מעמדה של ספרד, ביחסיה עם המגרב, מראה שאחת האקסיומות האסטרטגיות של ביטחונה, כלומר אקלים טוב עם סוללת קשת הביטחון שלה, אשר, החל מהאיים הקנריים, עוברת דרך מיצר גיברלטר, ומסתיים בבלאריים, נמצא בקושי, לאור שבריריות יחסיה עם מרוקו, נתון תמיד לחסדי המטרות של רבאט והגוש הפוליטי והכלכלי עם אלג'יר, בהתחשב בכך שהנשיא טבון עצמו, בנאום שנשא לאחרונה הדגיש, כי רק במקרה של הכחשה (לא רק מילולית, אלא גם עם עובדות קשות) ממדריד של תמיכה בעמדות מרוקו לגבי סהרה המערבית, יתחדש הדיאלוג.
שר החוץ הספרדי התעקש לאחרונה על הצורך לשמור על יחסים טובים עם מרוקו, שכן היא נמצאת ב"עדיפות מספר 1" של הזר הפוליטי הספרדי, שכן אי קיומם יהיה "מזיק" לספרדים, במיוחד לאלה המתגוררים בסאוטה. מלייה, הקנריות או אנדלוסיה, מאשרות שמדריד נדחקה לפינה ואינה יכולה (או לא תרצה) לשנות את עמדתה ושהלחץ המרוקאי מצליח, לא רק בשמירה על מדריד כבולה לעמדותיה, אלא גם בעימות ובבידוד של אלג'יר עם שותפיה האירופים (לדוגמה, הקשרים ההיסטוריים החזקים של אלג'יריה עם איטליה נתפסים ברוגז עצום על ידי רבאט ו האקלים החמיר גם בשל עמדותיו של ראש הממשלה מלוני בדבר קרבה אידיאולוגית לעקרון ההגדרה העצמית של העם הסהרה).
אבל היחסים עם ספרד (ונגד האור, עם מרוקו) אינם בראש סדר העדיפויות היחיד של אלג'יריה. כאמור, אלג'יר עוסקת במשחק גיאו-אסטרטגי עדין מאוד שבו היא מנסה לייצר רווח מעמדה של בכורה מוחלטת בתרחישים שונים ושל תשומת לב ועניין ממגוון שחקנים המבקשים לאלג'יריה, אם לא לצידם, ב- לפחות לא עוין.
אחד מלוחות השחמט הללו, המהווה חלק מהחזרה הרחבה יותר של אלג'יריה לזירה הבינלאומית לאחר היעדרותן הכואבת של שתי הנשיאות האחרונות של בוטפליקה, היא אפריקה.
בפסגת האיחוד האירופי שהתקיימה באמצע פברואר הודיעה אלג'יריה כי תקצה מיליארד דולר למימון פרויקטי פיתוח ברחבי היבשת באמצעות הסוכנות האלג'יראית לשיתוף פעולה בינלאומי לסולידריות ופיתוח. ההחלטה הוכרזה בנאום שהקריא ראש הממשלה איימנה בנבדרהמן, שייצג את הנשיא טבון בפסגת מנהיגי האיחוד האפריקאי השנתי בבירת אתיופיה, אדיס אבבה. "החלטתי להזרים מיליארד דולר לטובת הסוכנות האלג'יראית לשיתוף פעולה בינלאומי לסולידריות ופיתוח למימון פרויקטי פיתוח במדינות אפריקה", נכתב בנאום, ותשומת הלב תוקדש ל"פרויקטים של שילוב או פרויקטים המסוגלים לתרום להאצת הפיתוח באפריקה". טבון אמר שהגישה של הסוכנות, שהוקמה ב-2020, מבוססת על האמונה של אלג'יריה "ביטחון ויציבות באפריקה קשורים לפיתוח". המטרה הבסיסית היא לפרק את רשת התמיכה שבנתה מרוקו, במיוחד בשנות מחלת בוטפליקה, גם הודות למכירת כמויות משמעותיות של פוספטים (החיוניים לחקלאות) במחיר מוזל, אם לא מתנות אמיתיות ואלג'יר. יודע שלרבאט אין כמעט שום דבר מלבד זה.
הִזדַמְנוּת
אבל התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה מציגה את עצמה כהזדמנות לאלג'יריה להיות שחקן חשוב בים התיכון. במשך עשרות שנים, אלג'יריה התנערה מהשתתפות בעניינים בינלאומיים למעט במונחים מוזרים מאוד. כחברה בתנועה הלא מזדהה, המדינה תוארה כ"אנטי מערבית", "אנטי קפיטליסטית" ו"מבודדת מעצמה".
באופן פרטי, דיפלומטים המוסמכים לאלג'יר מתארים את המדינה ואת רשויותיה כאחת הקשות לחדור ולהבין באזור. אבל במהלך השנים האחרונות, היו סימנים לכך שאלג'יריה משתנה ומתחילה להגמיש את השרירים הכלכליים והפוליטיים שלה, אשר הואצו בעקבות המלחמה באוקראינה, כאשר אלג'יריה מנצלת את ההזדמנויות שנוצרו בעקבות שינויים באנרגיה העולמית. שווקים. אלג'יריה גם התיימרה יותר ויותר באיחוד האפריקאי ובליגה הערבית, העצימה את שלה שתדלנות בבירות זרות ו היא מעמיקה את הקשרים עם בייג'ינג.
אך האם אלג'יריה מוכנה לאחריות הנלווית לתפקיד שהיא מתכוונת למלא?
לדוגמה, במהלך כהונתו הארוכה של עבדלעזיז בוטפליקה, היחסים בין אלג'יריה וארצות הברית היו קפואים. ניסיונות חוזרים ונשנים להרחיב ולהעמיק את שיתוף הפעולה הדו-צדדי כשלו מכיוון שהיחסים נותרו מוגבלים במידה רבה לשיתוף פעולה נגד טרור, במיוחד בתגובה לאיומים מצד אל-קאעידה במגרב ועוינות תרבותית עמוקה בקרב האליטות האלג'יריות כלפי חברות פרטיות (כאשר ב- במדינה החברות הגדולות כולן ציבוריות). מאז העצמאות, אלג'יריה הביעה ספקנות עמוקה, אם לא עוינות ופחד מוחלטים לגבי כוונותיהן של מעצמות המערב, במיוחד צרפת (המתיישבות שלה לשעבר) וארצות הברית. כתוצאה מכך, אלג'יריה חיפשה מעט בעלי ברית ונראתה מרוצה כמקורבת למוסקבה, אך מעולם לא כפופה לה, ומגבילה את תפקידה בעניינים בינלאומיים.
אנחנו זוכרים את אלג'יריה יש לו את הכוחות המזוינים השני בגודלו ביבשת אפריקה קונה 81% מנשקיה מרוסיה והיא היבואנית השלישית בגודלה בעולם של נשק רוסי. מ-2009 עד 2018, מכירות הנשק בין רוסיה לאלג'יריה עלו בכמעט 129%, וספינות רוסיות עושות תכופות בנמלי אלג'יריה.
מבחינה פוליטית, עמדתה ההיסטורית של אלג'יריה של אי-התערבות בעניינין של מדינות אחרות, יחד עם תמיכתה בעקרונות של הגדרה עצמית של עמים, הגנה מאומצת על עקרונות הריבונות של כל מדינה מפני לחצים חיצוניים, ומנה טובה של אנטי. -מערביות הם הציבו את המדינה ליד מוסקבה (בין אם היא סובייטית, פוסט-סובייטית או ניאו-צארית) מבלי להזדהות כמדינה וסאלית בלבד, אפילו שהיא נמנעה שוב ושוב מהצבעה באו"ם בגנות הפלישה הרוסית לאוקראינה. . עם זאת, המלחמה באוקראינה הוכיחה את גבולות הכוח הצבאי של רוסיה, טרפה את שוקי האנרגיה העולמיים ותוך כדי כך סיפקה לאלג'יריה הזדמנות להגדיר מחדש את מדיניות החוץ שלה, גם אם זהירה. למעשה, נסיעתו המתוכננת של הנשיא טבון למוסקבה, לאחר שהייתה בלימבו במשך מספר שבועות, חזרה לחיים ואמורה להתקיים במאי. ואכן, נשיא אלג'יריה עבדאלמדג'יד טבון ומקבילו הרוסי ולדימיר פוטין הסכימו בשיחת טלפון בסוף ינואר לקבוע ביקור ממלכתי של טבון ברוסיה ל"מאי הבא", אמרה נשיאות אלג'יריה בהצהרה. שני ראשי המדינה התווכחו "של היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות, ובמיוחד של האופקים של שיתוף הפעולה האנרגטי". הם אפילו התווכחו "מהפגישה הקרובה של הוועדה המשותפת הגדולה של אלג'יריה-רוסית", שיתקיים במהלך ביקור זה, שמועדו המדויק לא נמסר.
גם עבדאלמדג'יד טבון ולדימיר פוטין ניהלו דיונים "מהפגישה הקרובה של הוועדה המשותפת הגדולה של אלג'יריה-רוסית", שיתקיים במהלך ביקורו של נשיא אלג'יריה במאי, שמועדו המדויק לא נמסר. לאלג'יר ומוסקבה יש יחסים מיוחסים ארוכי שנים. בשנת 2021, הסחר בין שתי המדינות הגיע לשלושה מיליארד דולר, למרות מגיפת קוביד-19.
עבדאלמדג'יד טבון יגיע גם הוא לביקור ממלכתי בצרפת בחודש מאי, אך נשיאות אלג'יריה לא פירטה באיזו מדינה יבקר ראשון.
בעוד אירופה מתאמצת לפצות על הירידה באנרגיה הרוסית, אלג'יריה באמת נכנסה לשלב חדש. לפני המלחמה באוקראינה, 40% מייבוא האנרגיה של איטליה הגיע מרוסיה, שירד ל-10% באוקטובר, בעוד שהיבוא מאלג'יריה גדל משמעותית. על פי כמה הערכות, יצוא הגז הטבעי האלג'יראי לאיטליה גדל בכ-20% בשנת 2022. אבל לא רק איטליה מסתכלת מעבר לים התיכון, אלג'יריה מספקת כעת 11% מכלל הגז הטבעי הנצרך באירופה והיא יצואנית הגז הטבעי הגדולה באפריקה, ואיטליה ואלג'יריה פתחו בהשתקפות רצינית להפעלה והשלמה של צינור הגז המיוחל (לאורך מדי) GALSI, אשר מאזור קונסטנטין אמור להגיע לסרדיניה ולהסתיים בפיומבינו.
המלחמה באוקראינה חלה במקביל לשינויים בסביבה הפוליטית הפנימית של אלג'יריה. בשנת 2019, אלג'יראים יצאו לרחובות כדי למחות על כוונתו המוכרזת של בוטפליקה להתמודד על כהונה חמישית. תנועת המחאה, שנקראה חירק, הביאה אלפים לרחובות והובילה בין היתר להתפטרותו של בוטפליקה. עם זאת, הירק מעולם לא התפתח מתנועת מחאה לישות פוליטית עם מצע ברור או מערכת קוהרנטית של דרישות, ונסחף בסגירות וסגירות הקשורות ל-COVID. סופו של חירק אפשר לממשלה החדשה תחת הנשיא עבדאלמדג'יד טבון למקד את האנרגיות שלה מעבר להפגנות הרחוב (השלוות תמיד) ולהביא יותר איזון לבריתות של אלג'יריה, להמריץ מחדש את הקשרים עם ארצות הברית וסין.
כפי שכבר צוין, בנובמבר 2020 תוקנה החוקה האלג'יראית כדי לאפשר את פריסת הצבא מחוץ למדינה. המהלך נתפס בעיני חלק כדרך לאפשר לאלג'יריה להתערב בלוב במידת הצורך, אך תיקונים חוקתיים מאפשרים גם השתתפות במבצעים צבאיים. שמירת שלום תחת הליגה הערבית, האומות המאוחדות ואולי הכי חשוב - האיחוד האפריקאי.
ההשתתפות המוגברת של אלג'יריה במשימות שמירת השלום של האיחוד האירופי חשובה מכיוון שהיא מאותתת שאלג'יריה להוטה לאזן את ההשפעה ההולכת וגוברת של מרוקו בתוך הארגון. מרוקו עזבה את מבשר האיחוד האירופי, ארגון האחדות האפריקאית (OAU), ב-1984 כדי למחות על ההצטרפות המפוקפקת מבחינה פרוצדורלית של SADR (הרפובליקה הערבית הדמוקרטית של סהרה), הישות הממלכתית שהוקמה על ידי פוליסאריו.
בשנת 2017, מרוקו הצטרפה ל-AU (מוותרת לאחר שנים של סחר חליפין בלתי מתקבל על הדעת: מרוקו הייתה מצטרפת לארגון רק לאחר גירוש ה-SADR, הבקשה נדחתה כמובן) והשתמש בגוף ככלי לקידום האינטרסים שלו ומיקומו היבשתי, לעתים קרובות בדרכים שגורמות לאלג'יר להרגיש מאוימת. מרוקו דחפה בהצלחה כמה מדינות חברות ב-AU (דוברות צרפתית בפרט) להכיר בתביעותיה הטריטוריאליות על סהרה המערבית ולפתוח קונסוליות סמליות במושבה הספרדית לשעבר, ותמכה בהגעתם של מספר יחידים בהנהגה בתוך ה-AU. מזוהה כפרו-מרוקאית ותומכת בתביעותיו של רבאט על השטח הזה.
סהרה המערבית היא הקשר של מחלוקת בין מרוקו לאלג'יריה עם מרוקו התובעת את השטח ואלג'יריה תומכת בתנועת העצמאות הסהרה. על ידי השתתפות בפעולות שמירת השלום של ה-AU, אלג'יריה תוכל לשפר את מעמדה בתוך הארגון. אלג'יריה נשמעה בחריפות גם בהתנגדותה להתקרבות מרוקאית לישראל במסגרת הסכם אברהם.
מנקודת מבטה של אלג'יר, שיתוף פעולה ביטחוני גדול יותר בין מרוקו לישראל יעניק לרבאט יתרון צבאי איכותי על אלג'יריה (משהו שמרוקו כנראה כבר חושבת שהיא נהנית ממנה מתוקף הארסנל המערבי כמעט כולו, ועם נוכחות ישראלית וסינית). שנית, הנורמליזציה של מרוקו עם ישראל עלולה לפתוח את הדלת לחברים אחרים ב-AU ללכת בעקבותיה, ולבודד עוד יותר את אלג'יריה בתוך הארגון, ובמובן זה, אלג'יר (בשיתוף עם דרום אפריקה) החזיקה בקו תקיף מאוד החוסם את היוזמה להעניק מעמד של משקיף בתל אביב. , מאיים במשבר מוסדי של הארגון, ולרגל פסגת אדיס אבבה הנזכרת בפברואר, הוא גירש משלחת דיפלומטית ישראלית באופן בוטה מחדר הישיבות.
בנוסף להגברת פעילותה ב-AU, אלג'יריה הגישה בקשה לחברות בקבוצת BRICS של הכלכלות המתעוררות (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) בנובמבר ואירחה את פסגת הליגה הערבית. לכל הדעות, הפסגה ההיא הייתה הצלחה מוחלטת מנקודת מבטה של אלג'יריה. טבון עמד בראש הפסגה ובשבועות הקודמים הצליח לנהל משא ומתן על "פגישת אחדות" בין נשיא המדינההרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ומנהיג חמאס איסמעיל הנייה. אמנם לא כל ראשי המדינות השתתפו בפסגה, אך אלו שכן הטיצו נימה הרמונית בקומוניקט שלהם, פרו-פלסטינית חריפה וביקורתית עדינה כלפי הסכמי אברהם.
אלג'יריה עקבה אחרי הצלחה זו על ידי חתימה על תוכנית ביצוע עם סין לפיתוח משותף של ה-BRI (יוזמת חגורה ודרך). יש לציין כי ההכרזה על הסכם אלג'יריה-סין הגיעה שבוע לפני פסגת מנהיגי ארה"ב-אפריקה (FTA) בוושינגטון, שבה טבון לא השתתף. במרץ 2022 נסעו מזכיר המדינה אנטוני בלינקן וסגנית מזכירת המדינה וונדי שרמן (שיצרת יחד עם שותפתה ויקי נולנד את הדיוסקורי 'ערפילי תחתית') לאלג'יר, בנפרד, ונפגשו עם טבון. שתי הפגישות הסתיימו ללא הודעות או התקשרויות משמעותיות, אולי מאותת שטבון לא הסכים לשום בקשה של בלינקן ושרמן. תוכנם של דיונים אלה לא פורסם בפומבי על ידי אף ממשלה, אך טבון הצליח, שוב, לטעון את עמידתה העצמית של אלג'יריה; אולי מעודד מהבטחת התמיכה האחרונה שקיבלה מבייג'ין.
למרות היעדר "תוצרים", המעורבות האמריקנית ברמה גבוהה מדגימה פתיחה חדשה במדיניות החוץ של אלג'יריה, מה שמעלה את השאלה מה זה יכול להיות אומר על היחסים הבילטרליים בין וושינגטון לאלג'יר.
(נמשך)
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק ראשון)"
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק שני)"
קרא: "האניגמה האלג'יראית (חלק רביעי)"
צילום: נשיאות מועצת השרים
