מגיפת הקורונה וירידת עלויות האנרגיה בעולם פגעו קשות באלג'יריה, במקביל לסערה פוליטית פנימית שאיימה לעקור את מבנה הממשל הקיים. עם זאת, הגבלות ה-COVID סיפקו לממשלה את העילה הדרושה לה כדי להגביל אתחירק (תנועת מחאה, עורך) ולנקז הרבה מהלהט היורד ממילא. לאחר מכן, המלחמה באוקראינה העלתה את מחירי האנרגיה העולמיים לזנק, וסיפקה לממשלה את הנזילות הדרושה לה כדי לקנות שלום חברתי.
בשנת 2022, קרן המטבע הבינלאומית דיווחה כי אלג'יריה רשמה עודף תקציבי ראשון מזה תשע שנים, והגדילה את הרזרבות הבינלאומיות ב-7 מיליארד דולר מאז 2021, וצפוי עודף תקציבי גם השנה.
מרחב פעולה פיננסי איתן זה אפשר לאלג'יריה לגבש את מעמדן של מדינות שכנות הנחוצות לביטחונה, כמו תוניסיה (שוב מכעיסה את רבאט, שחי מהלוואות, מתנות ומימון ושאין לה שום זמינות להתחרות, אפילו לא מרחוק, עם אלג'יר ).
אלג'יר סיפקה לתוניס הלוואה של 300 מיליון דולר ב-2021 ועוד 300 מיליון דולר (הלוואה של 200 מיליון דולר בתוספת מענק של 100 דולר) ב-2022. מכיוון שחבילת ההצלה של תוניסיה של קרן המטבע הבינלאומית מסתיימת בקצרה, לא יהיה מפתיע אם אלג'יריה תתערב שוב כדי לתמוך בנשיא קאיס סעיד, הימנעות מקריסה כלכלית וסיכוני יציבות נלווים.
הנוכחות המוצקה החדשה של אלג'יריה באזור והשפעתה על שוקי האנרגיה באירופה יביאו ציפיות חדשות. בעוד אלג'יריה נתפסה בעבר כשחקן שוליים בפתרון סכסוכים אזוריים, כעת היא רוצה למלא תפקיד בונה ומרכזי בלוב ולהשפיע מחודשת בתיק סהרה המערבית.
ההתעקשות ארוכת השנים של אלג'יריה שהיא לא מעורבת בסכסוך בסהרה המערבית הופכת פחות ופחות להגנה וכמנהיגה אזורית שואפת, המדינה תצטרך לפתור את הסתירה הזו ולהתעמת עם מרוקו, שלמרות זאת - אין לה מה להציע ועם המשא ומתן. שהוא מבקש בעקשנות עם אלג'יר, נראה בעיני רבאט, חזרה על תכתיב ורסאי משנת 1919 שיוטל על טבון (נשיא אלג'יריה).
גם על סדר היום המורכב של אלג'יר נמצאת מצרים, באופן מסורתי מדינה בעלת השפעה אזורית גדולה (אך שברירית באותה מידה). קהיר עשויה לראות בהשפעה הגוברת של אלג'יריה איום המוביל ליריבות אזורית: היא תצטרך להיות מוכנה להתחרות.
באוגוסט 2021, אלג'יריה אירחה שרי חוץ מכל האזור (כמו גם נציגים מהאיחוד האירופי והליגה הערבית) כדי להפיח חיים חדשים ב"יוזמת היציבות של לוב".
באפריל 2022 הודיעה Tebboune על כוונתה לארח את א הוועידה השנייה על לוב. המאמץ של אלג'יריה להתחרות בצרפת, איטליה, גרמניה, מצרים ואיחוד האמירויות על תפקיד המתווך הבכיר בלוב יבחן את החוש הדיפלומטי שלה. אלג'יר כבר הוכיחה זאת (כדאי לזכור שלפני למעלה מ-40 שנה הוא הוביל תיווך בין המעצמות העולמיות הגדולות, כאשר סייע במשא ומתן על החזרת בני הערובה האמריקאים מאיראן ב-1981).
בסהרה המערבית, למרוקו היו כמה טענות דיפלומטיות, כמו ההכרה של ממשל טראמפ הנ"ל בשנת 2020, שהתקיימה מחוץ לזמן, בתביעות ריבונות מרוקו על השטח הזה. עם זאת, התמיכה הבינלאומית - לפחות באירופה - בעמדתה של מרוקו עלולה לדעוך עקב התלות האנרגטית הגוברת של אירופה באלג'יריה. השאלה תהיה אם אלג'יריה יכולה להשתמש בהשפעתה הגוברת באירופה, במיוחד, כדי לפצות על הזמן האבוד ועל המרחב הפוליטי.
בחזית המזרחית, יריבות אזורית עם מצרים עשויה להיות תוצר הלוואי המאתגר ביותר של מדיניות החוץ המחודשת של אלג'יריה. זה זמן רב קיים סתירה בין התפיסה העצמית של מצרים לבין תפיסתה בקרב תושבי האזור. התוצאה היא שמצרים ממשיכה להעמיס על עצמה בהתחייבויות ומשימות, לא מתחשבת במלואה בגבולותיה וביכולתה (או אחרת) לכפות ויתורים על אחרים ואת הטון המאיים של קהיר על הפרויקט של סכר הרנסאנס הגדול באתיופיה הם דוגמה מצוינת לכך. עמדה אסרטיבית זו עלולה להוביל להסלמה של המתיחות עם אלג'יריה, במיוחד בלוב.
מצרים לא הייתה השחקנית הבינלאומית המשפיעה ביותר בלוב, אבל שיתוף הגבול המערבי והלהיטות שלה להסתבך איפשרו לקהיר לשחק תפקיד גדול במיוחד, במיוחד לאחרונה. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי אירח מספר ניסיונות להגיע לפשרה בין פלגים יריבים. בתחילת החודש שעבר אירחה מצרים את יו"ר בית הנבחרים אגילה סאלח ואת יו"ר המועצה העליונה של המדינה חאלד אל-מישרי, שם הסכימו המשתתפים לפתח "מפת דרכים" חדשה לפיוס מדיני.
מצרים תמכה זה מכבר באדון המלחמה ח'ליפה הפטר במאמציו לשלוט בפוליטיקה הלובית וקהיר בבירור רוצה לשחק את המלך בכל ממשלה שתבוא אחר כך. ניתן לראות במאמצים האלג'יריים לתווך פשרה בלוב כניסיון לערער את האסטרטגיה של קהיר. אלג'יר תצטרך לנקוט טקט במיזם התיווך הלובי שלה.
עבור ארצות הברית, מדיניות החוץ החדשה של אלג'יריה היא הזדמנות להרחיב את שיתוף הפעולה הדו-צדדי ולבנות את היחסים בוושינגטון חיפשה זמן רב אך מעולם לא מצאה. בסתיו שעבר, כמה משלחות של פקידים אלג'יריים בינוניים בעלי קשרים עם משרדי צבא ומודיעין נסעו לוושינגטון והודיעו בשקט על רצונם להרחיב את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לאלג'יריה. נקודת הנפילה של וושינגטון תהיה לנצל את הפתיחות שמציעה אלג'יר מבלי להרחיק את רבאט, במיוחד כעת, לאור ההצבעה של מרוקו בפברואר של העצרת הכללית של האו"ם על אוקראינה, החליטה להצביע בעד טריטוריית היושרה של קייב (נטישת ההימנעויות הקודמות ומעל לכל ההיעדרות הגרוטסקית מההצבעה).
נכון לעכשיו, הקשרים בין ארצות הברית למרוקו נמצאים בשיאם, וושינגטון תרצה לשמור על עמדה זו. נאמן לצורה, בהתחשב במרוקו הרגישה מאוד, כשבלינקן ושרמן נסעו לאלג'יר בשנה שעברה, הם עצרו גם ברבאט. ממשל ביידן היה להוט להקים ולהרחיב חלופות לאנרגיה רוסית עבור מדינות אירופה התלויות; אלג'יריה היא כעת מרכיב מרכזי בקו זה. זה נותן לאלג'יריה השפעה רבה בוושינגטון. השאלה של האלג'יראים תהיה מה הם יעשו עם המינוף הזה? האם הם יבקשו מוושינגטון להחזיר את הכרזת 2020 על סהרה המערבית? לדרוש גישה למערכות נשק מתקדמות? או לבקש תמיכה במאמצי אלג'יריה בלוב?
אלג'יריה תצטרך לחשוב על דיאלוג אסטרטגי עם וושינגטון כי כעת יש הזדמנות לקבוע מסלול חדש למסלול היחסים.
תשוקות
אבל כדי להבין את עמדתה ואת סיכוייה הפוליטיים של אלג'יריה, חובה לשקול את הסוגיה הבוערת של היחסים עם צרפת. "השאלה האלג'יראית" לבשה צורה של ויכוח לא פתור שהסעיר את צרפת בסוף שנות ה-50, על גורלן של שלוש מחלקות המטרופולין הצרפתיות של צפון אפריקה (אוראן, אלג'יר וקונסטנטינוס). היום ההיסטוריה חוזרת על עצמה וזה עדיין הוויכוח הנצחי על "השאלה האלג'יראית", אבל בצורה אחרת.
כיצד לנהל את היחסים המבניים הקונפליקטואליים בין אלג'יריה, מדינה שנולדה ב-1962, לבין הכוח הקולוניסטי לשעבר שלה? כאמור, ביחסי צרפת-אלג'יר חל שיפור ניכר עקב רצון מדויק של מקרון (שחרור הפרנויה של רבאט הרואה כל שיפור ביחסים בין פריז לאלג'יר נתפס כמזיק לאינטרסים של מרוקו בנוגע לסהרה המערבית ולאינטרסים הרווחיים של האליטות המרוקניות), אבל נשארות שבריריות.
במשבר האחרון בין אלג'יריה לצרפת, קשה להבחין בין מציאות למראה. שאלה אחת גוברת על כולם: האם המשטר האלג'יראי יכול להרשות לעצמו את המותרות לעורר ניתוק עם צרפת על כך שהחלים באופן חוקי, לפי פריז, את אחת מבני ארצו (בעל אזרחות כפולה) בתוניסיה, העיתונאית ופעילת האופוזיציה אמירה בוראוי?
ירח הדבש בין אלג'יר לפריז נמשך רק כמה שבועות. המתחים הישנים חזרו באופן מהדהד ליחסים בין צרפת לאלג'יריה. גיבורת התקשורת של הפרשה, אמירה בוראוי שתנאי הגעתה לצרפת דרך תוניסיה ממשיכים לעורר מחלוקת. בעיני פרשנים רבים, המשטר האלג'יראי הגיב בפרשה זו בצורה מוגזמת בכך שזימן את שגרירו בפריז להתייעצויות ואיפשר לעיתונות שלו להשתמש בטונים אלימים המדגישים את הצביעות העוינת ואת הרוח הקולוניאלית הצרפתית העיקשת.
צוות מהשירותים הצרפתיים טיפל לכאורה באמירה בורואי באלג'יר, עזר לה לחצות את הגבול לתוניסיה ולאחר מכן אילץ את יד השלטונות התוניסאיים להעלות אותה על מטוס לכיוון צרפת. התרחיש הזה הוא שהכעיס את המשטר האלג'יראי והגיב בסיכון להטיל ספק בחודשים הארוכים של התקרבות ופיוס בין פריז לאלג'יר.
פריז בחרה לאמץ עמדה מינימליסטית בכך שצרפת לא עשתה שום דבר יוצא דופן והסתפקה בסיוע לאזרח צרפתי בקושי, מתוך אמונה שזימון השגריר הוא עניין אלג'יריה והתמקדה בגיבוש השותפות האסטרטגית עם אלג'יריה (העמדה אושרה בהצהרה של הנשיא מקרון בסוף פברואר). דרך לומר שהדיפלומטיה הצרפתית לא תגיב באותה עוצמה לזינוק הפתאומי הזה במצב הרוח האלג'יראי.
המשבר הדו-צדדי החדש הזה קצר קורבן בטחונות שלישי: תוניסיה של קאיס סאייד. האחרון נאלץ לפטר את שר החוץ שלו, עותמאן ג'רנדי, ומתקשה להסביר לשלטונות אלג'יריה שהם מספקים סיוע כלכלי הכרחי, משום שהוא קיבל בקשות צרפתיות ולא אלג'יריות.
במהלך המשבר הזה, תוניסיה הופיעה כמדינה תחת השפעה אלג'יראית מוחלטת ושפעולת הריבונות הקלה ביותר שלה מסתכנת ביצירת משבר עם שכנה, מגן ומממן שלה וכדי להציל פנים, בית משפט בתוניסיה גזר עונש בהיעדר ובאופן ישיר מאוד, לה בוראוי, על כניסה לא חוקית למדינה.
המשבר החדש הזה בין צרפת לאלג'יריה ילך ללב האמון שקשה היה לכונן מחדש בין שתי המדינות באמצעות ביקורים מרובים של קצינים צרפתים באלג'יר והביקור שזכה לתשומת לב רבה של ראש המטה של הכוחות המזוינים האלג'יריים , גנרל סעיד צ'נגריה לפריז לאחרונה? או שמא זו תהיה רק תנודה במצב הרוח שנשכח במהרה עם הזמן, ואליה התרגלה הדיפלומטיה האלג'יראית, הרגישה (כמו זו המרוקאית)?
עם זאת, ביקורו של צ'נגריה ראוי להרהור, שהושק על ידי כמה מקורות בעיתונות, בנוגע לרכישה אפשרית של נשק צרפתי ולהתחיל בהחלפת הארסנל העצום שלו ממוצא מוסקובי.
מעטים הימרו על משבר מתמשך בין פריז לאלג'יר. למעשה, הברומטר הוא הביקור הממלכתי הבא של נשיא אלג'יריה עבדאלמג'יד טבון בצרפת המתוכנן למאי ולמעשה, בהאשמות המרובות והאלימות של העיתונות האלג'יראית נגד צרפת לרגל המשבר החדש הזה, איש לא מזכיר ביטול או דחייה. .
המתח המיותר הזה בין פריז לאלג'יר מדגים עובדה פוליטית מהותית. שבריריותה של הברית החדשה הזו בין צרפת לאלג'יריה, למרות מאמציו של הנשיא עמנואל מקרון שנפל בפח של פיוס הנצחה, שעלול לעלות על גדותיו בכל רגע, וניהול יחסיו של המשטר האלג'יראי עם שותפה כמו צרפת מגלה מאוד מטען סנטימנטלי חזק.
סוף
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק ראשון)"
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק שני)"
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק שלישי)"
מסגרת: יוטיוב
