הסתיו היפני: בין פציפיזם למלחמה

(של דניס סרנג'לו)
29/09/15

בעוד שבאירופה מתקיים דיון סוער על איך ואם להתערב בסוריה, יפן מתעוררת בשקט אחרי 70 שנות התאגדות.
הזמן בשל לחלוטין לענקית היפנית לדרוך בעניינים בינלאומיים שוב להיות בן שיח גם ברמה הפוליטית.
סימני ההתעוררות לא חסרו, כמעט שלוש שנים שינתה המדינה עמוק את המבנה הצבאי הפנימי שלה.

יפן לאחר מלחמת העולם השנייה העדיפה להדיר את עצמה מאירועים בינלאומיים לא רק ברמה הפוליטית אלא גם ברמה הצבאית.
זה אפשר לנו להתמקד בכלכלה ובפיתוח של המדינה שהתרגלה עכשיו לפציפיזם רדום.
אולם מאז 2012, המצב החל להשתנות ויפן הפכה למעורבת במעגל פוליטי מסובך מאוד שהביא אותה לבחון את מדיניות ההתערבות שלה בשנת 2015.

לאחר ההתערבויות הצבאיות היקרות ובאופן מסוים שלא צלחו במזרח התיכון, ארצות הברית של אובמה משכה את הבלמים בפעולות מעבר לים.
הודות לאובדן ההשפעה החומרית הזה, אובמה תיאר את מדיניותו "שמאל לבהנד" והשאיר את בעיית הפלת נושאי המזרח התיכון למזרח המתהווה (ולכן לבעל בריתו היפני).
יפן לאחר שנים של חוסר פעילות החזירה לסדר את המכונה הצבאית שלה, חלודה אך עדיין ענקית.
האקטיביזם החדש הזה הפחיד את סין, יריבה חזקה של ארצות הברית ומדיניות החוץ שלה, כמו גם את יפן, בעלת ברית אמריקאית.

המתיחות הגדולה ביותר בין שתי המעצמות המזרחיות נראתה בארכיפלג סנקאקו, שאינו מיושב ונשלט על ידי יפן, אך סין טענה כי היא שלה מאז שנות השבעים.
שמונת האיים וכמה שוניות, בנוסף להיותם תככים דיפלומטיים, הם גם מקומות אסטרטגיים צפונית מזרחית לטייוואן, שם משגשגים דרכי הסחר ושדות נפט וגז טבעי משגשגים.

המחלוקת שנשכחה מזמן חזרה לחיים באפריל 2012, כאשר ממשלת יפן קנתה שלושה איים מאזרח פרטי. המהלך חסר הסבלנות של סין, שספינותיה עברו סביב סנקאקו עשרות פעמים בחודשים הבאים.

מכוח התוקפנות החדשה של בייג'ינג שהוחמרה בגלל אובדן הכוח על ידי ארצות הברית, יפן נאלצה להתחיל לבחון את מדיניותה הצבאית החל מהוצאות על האחרונה.
מאז 2012, ההוצאות הצבאיות היפניות הוכפלו פי ארבעה.
רק בשנה האחרונה הגידול הנקי בתקציב היה + 2,8% עבור הוצאה כוללת של 4980 מיליארד ין, בסביבות 36 מיליארד אירו.
הקפדנות היפנית ידועה למדי וגם התבונה בה מוציאים את הכסף המוקצה נובעת מאיתנות זו.
רכישת ציוד חדש וטכנולוגיות חדשות אינן אלא מראה של האיומים והבריתות שעשתה יפן ב -70 השנים הללו.

רכישת עשרים ספינות סיור P-1 אוקיינוס ​​מעידה על כך שהמדינה תסתכל בחשדנות הולכת וגוברת להתערבותה של סין בדרכי הסחר שלה.
שלא לדבר על כך שהמים הלאומיים היפניים הפכו למרבה הצער לגיבורי גל חדש של פיראטיות שעבר ממפרץ אדן עם הצלחת המשימה. אטלנטה.
המדינה בהחלט לא יכולה להרשות לעצמה לבזבז כסף וזמן בתפיסות יקרות מאוד של אוניות וסחורות, ולכן היא זקוקה למעקב פעיל ותגובתי.
תחת הכותרת "תגובתיות" יפן קונה חמישה אוספרי V-22 ושישה לוחמי התגנבות F-35.
על ה- F35 אנו יודעים כמעט הכל, אך המוזרות האמיתית הם הדגים.
הגימיק הזה של הטכנולוגיה הצבאית מיוצר על ידי בל עבור הצבא האמריקני (באופן לא מפתיע!) ומדורג כטילוטור ממוצע.
בהיותה טכנולוגיה היברידית, האוספרי מנצל את יתרונות ההמראה והנחיתה של פלטפורמת הרוטור אך גם את מהירות הטורבו.

התאמתו של מטוס זה להובלה ולירידה של חיילים ורכבים יבשתיים הופכת אותו למושלם לתפקיד החדש שיפן תשמש כמרכז לוגיסטי של תיאטראות מבצעיים אמריקאים.

תענוג אמיתי למומחים צבאיים כמו גם למומחי פוליטיקה בינלאומיים.
ההוצאות כוללות כמובן תוכניות פיתוח של חומרים חדשים עם טכנולוגיה החלים גם על העולם האזרחי (מה שמכונה שימוש כפול).
אחת ההשקעות הגדולות תהיה מערכת הגנה מפני טילים שתפותח יחד עם ארצות הברית.
נקודה אחרונה זו היא מהותית מכיוון שהיא חוזרת בצורה די מוזרה לשימוש החדש שיעשה בצבא היפני.

המפתח למדיניות הצבאית היפנית הוא מאמר 9 השנוי במחלוקת בחוקה המזכיר "[...] העם היפני מתנער לנצח מהמלחמה כזכותה הריבונית של האומה ומהאיום או השימוש בכוח כשיטה לפתרון סכסוכים בינלאומיים.
כדי ליישם את הוראות הפסקה הקודמת, המדינה לעולם לא תחזיק שוב בכוחות מזוינים יבשתיים, אוויריים או ימיים וכן כל פוטנציאל צבאי אחר. "

על כן יפן אסורה במפורש (באופן די ברור ותמציתי) להקים צבא לאומי משלה ולהשתמש בו כתוצאה מכך, להפיץ סכסוכים עם מדינות ריבוניות אחרות.
עם זאת, קיומו של כוח לאומי להגנה עצמית (ג'ייטאי) מותר למקרה שביטחון המדינה מאוים ישירות.

בניגוד לאיטליה הדוחה מלחמה אך מספקת התערבות של כוחותיה המזוינים לשמירה על הביטחון הבינלאומי ולהגנה עצמית, הג'יפון אינו מספק חריגים.

ראש ממשלת יפן אייב שינזו תמך מאז מערכת הבחירות בצורך בחידוש הפוליטיקה הלאומנית היפנית שהושמדה על ידי אירועי מלחמת העולם השנייה במשך יותר מדי שנים.
עם זאת, לראש הממשלה לא היו הרבה עוקבים, האוכלוסייה היפנית למעשה מכוונת באופן נרחב לפציפיזם משוכנע ואינה מתכוונת להפוך למשכון בלוח השחמט הבינלאומי הגדול.

בפרלמנט הוא אפילו ניסה לחסום את תהליך אישור החוק על ידי הפרעה, למשל פרלמנטר הלך לאט מאוד לעבר הקלפי היכן להפקיד את ההצבעה.

פרשנות חדשה לסעיף 9 לטקסט החוקתי היא כנראה ההזדמנות הגדולה של אייב להחיות את הלאומיות בארצו ולהשאיר את חותמה בהיסטוריה.

בלילה שבין 18 ל -19 בספטמבר העביר הפרלמנט היפני את החוק השנוי במחלוקת שלראשונה מאז 1947 מסמיך את "כוחות ההגנה העצמית" להעסיק במשימות חמושות מחוץ לגבולות המדינה.

אך מה ישתנה בפועל עבור יפן ומדיניות החוץ שלה?

בעיקרון, טוקיו תוכל להתערב לצד בעלות בריתה ביתר קלות, ולהבטיח כוחות ואספקה ​​לוגיסטית.
יפן תהווה מוקד לוגיסטי בסיסי לאותם תיאטראות "חמים" בהם פועלים כוחות בינלאומיים ברלוונטיות רבה יותר.
מדלק ועד תחמושת, ועוברים בכל שירות שימושי לביצוע משימות בעלות הברית, המדינה תיקח את השדה ב -360 מעלות.
יתר על כן, לכוחות הביטחון היפניים תהיה גם אפשרות לתרום את תרומתם בהפלת טילים בליסטיים המופנים כלפי מדינות בעלות הברית, ואילו עד כה הדבר היה מותר רק אם היעד הישיר של ההתקפה היה יפן.

שינוי חשוב אמור להשפיע גם על השתתפות טוקיו בפעולות צבאיות שבוצעו בחסות האו"ם.
למעשה, אם עד כה השתתפותה של יפן הייתה מותרת רק למשימות שנחשבות ללא סיכוני לחימה, עם החוק החדש היא תורשה להשתמש גם במצבים בסיכון גבוה.
לכוחות היפנים תינתן האפשרות להתערב ישירות בפעולות הכרוכות בשחרור בני ערובה של אזרחות יפנית.
לאחר חטיפתם והרגם של גוטו קנג'י ויאקווה הרונה, יפן ניסתה למזער את הסכנה למשברים דומים אחרים: סגירת השגרירות בתימן (בעקבות דוגמת האמריקנים), חסימת נסיעות לאזורי מלחמה, פרישה מאירועי ספורט כמו גביע העולם בחמישייה בקהיר או טורניר פינג פונג בכווית.

האכזריות שבה נהרגו שני בני ארצו מביאה כמה שוליים של הפוליטיקה היפנית לשאול את עצמם האם ניטרליות מוחלטת כלפי נושאים עולמיים הייתה טובה יותר.
מושג הבידוד הוא בהחלט מסוכן, אך בהתחשב בתוהו ובוהו המזרח תיכוני, זה הרצון היפני הבלתי מתון לזרוק את עצמם במלוא המרץ, יש הרואים בכך פיתרון אטרקטיבי.

על הנייר ניתן לעשות הכל, אך טוקיו תצטרך להתמודד גם עם שנים של חוסר פעילות בהקשר הבינלאומי, לא יהיה צורך לשלוח את חייליכם להחזיר את יפן לאופנה, אכן.

האם אנו בטוחים שארץ השמש העולה מוכנה לקבל על עצמה את החובות הנובעות מנטישת המדיניות הפציפיסטית?

זה לא מספיק לחדש צוות לאומי ולבנות צבא כדי לומר שמישהו מוכן למלחמה. צעירים יפנים לא מסתכלים לטובה על הרף ההתערבותי של מדיניות החוץ שלהם וכדי להילחם בתיאטראות בסיכון גבוה הם לא רק ישלחו אלינו מזל"טים.
אייב וצוותו יצטרכו להתמודד עם הכחשה עמוקה של צעירים בנושאים צבאיים, חוסר מוכנות של הצבא בגלל שנים של חוסר פעילות ואיזון אזורי עדין שיש לשמור עליו.

האופוזיציה טוענת כי בשל החוק החדש, יפן תהיה בסופו של דבר מעורבת בפעולות מלחמה יחד עם בעלה הראשי, ארצות הברית. זו הסיבה שאנחנו מתכוונים להמשיך בסדרה נוקשה של אתגרים משפטיים, תוך הפעלת חוקה חוקתית של החקיקה החדשה.

מבחינת המאבק בטרור, ממשלת יפן בהחלט אינה ברקע.
בינואר, במהלך ביקורו במזרח התיכון, העניק ראש הממשלה מימון נדיב לכל המדינות שהראו את עצמן מוכנות להילחם בדאעש ובעלי בריתו.
200 מיליון דולר הגיעו לקופת מדינות כמו ירדן ומצרים כדי לתמוך ולהגביר את המאבק הצבאי נגד דאש.
ממשלת א-סיסי המצרית תיהנה מ- 43 מיליארד ין לתמוך בשיקום ובמודרניזציה של מתקני שדה התעופה במדינה.
סכומי כסף אלה, יותר מאשר דאגה אמיתית לגורלם הפוליטי והתשתיתי של המדינות המעורבות, נראים דרך אלגנטית להסוות ניסיון להתרחק מתחום ההשפעה הסיני במזרח התיכון.

חשוב להדגיש כי יפן, עם ראיית ראייה ראויה להערצה, העבירה חוק המאפשר ייצוא חימוש לחו"ל באופן חוקי.
שום דבר מיוחד עד כה.
אולם "המקרה" רצה כי המרוויח הראשון מכלל זה הוא ממשלת קטאר שקנתה חיישנים לטילים, ומחירן של מערכות מתוחכמות אלה הוגדר כ"נוח ".
"טובה" שכבר נפרעה בשפע על ידי האמירות שהקימה מעין שותפות מיוחסת עם טוקיו שנבנתה על עסקאות מיליארדר.
עם זאת, נחתם חוזה בפברואר, עם ביקורו של האמיר תמים בן חמאד אל ת'ני ביפן, שיביא למיצובישי ולחברות יפניות אחרות הזמנה של שלושה מיליארד דולר להקמת הרכבת התחתית בדוחה. .

לכן בטוח שהמדיניות של סין ויפן במזרח התיכון תושמע על בסיס מי מהשניים ישלם את הכסף הרב ביותר מבלי להתערב יותר מדי בעניינים הפנימיים של מדינות בודדות.

בינתיים, בארצות הברית מסתכלים על יפן החדשה בשמחה, עד כדי כך שגודלה של תקציב ההוצאות הצבאיות כבר הוגדל על בסיס ההתערבות הצבאית היפנית העתידית באזורי המשבר העיקריים.

יפן רוויה באנרגיה פוטנציאלית שהיא רוצה לשפוך על הסצינה הבינלאומית, חוסר שביעות הרצון הגובר במדינה, הפוליטיקה הפנימית המשותפת יותר ויותר של אייב שינזו מציבה את השמש העולה במצב עדין מאוד.

עם בוא הסתיו, טוקיו תצטרך להחליט באיזה צד לקחת צד אם לחמש את רוביה או להכניס פרחים לאקדחים.

(צילום: MoD Japan)