לוב סוערת: טורקיה מתקדמת, איטליה מאבדת גובה ומסתכנת בהדחה

בעוד ארצות הברית והפדרציה הרוסית מתכוננות להתחיל במשא ומתן כדי להגיע לפשרה הכרחית על אדמת אוקראינה, ובכך לתת צורה חדשה ליחסיהן ולמעשה להטיל מונופול על תשומת הלב הרעועה ממילא של התקשורת ודעת הקהל בארצנו, לוב רותחת. על ידי התמקדות כמעט בלעדית בתיק אל-מסרי השנוי במחלוקת, הסיכון הוא שאיטליה הסבה את תשומת לבה מהאירוע האחרון הרלוונטי ביותר באותם קווי הרוחב: "ההתפטרויות"¹ מאת פרהאט בנגדרה בראש ה תאגיד הנפט הלאומי; משבר ההגירה שעלול להזיק למדינה הצפון אפריקאית, המודגש בדו"ח Copasir האחרון²; הפגנות הכוח, הן מצד ממשלת האחדות הלאומית³ זו של ממשלת היציבות הלאומית⁴, לשמור על אחיזה איתנה בתחומי ההשפעה שלהם; הרצון המדאיג של טורקיה להפוך לשחקן דומיננטי במגזר האנרגיה של לוב⁵; לבסוף, ההתגבשות הרוסית בדרום ובמזרח של החוף הרביעי לשעבר. אבל בואו נמשיך לפי הסדר.

השנה החדשה בלוב נפתחה במבצע צבאי רחב היקף של ממשלת האחדות הלאומית. המבצע התמקד בתחילה בעיירת החוף אל-זאוויה, 40 ק"מ מערבית לטריפולי, והשיב לצורך במיגור רשתות הסחרות באנשים, סמים ודלק.⁶, וכן באבטחת מתקני בית הזיקוק בעיר, השני בגודלו בארץ⁷. לאור ההצלחות שהושגו, הורחבו המבצעים והגיעו לעיר זווארה, לא הרחק ממעבר הגבול ראס אג'דיר, ליד הגבול עם תוניסיה.⁸.

במקביל הכוחות של ה הצבא הלאומי של לוב, בפיקודו של הרמטכ"ל של כוחות היבשה, סדאם הפטר, פתח במבצע באל-קטרון, בדרום מערב המדינה, בסמוך לגבולות ניז'ר ​​וצ'אד.⁹. למרות שהסיבות שניתנו למבצע זה כללו גם חיסול שכירי חרב וכנופיות פשע המעורבות בסוגים שונים של סחר בלתי חוקי, נראה כי מדובר היה בהסדר בין פלגים בתוך הפלגים. הצבא הלאומי של לוב. העימותים שהתרחשו יהיו עוד שינוי של בריתות בין השבטים טבו, אוולד סולימאן e וורפאלה. חמולת הפטר, לאחר שפירקה את חטיבה 128 - פעלה בתוך ה-LNA והורכבה בעיקר מקבוצות צ'אדיות השייכות לשבט אוולד סולימאן e טבו - פתח במבצע נגד ההברחות נגד שכירי חרב צ'אד לכאורה כדי לפרק את בנות הברית לשעבר מנשקן¹⁰ ולקבל שליטה ישירה על אזור גבול חשוב מבחינה אסטרטגית.

בנוסף למבצעים הצבאיים שניהלו שני הפלגים הפוליטיים הלובים, החודש האחרון נערך גם מעין ארגון מחדש כלכלי ופיננסי של מוסד מרכזי, ה- תאגיד הנפט הלאומי. לאחר התפטרותו של הנשיא בנגדרה, מושכות המוסד הופקדו בידי מסעוד סולימן. למרות שזה עשוי להיראות כשינוי פשוט בחלק העליון של ה-NOC, הנשיא החדש מבצע שינויים מבניים. אחת מהן נוגעת להפסקה המתוכננת, שתוכננה ל-1 במרץ הקרוב, לתוכנית החלפת נפט גולמי לדלק.¹¹. מערכת זו, אף על פי שהיא מאפשרת למדינה שלעתים קרובות חסרה מזומנים לספק את צרכי הדלק היומיומיים שלה, הזינה גם את השחיתות המקומית ואת השפעתן של מעצמות זרות. בעקבות הדוגמה של קודמו, סולימן יבקש למשוך השקעות זרות שמטרתן להגדיל הן את ייצור הנפט הגולמי והן את הזיקוק.¹².

ממשלת האחדות הלאומית, המיוצגת על ידי שר הפנים עמד טרבלסי בראיון שנתן לערוץ טלוויזיה לובי¹³, קרא גם למעורבות רבה יותר של מדינות אירופה בנושא ההגירה. מקוננת על נוכחותו של שלושה מיליון מהגרים על משקל היציבות הפוליטית, הכלכלית ואפילו החברתית של המדינה, הצביע השר על אפשרות לפנות לגירוש כפוי.¹⁴ בדגם של ארצות הברית. מסתמן סתירה חזקה בין הנתונים שהדביקו טרבלסי לבין אלו שפורסמו על ידי דו"ח קופסיר¹⁵; האחרון מעריך שכיום נמצאים בשטח לוב 700 אלף מהגרים. המספר האמיתי עשוי להיות איפשהו באמצע.

לכן, על ידי הוספת הצורך של לוב להגדיל את ייצור הנפט הגולמי שלה ולשלוט בתופעת ההגירה, איטליה וממשלת האחדות הלאומית עשויות להוות נקודת מפנה ליחסים ביניהן. רומא, כדי לשמור על מעמדה הכלכלי המיוחס בטריפוליטניה ואולי להרחיב אותה לשאר המדינה, חייבת להיות מוכנה לקחת על עצמה אחריות גדולה יותר, בעונש של הרחקה סופית.. מדובר באיזון ההשפעה הכלכלית שלנו על טריפולי - אנחנו נשארים במקום הראשון כשוק יצוא לסחורות לוביות ובקרוב הסחר הדו-צדדי יעלה על 10 מיליארד יורו -¹⁶ עם השפעה פוליטית גדולה יותר. אבל איך?

הכפפת מחויבות כלכלית גדולה יותר של חצי האי בלוב, הן באמצעות השקעות ישירות שמטרתן הגדלת ייצור הפחמימנים והן מימון מוגבל לניהול ההגירה, בתמורה לתיקון של מפעל MIASIT¹⁷. לסיכום: להגביר את החשיפה הכלכלית שלה ללוב תוך הגדלת נוכחותה הצבאית. השקעת עוד ועוד משאבים באחת המדינות הכי לא יציבות ומושחתות בעולם¹⁸, ללא ערבויות אבטחה נאותות, מסתכן בחוסר תועלת.

טורקיה, נקודת ההתייחסות הפוליטית האמיתית של ממשלת דבייבה, דוחפת גם היא להגביר את השפעתה הכלכלית על ידי הכנסת עצמה למחלוקת על משאבי האנרגיה העצומים של לוב. דברי המנכ"ל של ה תאגיד הנפט הטורקי (TPAO), אחמט טורקוגלו, בשעה פסגת אנרגיה וכלכלה בלוב ינואר האחרון "השקענו בעבר אבל למרבה הצער נאלצנו לעזוב, עכשיו אנחנו מתכננים לבנות מחדש מערכות יחסים ואנחנו מוכנים להשקיע מיליארדי דולרים בפוטנציאל הזה"¹⁹. מילים התואמות לחלוטין את אלה של שר הנפט והגז של ממשלת האחדות הלאומית, ח'ליפה עבדולסאדק, שהצביע על הנתון של ארבעה מיליארד דולר כדי להגיע למכסה של 1,6 מיליון חביות נפט המיוצרות ביום ולחזור לרמות שקדמו להתפרצות משטר קדאפי.²⁰. כאשר אנקרה תוסיף השפעה כלכלית ניכרת לסמכות הפוליטית המשמעותית ממילא שרכשה, היא תוכל שוב, באמצעות ממשלת האחדות הלאומית, לבקש מהחיילים האיטלקיים לעזוב את עמדותיהם בטריפולי ובמיסורטה, כפי שניסה ב-2022.²¹, אולי יצליח הפעם.

החלוקה הטורקית-רוסית של לוב כמעט הושלמה. מוסקבה, נכון לעכשיו, שולטת בחמישה בסיסי אוויר הפזורים בין קירנאיקה לפאזאן (אל-ח'דים, אל-ג'ופרה, ברק א-שאם, אל-קרדביה, מאטן אל-סרה)²² אך לא ניתן לו בסיס ימי. מסיבה זו, אושרר לאחרונה הסכם בין הפדרציה הרוסית לרפובליקה של סודן לשימוש בבסיס הצי של פורט סודן בים האדום.²³. זה האחרון יאפשר לצי הרוסי להתמקם באחד מנתיבי הים המסחריים העמוסים בעולם, ולקרב אותו למעצמות שכבר קיימות במדינת הג'נדרמים ג'יבוטי, אך אין זה יכול להיחשב כחלופה תקפה לבסיס הימי של טרטוס בסוריה.

אפשר לחזות עלייה במתיחות בין ארה"ב לטורקיה בחודשים הקרובים. בין נקודות המגע האפשריות השונות בין וושינגטון למוסקבה יכול להיות גם הרצון המשותף להכיל את לכאורה העלייה הבלתי ניתנת לעצירה של אנקרה. לאיטליה, המאוימת יותר ויותר מההתקדמות הטורקית בקרבתה לחו"ל, מלוב ועד אלבניה, תהיה אפוא הזדמנות לאזן מחדש את מאזן הכוחות עם דלת סאבליים. למרות שהנוכחות הטורקית בארץ הנשרים אינה נפוצה כמו בקירנאיקה, יש לשמור עליה תחת מעקב צמוד. בקווי הרוחב הללו אנקרה משדרת את השפעתה באמצעות שיתוף של זיקה תרבותית, זהות ודת הנובעת משליטה עות'מאנית בת מאות שנים, ומשיגה הצלחות בולטות. אולם תחום שיתוף הפעולה הקרוב ביותר הוא הצבאי. אלבניה, מודעת לכך שהמטריה האמריקאית כבר לא מטילה הרבה צל, כבר מזמן שואפת למודרניזציה של צבאה ומסיבה זו פנה לטורקיה. אז, הכוחות המזוינים האלבניים מאומנים על ידי הטורקים ומסופקים עם המל"טים הידועים לשמצה, כפי שקרה באוקטובר האחרון.²⁴. כל זאת בעקבות הרצון האנטולי להפוך למעצמה מייצבת באזור הבלקן השברירי.

הדו"ח האחרון של Copasir²⁵, על ידי הצעה להקים משימה קבועה של נאט"ו בלוב, בסגנון עיראק, מסמנת מודעות חדשה למאזן הכוחות המשתנה במימי הים התיכון. עם זאת, סביר להניח שזה לא יושג. אין הסכמה רחבה מספיק כדי לדחוף את המדינות השונות החברות בברית האטלנטית לתרום לייצוב החוף הדרומי של נאט"ו. בנוסף, אנקרה תחסום נמרצות יוזמה כזו. בעקבות השינויים המתרחשים בזירה הבינלאומית ושאינם מייצגים תחושות חולפות והפכפכות, יש צורך להסתגל ולעבור מגישה תגובתית לגישה פרואקטיבית. לכן אנו מברכים על ההשערה של הפעלת סעיף ההגנה על הוצאות הביטחון, אליו נפתחה הנציבות האירופית בשבועות האחרונים.²⁶. הפרדת הוצאות הביטחון מהסכם היציבות תאפשר לרומא לבצע את ההשקעות הדרושות כדי לענות על צורכי ביטחון חדשים. עם זאת, לאור המגבלות התקציביות, לא ניתן יהיה להפעיל מחדש את הנוכחות האיטלקית בקרבתה לחו"ל ללא שינוי גישה, תחילה תרבותית ואחר כך פוליטית.

לוב לא מחכה. במהלך החודש האחרון ערך הגנרל הפטר מספר ביקורים משמעותיים. בזמן שב-17 בפברואר נסע לבלארוס לפגוש את לוקשנקו, ב-26 הוא היה בצרפת.²⁷ לדבר עם מקרון, זה עתה חזר מביקור בארצות הברית. אם שיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי חוזק במינסק, חוטי הדיאלוג נקשרו מחדש בפריז. האליזה, החוששת להימחץ על ידי נוכחות רוסית הולכת וגוברת בקירנאיקה, מציעה להפטר דרך נוספת לגוון את יחסיה, אך לא בלי מחיר. פריז למעשה הייתה מבקשת הן את השימוש בבסיס הצבאי של לואיג בדרום המדינה, והן את שחרורו של מנהיג האופוזיציה של החונטה הצבאית הניגרית, מחמוד סלאח, שנעצר לאחרונה.²⁸ מכוחות הצבא של הפטר. רוסיה, טורקיה וצרפת מגבירות את נוכחותן בשטח, הסיכון שזה יוביל להחרפת המתיחות הוא גבוה, עלינו להיות מוכנים.

ארצות הברית ואוקראינה היו אמורות לחתום על הסכם כדור הארץ הנדירים ביום שישי, 28 בפברואר.²⁹, ואז הבלתי צפוי. למרות שדלף בימים האחרונים שההסכם כבר הושג ושרק החתימות חסרות, משהו כנראה השתבש. התחושה היא שהמשלחת האוקראינית ראתה את הערבויות הביטחוניות שהציעה וושינגטון כלא מספקות וכי ממשל טראמפ החליט אפוא להציג את הנשיא האוקראיני כמכשול לשלום. מצב זה מרחיק, אך אינו סוגר, כל השערה של פריסת כוחות ממדינות אירופה או לא-אירופיות ככוח ביניים באוקראינה. לאחרונה צרפת, בריטניה וטורקיה³⁰ הם קבעו תנאים משלהם (המתפצלים) לפריסה אפשרית של החיילים שלהם.

זו איטליה? נראה שרומא מתנגדת לכל מעורבות מחוץ למשימות שעליהן הצבעה מועצת הביטחון של האו"ם. ברקע מתגלים שני מסלולים אפשריים: הצטרפות לקואליציה בראשות פריז ולונדון, ובכך להראות לארצות הברית שהיא רוצה לתרום לחלוקת הנטל מחדש על חברי הברית האטלנטית, אך להפנות משאבים למקום שבו היא פחות בולטת עבור חצי האי; או להאציל את השאלה האוקראינית לפריז וללונדון, הבלטיות והמזרחיות יותר, כדי להתרכז היכן שהיא הכי רלוונטית.

האיומים הגדולים ביותר על איטליה מגיעים מהדרום, לא מהמזרח. לא לראות אותם או, יותר טוב, לא רוצה לראות אותם, לא יקל עליהם.