שאלה שחוזרת על עצמה לנצח, משמעות החיים. למה האדם בא לעולם? רגע כל כך קצר בהשוואה לנצח.
אני לא יודע אם עדיף לאדם לא לדעת את גורלו. מוטב, כי כך הוא יכול לשאול את עצמו: מהי משמעות החיים?
מולי יש לי את הפסוקים של בן ארצנו פדור טיוצ'ב, משורר ודיפלומט: "אי אפשר להשיג אחדות רק בדם וברזל. רק אהבה יכולה להראות את הדרך ולהראות מה יימשך זמן רב יותר".
אני משוכנע שעולם בטוח לא בנוי בדם, אלא בהרמוניה, כן.
אנחנו, הגברים, הפוליטיקאים, הפילוסופים, השחקנים, הפועלים, האיכרים, השייכים לכל הדתות, חייבים להיות מאוחדים. רק אם נהיה מאוחדים הכל יסתדר.
(מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של ברית המועצות, 2 במרץ 1931 - 30 באוגוסט 2022)
לא כולם יודעים שבין הסקרנות הרבות בעברו של מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב הייתה גם הפוגה קולנועית קצרה כאשר, ב-1993, כיכב קמיע קטן שלו בסרט היפהפה "ב-weiter פרן, אז לא!", שיצא באיטליה עם הכותרת של "עד כאן כל כך קרוב", בתורו המשך של המופת עוד יותר "דער הימל על ברלין" ("השמיים מעל ברלין" באיטלקית) שניהם צולמו על ידי המאסטר ארנסט וילהלם "וים" ונדרס.
דווקא עם המילים שהוא השמיע בחלק הקולנועי הקטן הזה שלו רציתי להתחיל את הניתוח הנוכחי כי גורבצ'וב היה אדם שבאותו הזמן עשה היסטוריה ושההיסטוריה לעגה לו.
המשל הארצי שלו מייצג אזהרה חשובה מאוד עבורנו האנליסטים הגיאופוליטיים, המזהיר אותנו כי: "ההיסטוריה לא בהכרח מתגמלת אנשים טובים, ואכן, במעגל היחסים הבינלאומיים, לא כנות ואמפתיה משתלמים, אלא פיקחות ויכולת להעז". ודווקא מחשבה זו מכילה בשורות ספורות את תמצית "הדמות גורבצ'וב" ברמה הגיאופוליטית; אדם שזוכה לשבחים במערב על שתרם באופן מכריע לסיומה של המלחמה הקרה, אך באותו זמן שנוא מאוד ברוסיה (וגם בחלק גדול מהמרחב הסובייטי לשעבר) על כך שהוא איכשהו הקלה על התפוררות ברית המועצות של האיחוד ולאחר שהניח את היסודות לשלושים שנות חוסר יציבות, משבר כלכלי ומלחמות שנמשכות עד היום (רק תסתכל על המלחמה הרוסית-אוקראינית הנוכחית). לפיכך, ניתוח קצר זה לא יחזור על חייו ומעשיו של גורבצ'וב בשלמותם אלא יתמקד בהיבט אחד במיוחד, החשוב ביותר: מורשתו בכל הנוגע לבחירות מדיניות החוץ וההשלכות של בחירות אלו.
עלייתו לשלטון ב-1985, לאחר מותו של קודמו השברירי והחולה קונסטנטין אוסטינוביץ' צ'רננקו, בגיל "הרך" של 54, גורבצ'וב היה המנהיג הצעיר ביותר שהיה לברית המועצות אי פעם. בהיותו מודע לכך שהשיטה שהעלתה אותו לשלטון מתפרקת כעת, הוא פתח בשורה של רפורמות שאפתניות בהחלט שבתוכניותיו היו לבנות מחדש את המדינה, להפוך אותה לתחרותית יותר ובת קיימא כלכלית, להחיות את השיטה הקומוניסטית ולהכניס אלמנטים של דמוקרטיה בקבלת החלטות.
בהקשר של מדיניות החוץ, ניסה גורבצ'וב לחולל מדיניות של פירוק נשק עולמי ודו-קיום בשלום בין ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות מחד וברית המועצות ומדינות ברית ורשה מאידך. עם זאת, כוחות ההיסטוריה הופעלו, ובאותה עת, ההנהגה של המדינות "האח הסוציאליסטיות" הוכפשה כעת במידה רבה בעיני אוכלוסייתן, בעודן בין שני הצדדים של המדינות. מסך הברזל והרצון הבלתי רדום לאיחוד מחדש של העם הגרמני צמחה מחומת ברלין.
כעת, חשוב לציין כי המדינות של מה שנקרא ברית ורשה היו ידועים בכנסיית הדיפלומטיה העולמית של התקופה גם בשם "האימפריה האירופית של ברית המועצות", כי למרות שלא היו חלק בלתי נפרד מהמדינה הגדולה, בכל מקרה הם היוו מעין "גבול צבאי" עם המערב שעבורו הם ייצגו מעין "הרחבה פיזית" של ברית המועצות עצמה. זה היה נכון במיוחד לגבי מה שמכונה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, המכונה לרוב "גרמניה המזרחית", שהייתה בדיוק המרכיב "היקר" ביותר של "אימפריה" זו. צריך גם לזכור שקיומה של "אימפריה" זו הייתה התוצאה הטבעית של סיומה המנצח של מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה ספגה ברית המועצות הרס עצום ומותם של מספר משתנה של הרוגים בין 27 ל-40 מיליון (הנתונים עדיין סותרים וכנראה לעולם לא נדע את היקף הטבח האמיתי).
בתרחיש האסטרטגי של התקופה המיידית שלאחר המלחמה, ולאורך כל מה שמכונה "המלחמה הקרה", החוויה הטראומטית של מלחמת העולם השנייה הביאה לכך שההנהגה הפוליטית והצבאית של הקרמלין אימצה את המנטרה הכפולה של "עדיפות ל" הצבא" (כלומר שהמדינה הייתה בונה מערכת מוצקה ובלתי ניתנת לערעור שהייתה מבטיחה שהיא תמיד תהיה בעמדת כוח מול כל אויב גם אם מדיניות זו הייתה פוגעת ברמת החיים של האוכלוסייה האזרחית הסובייטית ) ו"הגנת מרחבי הביטחון", כלומר תחזוקה של קורדון של מדינות לווין שהיה עוזר להגן ולאבטח את הגבולות החיצוניים של ברית המועצות כך שבמקרה של מלחמה חדשה שתערב אותה במערב , לברית המועצות הייתה גישה ל"אזור חץ" בו ניתן להפעיל את כוחות האויב ובכך להציל את השטח הלאומי מהרס סימנים של פלישה חדשה כפי שכבר התרחשה יותר מדי פעמים במהלך ההיסטוריה (פלישות פולין-ליטאיות של המאות ה-1700 וה-1721, פלישה שוודית בזמן מלחמת הצפון הגדולה של 1812-XNUMX, פלישת נפוליאון ב-XNUMX, פלישה של האימפריות המרכזיות במהלך מלחמת העולם הראשונה, התערבות של בעלות הברית במהלך מלחמת האזרחים הרוסית ופלישה של מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה).
מעבר לעוינות האידיאולוגית המובנת שניתן לחוש כלפי הקומוניזם, אפילו המבקר החריף ביותר אינו יכול שלא לשים לב שאם יש דבר אחד שרשימה זו של אסונות גיאופוליטיים-צבאיים צריכה ללמד הוא ש מדינה לעולם, לעולם לא יכולה להרשות לעצמה לזלזל בסוגיות הקשורות לביטחון הלאומי שלה, שאסור לקחת כמובן מאליו או להפקידו "ללב הטוב של מעצמות זרות" וכי הגישה האסטרטגית שעליה החליטו באותה תקופה מנהיגי ברית המועצות הייתה מובנת לחלוטין, רציונלית ואף "לגיטימית" לאור שניהם. חוויות קודמות מאשר לדרגתו החדשה של כוח רב.
(סוגריים קטנים, זה כלל שתקף גם על איטליה, שהתנערה מזה זמן רב מדי "חובתה הגיאופוליטית" להפעיל את השפעתה הלגיטימית בים התיכון, סוגריים סגורים).
כעת, תוצאה ראשונה ומקרוסקופית של מדיניותו של גורבצ'וב (אך גם של יורשו ילצין, הנשיא הראשון של הפדרציה הרוסית החדשה) הייתה לדחוף את ברית המועצות לוותר על האימפריה האירופית שהיא הרוויחה בעמל רב בתשלום עבורה. בדם עמו. לא זו בלבד, אירועי 1989-1991 (נפילת חומת ברלין, איחודה מחדש של גרמניה, סיום המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, פירוק ברית ורשה והתפוררות ברית המועצות עצמה) הסתיימו דה פקטו. למחוק מאות שנים של אבולוציה טריטוריאלית וכיבושים גיאופוליטיים של רוסיה, עד כדי כך שב-1992 גבולות הפדרציה הרוסית המודרנית היו דומים בערך לאלו שהיו לרוסיה ב-1672, שנת עלייתו לשלטון של הצאר פיטר הגדול ( 320 שנה קודם לכן!). בהחלט, מאמצת פרספקטיבה פחות חמורה כלפי המנהיג הסובייטי המנוח לשעבר, ניתן להתנגד שתמורות כאלה היו פשוט "בלתי נמנעות" וכי בכל מקרה הפרויקט ארוך הטווח של דייר הקרמלין היה להעדיף את התקרבות ברית המועצות ל המערב בהסתמך על שורה שלמה של ערבויות שמנהיגי המערב נתנו לו (למשל השאלה הקוצנית של הרחבת הברית האטלנטית למזרח). וזהו בדיוק הקשר הגורדי של כל הפרשה ו"האשמה" העיקרית שהביא לגורבצ'וב ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, נשיא רוסיה הנוכחי, שהוא בהחלט לא "טוב" אבל הראה אינסוף פעמים שהוא לא טיפש או נאיבי בכלל, ושנוכל איכשהו לפרפרזה את זה: "בעולם של מנהיגים חסרי רחמים ודורסנים, גורבצ'וב ביצע את הקלילות חסרת התקדים של אמון במילה שלו ובפטפוטים מילוליים, כאשר למעשה הדבר היחיד שחשוב (מתי ואם אי פעם זה באמת משנה!) הוא פיסת הנייר שעליה האמנה נכתב".
הגיון זה הגיוני לחלוטין לאור האירועים שהשפיעו על מזרח אירופה משנות ה-90 ועד היום והאזנה למילים (לעיתים קרובות מאוד לא ראויות) שנאמרות על ידי דמויות שונות המתחלפות על מסכי הטלוויזיה שלנו. כשאתה מזדהה כמו גנרל וינצ'נזו קמפוריני או מדעני המדינה האחים מאורו ואנדראה גילי או אחרים עדיין אומרים בשקט על מסכי הטלוויזיה, מבלי לחשוב כלל על ההשלכות, משפטים כמו: "התרחבות נאט"ו מזרחה היא מיתוס ורוסיה ידעה היטב מה עומד לקרות" הם בעצם אומרים, תורגם להדיוט: "המערב ניצח במלחמה הקרה אז הייתה לו ויש לו את כל הזכות להשפיל את רוסיה ולהרחיב את גבולותיה והקרמלין בטח היה שקט וטיפש, ולמי אכפת מההיסטוריה של רוסיה, עכשיו אנחנו באחריות ונכפה הרוסים התנאים שאנו רוצים, בין אם הם אוהבים את זה או לא". זה בסינתזה קיצונית ואכזרית שחושבת "אליטה" שטחית וילדותית על יחסים בינלאומיים ויחסים בין מדינות.
לרוע מזלו, וכאן אי אפשר שלא להסכים עם מתנגדיו הארסימים ביותר בבית, גורבצ'וב היה תמים מכדי להאמין שהיחסים הבין-אישיים שהוא רקם עם מספר דמויות צמרת בפוליטיקה המערבית יכלו לשמש גם כביטוח חיצוני. על כוחו האישי ועל שלמות ארצו, וכתוצאה מכך ההיסטוריה, האמיתית, בסופו של דבר עשתה צחוק גם ממנו וגם מכוונותיו הטובות.
לסיום, לדעתי אין דרך טובה יותר לסכם את המורשת הגיאו-פוליטית הנכונה יותר של אדם שישר במהותו אך לא הצליח להסתכל על אירועים בפרספקטיבה, מאשר לתת את רשות הדיבור לאחד הקולות הרבים של רוסיה עמוקה מי זה איך הוא העיר על עזיבתו של המנהיג הישן, דיווח על כך תחילה באנגלית המקורית ולאחר מכן תרגם את זה לאיטלקית:
הוא הסכים לקבל את ה"עזרה" הזו מארה"ב להרוס את המדינה שלנו. אם זה היה נעשה בצורה אחרת, זה היה סיפור אחר לגמרי. הוא הכניס מיליונים לעוני, יצר עריסות של שנאה, סכסוכים נוספים בין מדינות פוסט-סובייטיות. אני בטוח שיש לו סיר מיוחד בגיהנום. לא כל בני האדם ראויים לאהדה. מעמדה של ילד של פרסטרויקה ומהתמוטטות מוחלטת שהיא יצרה, אני יכול לומר שהיינו צריכים להגר מאלמטי למוסקבה, כי הקזחים התחילו להפלות אותנו. התמודדנו עם הרבה קשיים במקום החדש שלנו במהלך שנות ה-90. אבא שלי עבד כתובע ואני לא ראיתי אותו בגלל עבודתו ואמא פחדה שאפשר לירות בו. אז אין לי סימפטיה ל-f****t הישן הזה. הוא ידע מה הוא עושה והיה חמדן. למה המשפחה שלו לא גרה ברוסיה?
הוא קיבל את "העזרה הזו" מארצות הברית להרוס את ארצנו. אם הדברים היו נעשים אחרת זה היה סיפור אחר לגמרי. היא הורידה מיליונים לעוני, יצרה עריסות של שנאה וגרמה לסכסוכים אחרים בין מדינות ברית המועצות לשעבר. אני בטוחה שהוא קיבל מקום מיוחד בגיהנום. לא כל בני האדם ראויים לאהדה. מעמדה של בת לפרסטרויקה והקריסה המוחלטת שהיא גרמה, אני יכול לומר שנאלצנו להגר מאלמטי למוסקבה, כי הקזחים התחילו להפלות אותנו. סבלנו הרבה בביתנו החדש בשנות התשעים. אבא שלי עבד בתור תובע ולא יכולתי לראות אותו בגלל העבודה שלו ובגלל שאמא שלי פחדה שיירו בו. אז אין לי סימפטיה ל*** הזקן הזה. הוא ידע מה הוא עושה והוא היה תאב בצע. למה המשפחה שלך לא גרה ברוסיה?
היי גורבי. אני בטוח שלמרות מה שאומרים המתנגדים שלך, היית אדם ישר ואולי אפילו טוב. אבל, מבחינה גיאופוליטית, נכשלת לחלוטין. וזו האמת המרה.
צילום: בוב גלבריית'
