הסיבה שהסכסוך הלובי נראה בלתי נמנע

(של ניקולו ג'ורדנה)
27/02/15

בכדי לומר האם מועיל כיום להוציא כוחות כלכליים ואנושיים למתקפה לוב אפשרית, יש להמשיך בתהליך איזון בין האינטרסים העומדים על כף המאזניים.

אם יש לנו את הוצאות הכוחות המזוינים שלנו בצלחת, מצד שני אנו שומרים על האינטרס הלובי ביצירת ושמירה על מצב של שלום נאה, בין היתר, באפשרותנו ליהנות מתמיד ממקורות האנרגיה שנפגעו כעת - ראשית בין כל בארות הנפט - ובקרת חוף המאפשרת מיפוי והפסקת הזרם המתמשך של נתיני הפליטים שנמלטים ממתקדם של הטרור האסלאמי ואשר פוגעים בביטחוננו ככל שזרימה בלתי נשלטת.

ראשית, הביקורת העיקרית היא נגד ארצות הברית ומדיניותה הכושלת כלפי המלחמה בטרור. הפיגוע ב- 11 בספטמבר 2001 - אירוע המסמן את הכישלון המשמעותי ביותר של שירותי המודיעין האמריקניים לאחר אסון פרל הארבור - עורר את זמן ההתחלה של מלחמה בטרור האסלאמי שעד היום לא לא הניבה תוצאות מלבד מותם של רבים מדי מחיילינו. יחד עם מדיניות אמריקאית זו שאנו יכולים לכנות "פגע וברח" לעבר הפונדמנטליזם האסלאמי - מלחמה שמתנהלת לעתים קרובות עם מגן שמירת השלום שלא אפשרה את פירוק משטרי הטרור אלא בריחתם לאחרים שטחים עם הרחבה והתחזקות כתוצאה מכך - המשימה בה חשבה הכוח העל של היבשת החדשה הייתה להסיר את ראשי הממשלות של מדינות המזרח התיכון כדי להוביל אותם לסדר דמוקרטי שהוכיח מיד ככישלון ואיפשר ריבוי טרור.

עובדה של ממש היא שאם ניתן להגדיר את הטרוריסט ככזה, הוא נושא שמניע פעולות נגד שלום הציבור על ידי פעולה על גל הטרור שנגרם על ידי מקורביו, ובכך מייצג את הסגן המוחלט נגד זכויות האדם העיקריות, קודם כל, מודעים למצב של ביטחון יציב ויציב. היום כל זה חסר, ולא רק בלוב או במדינות אחרות במזרח התיכון, אלא בכל העולם. למעשה, אין מאה אזורים בטוחים, להיפך, עד כה מתפשטת סכנה להתקפה לכל המדינות הנמצאות ממערב לשטח האיסלאמי, בשל עצם היותן של המערב, לכל המדינות הנוצריות ולכל אלה לעכב את ההישג של המטרה של כיבוש רומא.

מצבה של היום בלוב, שנחשבה בעבר כהצלחה של ההתערבות הפרנקו-אמריקאית לתרומת הדמוקרטיה, מייצגת את כישלונה של הגישה המערבית למדינה האפריקאית שנכשלת כעת, הרוסה על ידי המאבקים השבטיים הפנימיים ועל ידי התקדמותה של קבוצות אל-קאעידה ו- ISIS. הגישה הנוכחית שאחריה הקהילה הבינלאומית העדיפה, העדיפה, על פני התערבות צבאית, את דרך המשא ומתן לשלום בחסות האו"ם, דרך ארוכה ובלתי ניתנת לא סבירה. אכן שטח זה יכול להפוך למקלט יציב לטרור אשר תביא למשבר הומניטרי רחב בהרבה.

הגבולות הארוכים של לוב, המאוכלסים על ידי שמרנים צעירים מובטלים, חזרתם של חיילים שהוחלו בחזית הסורית והעיראקית, כמו גם כלי הנשק הפשיטות הרבים בעידן קדאפי, מוצגים כמאכל עסיסי לג'יהאדיסטים שואפים. לוב מסתכנת בכך שהיא, יחד עם עירק וסוריה, תהיה מקום מושבה של המלחמה שניהלה המדינה האיסלאמית. פלגים פונדמנטליסטים שאינם מכירים הדדית בלגיטימיותם מתנגשים במדינה האפריקאית כיום: דאעש, אל-קאעידה ואנסאר אל-שרעיה (הקבוצה האחראית לפיגוע שבוצעה בספטמבר 2012 נגד המבנה הדיפלומטי האמריקני בבנגאזי, אשר ראה את הריגתו של השגריר ג'יי כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקנים נוספים). התפשטות מאסיבית זו של קבוצות טרור בלוב היא תוצאה ישירה של התמוטטותה של מדינת לוב, ולכן כישלון המדיניות הפרנקו-אמריקאית ולא של הקהילה הבינלאומית כולה. נשיא ארה"ב ברק אובמה עצמו הודה בראיון ל"ניו יורק טיימס "באוגוסט 2014 באחריותו וכישלונה של ארצות הברית בפרויקט לסייע לתכנית שלאחר קדאפי. המדינה כיום מחולקת בין שתי ממשלות: זו של טריפולי, המורכבת משמרנים המעדיפים את המהפכה, וזו של טוברוק, המייצגת את הכוח המתון המוכר על ידי מרבית המדינות האחרות. כוחות טוברוק הכירו עד כה בסיוע מצרים, איחוד האמירויות וסעודיה במלחמה המשותפת בג'יהאד.

לוב היא אפוא המוקד הנוכחי של המאבק בטרור האסלאמי שהתפשט מן המזרח התיכון לאפריקה. השפעת ההתקדמות של הג'יהאדיסטים הובילה לירידה מדאיגה בייצור הנפט עקב לחימה מתמדת, ובארץ נשענת כמעט אך ורק על השיווק - ועל כן על התמורה - של נפט גולמי, הירידה המתמשכת בהייצור תהיה כרוכה "חוסר האפשרות לשלם משכורות לעובדים ולייבא סחורות חיוניות להישרדותם של אזרחים לוביים, ולהניח משבר כלכלי והומניטארי עוד יותר. למרות השמצות המזיקות הללו, הגישה הבינלאומית היא סטטית ואינה משתנה. בהתאם לחוקים הבינלאומיים, יש הטוענים כי התערבות חמושה בלוב צריכה להיות מוסמכת על ידי מועצת הביטחון, אך לדעת הכותב האיום המותנה והעכשווי לבצע עבירות בלתי מוצדקות במדינות המערב, ובמיוחד באיטליה, שלעתים קרובות - כפי שמראה פיגועי הטרור האחרונים וההוצאות להורג לפני מספר ימים בבירור - זה לא נשאר כך, אלא הפך לעובדה מוגמרת, הוא כבר מציע את האפשרות לפעול עם שימוש בכוח כדי למנוע סכנה ההולכת וגדלה להיות אמיתי. אנו נמצאים במצב של צורך קפדני. 

ישנם גם נושאים המתנגדים כי התערבות פירושה שימוש בכמות משמעותית של כוחות אוויר וים כמו גם עשרות אלפי חיילים, במיוחד להתייצבות שתוצע בסוף הסכסוך, אך אינני מוצא שום הבדל עם קוסטטו מחויבות רב-שנתי באפגניסטן ובעיראק. בנקודה זו אינני רואה בבירור את הסיבה לכך שההתערבות הוסדרה באותם מקומות שאינם מהווים סיכון ממשי ועכשווי - לפחות על פי קנאות המשפט ההומניטארי הבינלאומי - מכחישה היום פעולה נגד סכנה שכן, זה אכן מגיב לדרישות העדכניות של האיום בסכסוך הטמון בחוק הבינלאומי של סכסוך מזוין בגלל האופי המובנה של האמנות. 51 מתוך אמנת האו"ם. לפחות היום עלינו להעניק תמיכה צבאית חזקה לכוחות המזוינים של לוב ולגנרל ח'ליפה בלקאסים הפטר (תמונה).

האופציה שנבחרה הייתה אפוא זו של אמון על העתיד, אך התקווה מעולם לא ניצחה שום מאבק, מריבות פנים וכלה במלחמות העקובות מדם. מה שמחליט את הפוליטיקה הוא ההתערבות הקונקרטית לרצון לחיסול הסכנה, ביטול הגורם המייצב. היום בחרנו למדיניות של הכלה של המצב הנוכחי, בתקווה שיום אחד יסתיים משא ומתן לשלום. עם זאת, אלה זקוקים לתמיכה מצד מעצמות אזוריות ומפוליטיקה, אשר חייבים להוכיח שהם מסוגלים לשלוט בכוחות עצמם בשטחם, שלא לדבר על הצורך בקיום רצון לפשרה. בשלושת התנאים אין הצצה לאופטימיות כלשהי ובמיטב המקרים, גם אם הושג משא ומתן, עדיין יהיה צורך לשלוח כוח ביטחון של האו"ם. במילים אחרות, התערבות צבאית היא בכל מקרה חיונית, פעולה שיש להשלים עם מאמצים פוליטיים ודיפלומטיים אקטיביים, אך אסור שהיא תישאר לא יעילה. מדיניות המחיקה של מדינות המערב בפוסט קדאפי לא פעלה: דיקטטורה שנמשכה 42 שנים בוטלה והסתיימה רע לרעה. כיום מלחמה נוקשה וקונקרטית שמטרתה פירוק מוחלט של הטרור האיסלאמי על ידי אל-קאעידה, דאעש או ארגונים ג'יהאדיים אחרים, היא הכרחית ומטרה להבטיח את רווחת הקהילה הבינלאומית כולה.

(צילום: ארה"ב DoD / אינטרנט)