מבלי לפגוע בעובדה שיחסים בינלאומיים, מעצם טבעם, אינם יכולים לחוות רגעי קיפאון, אין ספק שמה שמתגלה כעת מדגיש דינמיות יוצאת דופן. זוהי התקדמות, עם חוזקות וחולשות; זו הגלובליזציה, הרב-קוטביות היא ששברה את שיווי המשקל שמעולם לא התחרט עליו של לה קארה, זה רומנטיקה שהקסם שלו מהדמיון של ה אהבה מוזרה פיטר סלרס.
בעוד שהסערה ממשיכה לפגוע באוקראינה עם השלכות שמותירות אותנו נדהמים וגורמות לנו להאמין שהבן אדם בעצם נשאר ניאנדרטלי כדי להיזהר מפחד, המזרח נדלק מהניצוצות המופעלים על ידי המערב שממשיך להיות לא מודע על איך הוא שיחק את הקלפים שלו בצורה גרועה ופזיזה.
העובדות. יו"ר הקונגרס, ננסי פלוסי, תכננה טיול לאסיה, עם תאריכים שיאושרו, הכולל עצירה בטייוואן באוגוסט, כבר חודש לוהט שלה. תגובתה של בייג'ינג לא איחרה לבוא, והיא צפתה אמצעים נחושים וחזקים, מה שמרמז על הקרבה של משבר חדש.
ג'או ליג'יאנג, דובר משרד החוץ, ודובר טאן קפיי ממשרד ההגנה, לרגל האירוע, הדגישו קו פוליטי ידוע מראש, וציינו כי הביצועים הדיפלומטיים (?) של פלוסי ישחק משמעותית את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של סין, השפעה על מערכת היחסים הרעועה ממילא עם ארצות הברית, נותנת איתות מטעה לכוחות הטייוואנים שמטרתם לבסס ובעיקר להכיר בעצמאותה של טייפה.
אין לזלזל באזהרה מבייג'ין, שלא שללה התערבויות נוספות בקשר המסובך הנוכחי בין הרפובליקה העממית לבין מורדים של סין הלאומנית. יתרה מכך, זה בהחלט לא מסתורין שההנהלה הקומוניסטית תמיד ראתה בטייוואן חלק בלתי נפרד מסין היבשתית, עד כדי כך שכדי להשיג איחוד מחדש, לחצים צבאיים ניכרים, המעוררים, כמוצא אחרון, בזמן הבירור. חוסר תועלת של ניסיונות דיפלומטיים, שימוש בכוח.
מצד שני, וושינגטון, שעדכנה התחייבויות וסיוע לתמיכה בטאיפיי, אך מעולם לא ויתרה בגלוי על שלה. אי בהירות אסטרטגית מבוסס על ההנחה הפוליטית של סין אחת ועל הסעיפים של שלוש ההצהרות המשותפות סין-ארה"ב.
אם רוסיה מייצגת את הסיכון המיידי, בייג'ין היא הפלנטרית וארוכת הטווח; העמדה הפוליטית כלפי סין מודיעה לכל מדיניות החוץ האמריקאית: מסעו האחרון של הנשיא ביידן במזרח התיכון נועד, בין המטרות החשובות ביותר, לבלום את התפשטות סין בקרב מדינות ערב.
עד כמה חמורים האיומים הסינים? לא מעט, ובכל מקרה לא מזלזלים בהם. לפי ה"פייננשל טיימס", ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, מתנגד למסעו של פלוסי בשל הסיכון להסלמה במצר טייוואן; מעניינת בהקשר זה ההערכה שנעשתה על ידי המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, שעבורה ..בטווח הקצר והבינוני, סכסוך בטייוואן סביר הרבה יותר להתרחש במקרה מאשר ברצון. אחת ההשערות שיש לקחת בחשבון היא שבייג'ין, חסרת בסיס, בטוחה שוושינגטון מרכזת את הביקור בטייוואן בגלל זה עציץ e רַמקוֹל שניהם אלה, בלי להזכיר שהקונגרס עצמאי ושביידן לא יכול לאסור נסיעות, למרות שהפנטגון רואה ביוזמה לא מועילה, מכיוון שהיא נתפסת רק כתמיכה מסוכנת לעצמאות, ולמרות שביידן סייג את הרגע שנבחר לביקור כ בהחלט טועה.
בינתיים, שי עשוי להתפתות לפתיחת חזית חיצונית כדי לגרום לסינים לא להתעכב על קשיי המדינה, במטרה להאטה הכלכלית1, על הכישלון המהותי של מדיניות האפס קוביד, על משבר הנדל"ן, שבו כל נקודת צמיחה פחות מובילה למיליון מובטלים נוספים, על הקשיים שמייצגים היחסים עם הקרמלין.
מודע לשבריריות של מערכת הבריאות, שי מנסה לשמר את בתי החולים מאשפוז קוביד, ולכלוא מיליוני אנשים לזיהומים (יחסית) מעטים. היציבות החברתית בסכנה, ודעת הקהל מותשת: אלפים בורגני קטן הם מחרימים את תשלום המשכנתאות על דירות שטרם הסתיימו בשל חוסר האשראי שאוחז בבונים; אלפי חוסכים דורשים בחזרה את כספם הקפוא מבנקים במצוקה; באזורים מסוימים i דבאי2, עובדי הבריאות שמנהלים את מדיניות קוביד אפס ברחוב שובתים בשל אי תשלום שכר.
אז למה המתח הגבוה הנוכחי? כנראה בגלל ששי מתכונן להגיע לביידהה, עיירת החוף שבה אני עקרונות אדומים הם מקיימים את הפגישות השנתיות שלהם, שבמהלכן נשפטת עבודת הממשלה, הפוליטביורו והמזכיר הכללי. אם שי רוצה שהמנדט שלו לחמש שנים יחודש בסתיו, עליו להוכיח שהוא לא עבר את היוזמה האמריקאית; השפלה תחליש את מעמדו ערב קונגרס המפלגה ה-XNUMX.
יתרה מכך, המתיחות אינה מוגבלת רק לבייג'ינג, אלא כוללת את כל האזור סביב טייוואן שבו יש הכנה לסכסוך, בעוד יפן משוכנעת שעימות מזוין הוא רק עניין של זמן. אם עד לאחרונה האמינו שסין לא תגרום להסלמה, כעת מאמינים שבייג'ין תוכל להגיב בתוקף למה שהיא רואה כאיום על ריבונותה.
מספר אנליסטים מאמינים כי למרות ששי ינסה להימנע מכל בעיות טרום-קונגרס, הוא יגיב כמעט בוודאות עם נשק במקרה של משבר, מכיוון שהוא עדיין צריך להישמר מפני אש ידידותית.
מה שעושה צדק עם חומרת התמונה הוא למעשה ההערכה השלילית שבוצע על ידי הפנטגון עצמו, אשר צופה תגובה אגרסיבית לביקור, אשר יתר על כן, יוצר כאוס נוסף בהקשר שמדיניות החוץ האמריקאית מעורפלת בו, אפילו במקרים אלה. רביע מפורק.
וושינגטון מאז 1972 מכירה בעקרון הפוליטיקה של סין אחת, אך מבלי לשכוח, מאז 1979, ההכרה בו-זמנית ברפובליקה העממית, עם זאת מלווה ב- חוק יחסי טייוואן, המשמר את היחסים עם טאיפיי, להגיע להחלטה ב-1982 שש הבטחות, שאיתו ארה"ב לא הייתה מכירה בריבונות סינית על טייוואן.
בשנת 2021, וושינגטון טענה כי הסכימה עם בייג'ינג על כיבוד העיקרון סין אחת, מבלי להכיר רשמית בטייוואן. המודרניזציה וההתרחבות של הצבא הסיני הניעו אז את טייפה לבקש תמיכה מבעל בריתה האמריקאי.
אם זה נכון שבידן טען שארה"ב תגן על טייוואן, זה נכון באותה מידה שכוונתה של ננסי פלוסי הובילה לקרע בין הקונגרס והבית הלבן מצד אחד, והפנטגון מצד שני, כאשר פלוסי מזעור, הוא אמר שבכל הנוגע לעצמאות, זה תלוי רק בטייוואנים להחליט (כאילו זה קל). בקיצור, הצהרות והחלטות מובילות למחבוא שמשנה את הסטטוס קוו מעת לעת, על פי פרדיגמה שרואה את האמינות של שני המתמודדים פוחתת, במיוחד זו של וושינגטון, שעדיין מודעת ל הרס אפגני. מה שבטוח הוא ששר החוץ לשעבר מייק פומפאו הצהיר זאת ישמחו ללוות את רַמקוֹל, טענות חזקות בהחלט עבור מתחרה יותר מפוטנציאלי במירוץ הבא לבית הלבן ב-2024.
בתוך מעיינות ערביים (הרסניים) ואי בהירות פוליטיות ביכולות שונות, אמריקה צריכה כעת להחליט מה היא רוצה לעשות כאשר אני גדל אף על פי כן חישב בקפידה את ההשלכות של מהלכיו, כשהוא זוכר את ההוויה הזו אימפריה כרוך באחריות ספציפית.
אם ביידן או הגנרל מיילי יצליחו להניא את פלוסי מהטיול שלה, הם יתדלקו שתי אמונות: שבריריות פוליטית ed מוטיבציה קטנה בהגנה על טייוואן; ברור שהפתרון ההפוך יוביל להידוק הטון, עם פתיחה אפשרית של משבר מקביל למשבר האוקראיני.
בהתחשב בכך שיחת הטלפון מ-28 ביולי בין שני ראשי המדינות לא הובילה לכלום, אי אפשר שלא להבחין בשבר פוליטי בתוך המציאות בארה"ב, ובתקלה רחבה יותר החורגת מעבר לגבולות הלאומיים ורואה את ארה"ב ו סין לכודה בתוך א gioco צמיגי, שלא יכול שלא לקחת בחשבון לא את התחזיות על בחירות אמצע הקדנציה, או את חוסר האפשרות להגיע לפתרון סמלי שמציל את פני שני השחקנים. בקיצור, להגיד את זה il הפנטגון נגד, זו הייתה קלילות בלתי נסלחת; הפעם הנשיא האמריקני היה עושה עדיף לשתוק, לשמור על אמינות פני פוקר, ושכנע את הדובר לא לעזוב.
מה יכול לקרות אם תגובה סינית תמנע נחיתת מטוסים אמריקאים בטייוואן? בתקווה להגיע לא יותר מאשר להחזרת השגריר האמריקני ולא יותר מחבילת סנקציות כלכליות. ההשערה של קאסוס בלי, אף על פי שהוא מתקרב, הוא יהפוך את האוקיינוס השקט של הודו לבלאם, כאשר סין תצא לכיבוש המהיר מאוד של טייוואן.
מסקנה: בהתחשב בכך השכל הישר היה שם, אבל הוא היה מוסתר מפחד השכל הישר3, חששותיו של הנשיא האמריקני והוויכוח הפוליטי בוושינגטון מעידים על משבר זהות של האימפריה האמריקאית.
1 הרבעון השני של 2022 סימן רק עלייה של +0,4% בתוצר, מה שהופך את היעד המתוכנן של 5,5% לבלתי אפשרי.
2 לבנים גדולים
3 א' מנזוני
תמונה: פייסבוק
