"חוק ההשפעה הזרה" מלבה את גאורגיה

יותר מחודשיים חלפו מאז חזרו המפגינים לאכלס את כיכרות טביליסי כדי למחות נגד חוק על השפעות זרות, אושר בקריאה שלישית למרות הווטו של הנשיא סלומה זורביצ'ווילי. החקיקה, שאותה מפגינים בדרך כלל מתייחסים כ"החוק הרוסי"הן בשל הדמיון לרגולציה דומה בתוקף ברוסיה והן הלחץ לכאורה המגיע מהקרמלין לאישורה, היא מחייבת ארגונים שמקבלים יותר מ-20% מהמימון שלהם מחו"ל להירשם כ"סוכנים זרים".¹

אחרי רוסיה, קירגיזסטן ובוסניה-הרצגובינה, גם גאורגיה בהוראת כמה מחברי מפלגת השלטון חלום גאורגי נכנס לספירלת שליטה שמסתכנת בהחלקה של המדינה לאחת אחיזה אוטוריטרית מסוגלת לכבות את שאיפותיה האירופיות לנצח. במיוחד מאחר שהתגובות של בכירים בבריסל כמו גם בארצות הברית לא איחרו להגיע, מה שנותן סימנים מוחשיים של ביטול הדרך שעשתה עד כה גאורגיה לקבלת מעמד של מדינה מועמדת לחברות באיחוד האירופי.²

אמנם בקריאה ראשונה ניתן לצמצם ככל הנראה את שאלת אישור חוק השפעות זרות לאחת ניגוד בין השאיפות האירופיות של גאורגיה לבין השפעות רוסיות בכיוון ההפוך, קריאה כזו היא פשטנית בשל ריבוי האינטרסים וההשלכות בתחום. מצד אחד, כ-85% מהאוכלוסייה הפרו-אירופית יצאו לרחובות כדי למחות על הבלתי נמנע תפנית אוטוריטרית במדינה בראשות חלום גאורגי ולהביע את הרצון המשותף לדמוקרטיה, חופש ושקיפות מול מערכת מדינתית אטומה ומושחתת, שעתידה לא יכול היה להיות בשום מקום אחר מלבד הגוש המערבי. מצד שני, הצביעו על מפלגת הרוב כטהורה פרו-רוסית זה גם נראה מטעה, שכן זה אומר להאפיל על עשור של התאמות מוכוונות קהילה. נראה יותר נכון לדבר עליו אינטרסים אישיים של אליטה פוליטית שסובבת סביב הדמות של בידזינה איבנישווילי, ראש ממשלת גאורגיה לשעבר ומנהיג המפלגה חלום גאורגי, שמנסה להגן על האינטרסים שלה ואשר עשתה את הונה דווקא מכוח קשר בלתי ניתן להסרה עם רוסיה.³

לכן אין זה מקרי ששמו של המיליארדר אוליגרך איוונישווילי הוזכר בספר המפורסם פנמה Papers עקב סדרה של כספים מפעילויות עסקיות קודמות שבוצעו ברוסיה והוסתרו במקלטי מס זרים.⁴ כשם שלא במקרה בעיצומן של המחאות נגד חוק השפעות זרות, אושרה הצעת חוק נוספת בשם "חוק offshore", המאפשרת הקלה על כניסת כספים מחו"ל לגאורגיה על ידי מתן מגוון רחב של הטבות מס לחברות ויחידים המחליטים להעביר את נכסיהם ממקלטי מס לגאורגיה. הדבר עורר תגובה נרחבת במדינה בשל החשש שזה עלול להפוך את גאורגיה לא רכזת של כסף שחור, מה שמאפשר למייסד המיליארדר לעשות זאת חלום גאורגי איוונישווילי וכמה מחברי המעגל שלו כדי להתחמק מסנקציות מערביות אפשריות.⁵

סנקציות שהאיחוד האירופי אינו שולל אימוץ ואשר נדונות גם בארה"ב, אשר ב- בית הנבחרים הם אישרו את "חוק מגובארי” (מהמונח הגיאורגי שפירושו "ידידות") והבטיח הגבלות מבחינת מתן אשרות ו איסורי נסיעות כלפי פקידים גאורגים של חלום גאורגי נחשב אחראי להחלשת המסגרת הדמוקרטית הגיאורגית ונחשב עוין הן כלפי החברה האזרחית והן כלפי שותפיה האירו-אטלנטיים.⁶ זה סנקציות מערביות התקבלו בברכה על ידי הגיאורגים בצורה חיובית מאוד ומתפרשים כסימן מוחשי לקרבה למאבק הדמוקרטי שלהם, ישנם חששות מבוססים לא פחות מכך אישור החוק על השפעות זרות עשוי לסמן נקודת שבירה של אל חזור ליחסי גאורגיה-אמריקאים: החוק למעשה יפגע ברשת העבה של ארגונים לא ממשלתיים, גופים ועמותות שזמינות הכספים שלהם תלויה אך ורק בוושינגטון, אשר מעצמאותה בשנות ה-90 ועד היום מילאה תפקיד מהותי ב מימון ותמיכה במוסדות הדמוקרטיים השבריריים של גאורגיה.⁷

תפקיד מיוחד במהומה הגיאורגית הוא ללא ספק רוסיה, שהוגדרה על ידי המפגינים ככוח מערער היציבות העיקרי בגאורגיה, וכן כאדריכל אימוץ החוק באמצעות כלי לחץ על מפלגת השלטון. במישור הממלכתי, החוק על השפעות זרות מובן על ידי רוב האנליסטים המקומיים וכן מפלגות האופוזיציה כעוד פרק של לוחמה היברידית רוסית שמטרתו לשמור על המדינה תחת תחום ההשפעה שלה. עד כדי כך שברחובות טביליסי יש שמועות שהאוהדים של חלום גאורגי ייתכן שהם קיבלו לחץ לאימוץ החוק מול הטבות שהן לא רק אישיות, אלא גם בעלות השלכות גיאופוליטיות לאומיות ואזוריות ניכרות יותר. בהקשר זה, ההשערות הנחשבות ביותר נוגעות לצד אחד כל ערבויות לאי-תוקפנות או של מעורבות ישירה באמצעות פתיחת חזית שנייה בהקשר של המלחמה באוקראינה. מצד שני, גם ההשערה של אחד מרחפת קונפדרציה בין גאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה, הצעה שללא ספק תיתקל בהתנגדות עזה מצד אזרחים גאורגים, אך עשויה להוות פשרה ביישנית למראית עין של החזרת הריבונות לגאורגיה.⁸

הקרמלין מצדו - שבגלל סוגיות הנוגעות לשטחים הכבושים של גאורגיה אינו מקיים יחסים דיפלומטיים עם טביליסי אלא בתיווך שווייץ - בחן את ההפגנות מאשים את המערב בניסיון לערער את היציבות במדינה תמיכה במפגינים בצורה מסוימת "מהפכה צבעונית" נגד הממשלה.⁹ ללא ספק, מוסקבה תרוויח משמעותית אם גאורגיה תנטוש (בכוח או באמצעות מכשירי "לוחמה היברידית") את תחום ההשפעה המערבי לטובת המסלול הרוסי הבלעדי: דרום הקווקז הוא למעשה חלק מהרטוריקה של "רוסקי מיר" כמו גם גיאוגרפיתליד חו"ל של רוסיה, שהמדיניות הרוסית במרחב הפוסט-סובייטי מכוונת אליה על מנת לשמור על שליטתה הבלעדית (אולי). יחד עם זאת, שליטה פוליטית בגאורגיה עשויה להיות מסוגלת להמשיך לתוך דרום הקווקז וגם להשפיע על השאיפות הפרו-אירופיות של ארמניה, שתחת פשיניאן בתום שלושים שנות המלחמה עם אזרבייג'ן על חבל קרבאך הביע את הרצון לנטוש את המסלול הרוסי כדי להתקרב למערב.¹⁰

לבסוף, אין לזלזל בזה מיקומה הגיאוגרפי של גאורגיה, מה שהפך את המדינה לרלוונטית אסטרטגית מבחינת תשתית המעבר מסדרון אמצע, הפרויקט הרב-מודאלי המחבר את סין ומרכז אסיה לאירופה דרך אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה.¹¹ למעשה, זה ממש דרך מסדרון אמצע שהמערב מספק לעצמו גז, נפט וסחורות עקיפת רוסיה שאושרה עליה בשל הפלישה לאוקראינה, ובכך לאפשר לדרום הקווקז למלא תפקיד שאין שני לו מבחינת קשרי מזרח-מערב ומעבר לאירופה. במקרה של חיזוק השפעתה של מוסקבה על גאורגיה, הם עלולים אפוא להיפתח תרחישים חדשים על עתידו של פרויקט תשתית זה, שמתכונן להרחבה משמעותית במטרה למעבר אנרגיה מתחדשת מקזחסטן ואזרבייג'ן.

במונחים פוליטיים גרידא, נותר הכלי היחידי שנותר לגאורגים להימנע מההשלכות של התרחישים שתוארו עד כה. הבחירות ב-26 באוקטובר. במובן זה, האופוזיציה תוכל לנצח רק בניסיון לפרק את הארכיטקטורה האוטוריטרית שהוקמה על ידי חלום גאורגי, מדביקים את דרכה של טביליסי לכיוון בריסל. אף על פי כן, אתגר הניצחון אינו ליניארי כפי שהוא עשוי להיראות: נכון לעכשיו, האפשרות שמפלגות האופוזיציה הגיאורגית יציגו את עצמן מאוחדות בבחירות הבאות עדיין נראית רחוקה למדי, והחששות של הונאה והונאות בחירות אפשריות הם יהיו הכל מלבד לא קיימים.¹²

בעצם, ההתנגדות ל חלום גאורגי הוא שביר ביותר, כמעט כאילו הוא משקף את אחיזה חלשה של הדמוקרטיה הגיאורגית.