ליביה: סראג 'מתפטר? כי זה לא אפשרי לפני אוקטובר

(של פיליפו דל מונטה)
17/09/20

שני בלומברג ראש ממשלת טריפולי, פאיז א-סראג', יהיה מוכן לפרוש מתפקידו בקרוב או, בכל מקרה, עד אוקטובר, כלומר, לפני תחילת המשא ומתן לשלום בז'נבה. חדשות הוכחשו מיידיות על ידי שר העבודה של ה-GNA, מהדי אל-אמין, בעיתון הקרמלין לוין. בקיצור, יש עימות צמוד מאוד ברמה הפוליטית-תקשורתית על עתידה של לוב והפעם, לאחר התפטרות ההנהלה של טוברוק, יהיה זה תלוי בסראג' לעזוב את המגרש כדי להקל על המשא ומתן.

אבל סראג' לא יוכל להתפטר "בלי ירייה" וייאלץ לנצל את החודשים הללו כדי לייצב את המצב בבירה שכן הצלחת תהליך השלום עוברת מהקונצנזוס של טריפולי-מיסאנו, הרבה יותר מאשר פעולותיו של המרשל המורד ח'ליפה הפטר.

ראשית, משום שראש הממשלה א-סראג' אינו יכול להשאיר לטריפולי ואקום כוחני שיריביו הרבים יכולים לנצל אותו מיד, במיוחד כעת, כשנראה כי מגעים עם נציגי קירנאיקה מובילים לפתרונות חיוביים לסכסוך.

בטריפולי, פאיז א-סראג' אינו נהנה ממצב שליו, מהדחתו והשבתו של שר הפנים פתחי בשאגה (v.articolo) השאיר אחריו כי למבצע היה עמוד התווך שלו משחק מסובך של חלקים, מעין לחלק את האימפריה ברוטב לובי שבוצע נגד המיליציות של מיסרטה ובהתנהלות מעורפלת של "לילי מלחמה" חשובים של הבירה. במהלך התקופה האחרונה ניסה ראש ממשלת לוב להשתחרר מהמעגלים הפוליטיים-צבאיים של טריפולי על ידי "הלאומין" שוב של רשימת תומכיו ובכך להסתמך על ארצות הברית - שחזרה בכוח לשטח - וכן, חלש, גם לאיטליה. חיפוש תמיכתם של שותפיו הבינלאומיים ההיסטוריים יכול להיות שימושי עבור אל-סראג' כדי לקבל מרווח תמרון רחב יותר ולהקל על המעבר לקראת לידתה של המועצה הנשיאותית החדשה הרצויה ב-2015 בסקיראט ומעולם לא ממש נכנסה לתפקיד עבור האופוזיציה גם טריפולי וטוברוק.

הפקדת הכוח הביצועי בידי גוף קולגיאלי, עם נציגים משני הצדדים, היא הדרך היחידה להעדיף את "הפתרון המדיני" של הסכסוך ולהבטיח את אחדות המדינה. בדיוק ממה שה"ניצים" גם טריפולי וגם קירנאים היו רוצים להימנע כדי לשמור על שרידי הכוח שלהם. באופן אבסורדי, דווקא הקו הקשה הוא שפתח את הדלתות למשא ומתן שכן המתקפה הטורקית-טריפולינה אפשרה להשיג צבאית את שחרור טריפוליטניה ופוליטית את הניתוק של אגילה סאלח עיסא (והממשלה הקירנאית לשעבר) מח'ליפה הפטר. הבידוד הפוליטי בו נאבק היום חפטר - שניסה לנצל את המשבר שנגרם מהתפטרותו של עבדאללה אל-ת'אני לטובתו - נקבע על פי הצלחת שיחות בוזניקה (v.articolo). שלא לדבר על כך שאפילו שחקנים בינלאומיים חשובים של המשבר הלובי בחרו ללכת בדרך שונה מזו של המרשל הקירנאי: מצרים מסתכלת יותר מכל בחיוב על המשא ומתן וזה גם מסביר מדוע רבים מהשבטים של קירנאיקה - קשורים קשר הדוק עם קהיר - נטשו את הפטר ובסופו של דבר תמכו (אם כי עם נשק מוכן) ב"פתרון הפוליטי" בחסות סאלח. גם איחוד האמירויות הערביות נראות קשובות יותר למהלכין של ה"יונים" הקירנאיות מאשר לאלו של ה"נציים", שכן נראה שהסיכון ל"התפתלות" מוחלטת של לוב נעלם כעת לנוכח התוצאות החיוביות של שיחות מקדימות.

אין ספק שהתפטרותו של סראג', האיש ש"ניהל" את המלחמה ומילא - למרות שממשלתו הוכרה על ידי האו"ם - בעצם תפקידו של המנהיג, תאפשר לצדדים להאיץ את ההרכבה מחדש של אחדות לוב ולפיכך עם תחילתה של תהליך השלום. עם זאת, נכון גם שכרגע ראש הממשלה אינו יכול להשאיר את טריפולי כבת ערובה למלחמת כנופיות שתזלוג בהכרח לרחובות מהארמון, ודנה את המשא ומתן עם קירנאיקה לכישלון.

נכון לעכשיו, הישארותו של סראג' בשלטון, לפחות עד תחילת המשא ומתן בז'נבה, היא הערובה הטובה ביותר לאינטרסים של לוב וגם לאלה של המדינות המתמקדות בשמירה על האחדות הלאומית (כמו איטליה בדיוק) ולא בפירוק. של המדינה. יישאר הלא ידוע לגבי האפשרויות האמיתיות של פאיז א-סראג' "ליישב" את המצב הפוליטי בטריפולי ולהחליש את המיליציות עד אוקטובר ולא יאוחר יותר על מנת שיוכל להגיע לז'נבה מעמדת כוח.

צילום: נשיאת ארנבת השרים