת לשחק את המשחק של ארצות הברית

(של אנדראה פורטה)
25/03/22

אחת הדרכים לבחון את התפתחות הסכסוך באוקראינה היא לתעד את התנהגות הלוויינים של המעצמות הגדולות המעורבות (או רשמית לא מעורבות), ולכן של ארצות הברית ורוסיה, כדי להבין את הדינמיקה שבאמת נעה.

אתמול היו החדשות ש גרמניה תשלח נשק לאוקראינה. החלטה זו נראתה מיד לתקשורת הרשמית כשינוי היסטורי בעמדה הגיאו-פוליטית הגרמנית, שעד כה עמדה בסימן התבוסה במלחמת העולם השנייה ולכן נענשה במניעת יכולות אסטרטגיות אמיתיות ועוד יותר משוללת מחשבה אסטרטגית של ממש. החוקה עצמה מחייבת אותה לא לשלוח נשק לאף מדינה המעורבת בסכסוך, אז מה המשמעות של המהלך הגרמני? האם זה באמת מהפך כל כך חשוב? האם זה יהיה סימפטום של מודעות חדשה?

קודם כל, יש לציין שהנשק יישלח לא ישיר, אך לפי החוקה הנוכחית, למדינה שלישית (הולנד או אסטוניה) ומשם לאוקראינה. במציאות זה כבר אישור ראשון לכך שהפוליטיקה הגרמנית ממשיכה לא לרצות ולהיות מסוגלת לבחור במידה המתאימה לקומה של האדם, בשם חוסר ההחלטיות המתמשכת, מה שמוביל אותה להישאר עם (תחת) ארצות הברית, אלא לקחת גז (אנרגיה) מיריבתם ההיסטורית, רוסיה, ולסחור (כסף) עם המתמודדת שלהם, סין.

למקסם את התגמולים, אבל אל תשלם את העלויות

ברור שעד רמה מסוימת המנטליות הזו נתמכת על ידי ההגמון האמריקאי, אבל רק עד רמה מסוימת. אישור נוסף לכך שגרמניה לא רוצה להרגיז את שלה בִּפְעוּלָה זה אותו נאום שבו מכריזים על שיגור הנשק, או יותר נכון שההתקפה נמצאת בעיצומה "מאיים על כל הסדר שלנו לאחר המלחמה".

שליחת הנשק רשומה אפוא, לפחות באופן רשמי (אך עם משמעויות נוספות שנראה בהמשך), בהקשר של שימור הקיים ויחסי הכוחות שלו. ההדגשה של הסדר הקיים הוא מסר שהגרמנים שולחים לוושינגטון, הפקודה המדוברת היא של שליטה אמריקאית באירופה, שאושרה על ידי ניצחונו ב-1945 ונועדה לחסל כל תחיית הכוח הגרמני ביבשת (מעבר ל- להסיר את מוסקבה).

כל מעשה שגרמניה רוצה לבצע, גם אם רק בסתירה לכאורה לתנאי זה, חייב להיעשות על ידי לא רק לאותת על טבעה הבלתי מזיק, אלא אפילו להציגו כהגנה על העול המכביד עליה, או ליתר דיוק כדי למנוע את להורות מלהתעצבן. לכן זה בהחלט לא מקרי שההכרזה מתרחשת יום אחרי צרפתית זהה.

מאז לידתו של האיחוד האירופי, המשמעות הגיאופוליטית של ציר צרפתי-גרמני זה לא אחר מאשר חילופי דברים, שבאמצעותו צרפת משיגה מגרמניה את המשקל שאין לה, ומעל לכל גרמניה, שאינה מסוגלת וכעת לא רגילה ומפחדת לנוע בעצמה, משיגה מצרפת את רישיון הפעולה לא גרמני. , אבל אירופאי. הדרך היחידה, במיוחד בעבר, לתת לגיטימציה למהלך של כל אחד. ההכרזה על ברלין לאחר זו של פריז משמשת בדיוק להדגיש זאת בפני ארצות הברית כי אין מדובר בצעד גרמני, אלא בצעד אירופי, נטול אוטונומיה אמיתית מוושינגטון.

כדי להבין עד כמה אפקטיבי עולם האילוצים שגרמניה צריכה להגיש, עלינו להרחיב את המבט שלנו שאליו עושות מדינות אירופיות אחרות את אותו הדבר. כלי נשק נשלחים מהולנד, בלגיה, צ'כיה, דנמרק. לעצור לעת עתה בקבוצה הראשונה הזו, מסתבר שדווקא מדינות המחנה האמריקני, אשר עם זאת גם גובלות בכל רחבי גרמניה ומעל לכל הן המדינות, שגודלן הקטן הוביל לאורך ההיסטוריה לדיכון. בכל פעם שגרמניה הקרינה את כוחה. לתת כמה דוגמאות, הכיבוש של בלגיה בשתי מלחמות העולם, או זה של הולנד, בלגיה ולוקסמבורג בשנייה, סיפוח בוהמיה ומורביה ב-1939 או כיבוש דנמרק ב-1940. המעבר יחד עם גרמניה הוא אז לא אינדיקציה להשתתפותם בספירה גרמנית מתחדשת, אלא להשתתפות בשליטה האמריקאית בגרמניה, הכוח היחיד שעלול לערער, ​​גם אם לא היום או מחר, את ההגמוניה של הכוכבים והפסים ביבשת, אם יצליח בכך. לוחץ ידיים לכוח הרוסי.

כדי לאשר שזו המציאות של יחסי האומות הללו עם ברלין, עלינו לחזור להשקת ה- קרן הבראה של 2020. בין המדינות שהתנגדו הכי הרבה לאפשרות שגרמניה תחשוף את עצמה כדי להבטיח משהו דומה לחוב ציבורי אירופאי, כדי לעזור למדינות שנמצאות הכי הרבה במשבר פיננסי עקב קוביד, היו בדיוק את אותם הנקודות שהוזכרו זה עתה, שהם כעת שולחים נשק יחד עם גרמניה. אם הם באמת היו הלוויינים שלה, הם גם היו, באותה עת, תומכים מיד בקרן, במקום זאת הם היו התומכים החזקים ביותר של צנע פיסקאלי אכזרי אפילו יותר מזה שמיוחס לברלין, מודעים לכך שהנושא לעולם אינו רק כלכלי או לכך. אם כן, זה רק בהתחלה, מכיוון שכסף גרמני עדיין עלול להסתכן ולהפוך בעתיד למנוף לבניית השפעה גיאופוליטית גרמנית מחודשת, אם יהיה רצון חדש בברלין להביע כוח. בכל פעם, זה חוזר, שגרמניה מתבטאת בצורת כוח, הם הראשונים להתאגד. כסף אתמול, נשק היום, ההיגיון נשאר אותו הדבר.

עוד יותר רחוק, בין המתכוננים לעזור לאוקראינה במשלוח נשק, גדול יותר מהמדינות הקודמות ולהשלים את כיתור גרמניה על ידי כלבי הדם האמריקאים באירופה, יש את פולין. במשך שבועות זה מתח ביקורת על הגישה הגרמנית של אי רצון לשלוח סיוע צבאי אמיתי לקייב. האשמה זו עומדת בסתירה לכאורה לחשש עתיק היומין של פולין ממציאת מעצמה גרמנית מחודשת בצדה המערבי, אשר השפיעו עליה אפילו יותר מזיקות מאשר על העמים הנ"ל.

גם כאן הרעיון של כסף אתמול ונשק היום... תחום ההשפעה מחר? לא, אם מסתכלים על הפחד העיקרי שנתפס על ידי ורשה, שברגע הנוכחי היא רוסיה. זו הסיבה שהוא רוצה לדחוף את גרמניה לפגוע במוסקבה, כי על ידי הצבתה נגדה, היא מפרידה ביניהן עוד יותר ומעדיפה שליטה אמריקאית שהיא מטבעה אנטי-גרמנית ולכן מתפקדת לפולין.

הרחבת הספקטרום (והחשיבות) של מדינות המסייעות לאוקראינה על ידי שליחת נשק עוד יותר, יש להזכיר את צרפת. זה מוסבר במאמר קודם מהן האפשרויות האמיתיות לתמרון של האומה הצרפתית בסכסוך זה, כולל זו של סיוע לארה"ב לאפשר את תחיית הכוח הגרמני הקשור לזו של רוסיה.

גם במקרה זה, הפעולה הצרפתית משמשת להפוך את הסיוע הגרמני לאירופי רשמי, ומונעת ממנו לרשום תמיכה שניתנה על ידי מדינות קטנות מדי, כדי לא להיראות מכור, מה שגורם לו להיראות לא כסיוע אירופי, אלא כסיוע גרמני. המקבילה הצרפתית משמשת את האמריקנים כדי להחיות את המשמעות של הגרמנית.

אז נוכל להסתכל על המצב מנקודת מבט זו. ארצות הברית מתרחקת יותר ויותר מרוסיה וגרמניה, ומחלישה את ההבנה, שתהיה היחידה האמיתית המסוגלת לאיים על ההגמוניה שלה. בכך הם נותנים משקל לצרפת, ונותנים לה את ההזדמנות לקחת על עצמה ניהול אירופי של הסיוע הצבאי לאוקראינה. זה רק מחיה ככל הנראה את הרעיון הצרפתי של אוטונומיה אסטרטגית אירופאית, המובן על ידי צרפת כקבוצה של אירופאים בראשותה בתחום ההגנה. רעיון שכבר נשחק בגלל קשיי המשימה הצבאית הצרפתית בצפון אפריקה (מבצע Barkhane), כאשר בין יתר המטרות, הייתה גם הובלת משימה צבאית של האירופים, אוטונומית יותר מהאמריקאים (כוח משימה תקובה) ולחוות שלב באוטונומיה אסטרטגית. למעשה, צרפת, הנתמכת על ידי ארה"ב בניסיון להנחות רטורית את הסיוע ה"אירופי" לאוקראינה, רק מהדקת את בריח השליטה האמריקאית על גרמניה. בכך היא גם מאפשרת לאמריקאים לעכב את הפרויקט האוטונומי, במקביל לכך שהם גורמים לו לקחת על עצמו יותר אחריות באופן רשמי. מה שקורה אפוא הוא לא שליחת נשק גרמני לאוקראינה, אלא שליחת נשק לכל האירופים, כך שהם לא רק נשק גרמני.

בשיקול אחרון, אם הגענו, גם דרך הסכסוך באוקראינה, לארגון מחדש יציב מסוים של גבולות רוסיה במזרח אירופה, שמרגיע בדרך כלשהי את חוסר הביטחון האסטרטגי של מוסקבה, ובכך גם מגבש את ה"שייכות הגרמנית ל" למחנה האמריקני, שיכרסם את יחסיו עם רוסיה, וושינגטון, בתהליך האתגר האמיתי מול סין, שיהיה כבד יותר ויותר, יהיה יתרון נוסף במשחק המכריע של העתיד. ארה"ב כבר משיגה את תוצאותיה ביחס לחלוקה הרוסית-גרמנית המורחבת באופן מועיל, והכל נראה על עתיד הגבולות עם רוסיה. עם זאת, להגשה חוזרת ונשנית של גרמניה יש מחיר שהאמריקאים יפקחו עליו בעתיד.

שולץ, בגינה שוב ושוב את ההתערבות נגד אוקראינה, חזר והדגיש לא פעם שזו המלחמה של פוטין, לא הרוסים, נגד קייב.. איך לומר ... האם בלעדיו גרמניה תמשיך להתקרב לרוסיה?

צילום: חיל האוויר האמריקאי / הממשל הפדרלי (DE) / president.pl